לחבור לנתניהו, ולהציב לו תנאים ברורים

לעצור את ההידרדרות. אני מודה - לא הייתי כותב את הטור הזה לפני שבעה או שמונה חודשים. היום נדמה לי שאין ברירה. הדיבורים על התפרקותה של ישראל כבר אינם ברוח "בדיחות אשכול" מ־1966. אנשים רציניים מדברים על כך ברצינות. בריחת המוחות כבר אינה איום. ירידה מן הארץ כבר אינה בושה. מייד לאחר 7 באוקטובר לא היה לי ספק שנתניהו יודיע על התפטרותו, ויתקיימו בחירות. קיוויתי שאפשר יהיה לגרש את ראשי חמאס מעזה, ולהחליף את בני העוולה הללו בגורמים ערביים פרגמטיים. קיוויתי שזה יביא לסיום פעילות חיזבאללה בצפון. חשבתי שאין צורך לפנות אזרחים ישראלים מן הצפון והדרום. חשבתי שהכל יסתיים מהר, ושהסיוט יהיה מאחורינו.

קרה משהו שונה לחלוטין. נתניהו נאחז בקרנות המזבח בזכות אנשים הראויים להקאתם מהחברה הישראלית. מצבה של ישראל חמור מאוד בכל תחומי החיים. בכל תהום שאליה אנו מידרדרים, אנו מגלים שיש נמוכה ממנה - ביחס לשחרור החטופים, במצבנו הכלכלי, במצבנו המדיני. חשבתי שאין להצטרף לממשלת אחדות בראשות נתניהו, לאחר שהנהיג את המדינה למצב הנוכחי, אבל הקואליציה המזעזעת שלו ממשיכה להזיק למדינה והפליק־פלאק של גדעון סער, שלא התנה את חבירתו הצינית בפיטורי מלאכי החבלה, מעמיק את הבור.

תופעות מדהימות כמו התנכלות גורמים בימין למשפחות החטופים ולמשפחות השכולות, והפיכת הצבא לשק חבטות של הימין, מעוררות קבס. וכמובן - המתרחש במשטרה, הלקוח מסרט גרוע על הידרדרות משטר דמוקרטי למשטר אוטוריטרי מובהק. כשאני שואל את עצמי מה אפשר לעשות, אני מגיע להצעה לחבור לנתניהו ולהציב לו תנאים ברורים.

הממשלה צריכה להיות ממשלת חירום לתקופה מוגדרת שתוסכם מראש, אשר תארך כשנה, ואשר לאחריה יתקיימו בחירות. בתקופה זו מפלגות שיצטרפו לממשלת נתניהו יקבלו תיקים חשובים (בין השאר, משפטים, משטרה ואוצר). ייקבע בהסכם הקואליציוני כי אם הן, או חלקן, יגיעו למסקנה כי אינן מסוגלות להישאר בקואליציה, יובטח מראש כי לא יפילו את הממשלה עד לסוף המוסכם של כהונתה.

נתניהו, מצידו, יצטרך להיפרד מנושאי שמה של הציונות הדתית לשווא על כל שלוש סיעותיהם, לסיים את המלחמה בעזה, להסכים לעקרון "כולם תמורת כולם" אשר יביא לשחרור החטופים, ולנסות להגיע - בעזרת ארה"ב - להסדר שיביא לסוף העימות האלים עם חיזבאללה, להרחקת לוחמיהם מגבולנו. כך יוכלו לשוב לבתיהם תושבי הצפון והדרום, וברצועת עזה ייעשה - בעזרת ארה"ב וחלק ממדינות ערב - מאמץ לייצר גורם שלטוני שיחליף את חמאס, תוך הצבת אופק מדיני לעתיד השטחים.

איני רואה אפשרות סבירה אחרת. ישראל כבר אינה ישראל שהכרנו. מעצר הנשים שהניחו את תמונות הנעדרים על מושבי המתפללים לפני התפילה בבית הכנסת, היה ביטוי לטירוף ששבה את המדינה. אני מקווה שעדיין אפשר לבלום את הסיוט שאליו נקלענו. נכון שהצעתי מעניקה חיזוק לאיש שגרם, יותר מכל גורם אחר בישראל, למצב בדרך ל־7 באוקטובר ולאחריו, אבל יכול להיות שכדי לצמצם נזקים אין ברירה אלא לשלם מחיר.

חכם באשי מספיק. חכם באשי היה הרב הראשי של כל קהילה יהודית תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואיתו ניהלו הטורקים שיג ושיח בכל ענייני צאן מרעיתו. גם בארץ ישראל מונה חכם באשי. כאשר הגיעו הבריטים, הוחלט שלעת עתה יישאר חכם באשי כרב הראשי הספרדי, ולצידו יכהן גם רב ראשי אשכנזי. בינתיים.

עברו מאז 103 שנה. העובדה שיהודים ספרדים רשאים לאכול קטניות בפסח אינה מצדיקה את השארת כפל המשרות הללו על כנו. כשר דתות ניסיתי לקבע את בחירתו של רב ראשי אחד. הדבר לא עלה בידי. בימים אלה (אם לא שמתם לב) אין רבנים ראשיים בישראל (פוליטיקה), כי לא נבחרו כאלה. אולי זו הזדמנות להסתפק בבחירתו של אחד?