כמו כל מערכת גדולה, גם מערכת אכיפת החוק טועה לפעמים. קורה. למשל, המערכת טעתה כשעצרה אישה צעירה בשם נועה גולדנברג, בחשד שהשליכה כדור בוץ על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. גולדנברג הכחישה את ההאשמה, ומכיוון שחזקת החפות עומדת לה - נחכה לבירור עניינה בבית המשפט. אך זאת יש לדעת: עוד בטרם הובאה לבית המשפט, כבר נמצאו לה מליצי יושר מקצה הספקטרום הדמוקרטי, שהסבירו באריכות מדוע ראשית - זריקת חול לעבר שר היא לא עניין גדול, ושנית - החשודה היא ז'אן דארק של המאה ה־21.
"מוטיבציה מופרזת והגשת כתב האישום המהיר ביותר שנראה כאן על זריקת חול", כתבה ח"כ נעמה לזימי, "לא רק פשיטת רגל של המשטרה, אלא הפקרה מוחלטת של תפקיד המשטרה". כתב "וואלה!" ביני אשכנזי כינה את כתב האישום נגדה "מופרע", ואמה, שרון גולדנברג, התריסה: "משטרת הדיקטטורה החליטה ללא הצדקה לסכן את חיי הבת שלי", ואז הפצירה: "אם למישהו שם בכל זאת יש לב ושכל, בבקשה תשחררו את הבת שלי".
כתב התאגיד בר שם־אור היה שותף לזעזוע: "את התמונות הבלתי נתפסות האלה, שמעידות לאיזה שפל הידרדרה משטרת ישראל, צריך לזכור עוד שנים רבות". וכל זה מדוע? כי זה בן גביר. "צעירה שזרקה טיפת חול בחוף ממרחק רב לכיוון שבו עמד בן גביר, שהגיע לחוף בתל אביב כדי לחפש עוד פרובוקציה, זוכה לטיפול משטרתי שלא מקבלים רוצחים ואנסים".
חלק מהזעזוע עלה לא רק מעצם המעצר, אלא גם מהליך משטרתי מקובל: איזוק חשודים. נכון, לא כל האיזוקים מזעזעים באותה מידה. שפי פז, למשל, שפועלת כבר שנים כדי לאכוף את החוק על מסתננים מאפריקה בשכונות דרום תל אביב, הפסיקה לספור כמה פעמים היא נעצרה, נאזקה ונשלחה למעצר, וכמה כתבי אישום הוגשו נגדה על עבירות גרפיטי - שכמותן מתבצעות ברחבי תל אביב כדבר של שגרה בידי מפגיני קפלן.
זריקת החול על השר בן גביר בחוף הים | שימוש לפי סעיף 27 א'
הזעזוע מהמעצר של גולדנברג היפה, הצעירה והצודקת השתלב יפה במרקם הזעזועים המצטבר על מעצרם של צודקים אחרים. אמיר השכל, לדוגמה. הוא בן גילה של פז, וכמוה הוא מרבה להשתתף בהפגנות, אלא שההפגנות שהוא מכבד בנוכחותו הן למען הדמוקרטיה בכבודה ובעצמה, ולא חלילה למען הפקרת שכונות דרום תל אביב לאלימות מסתננים.
השופט אוהד קפלן גם הוא הזדעזע ממעצרו של השכל בהפגנה ליד מעון ראש הממשלה בקיסריה בשנת 2023: "ההכרזה על ההתקהלות כאסורה, אם בכלל, נעשתה בשרירות לב, וקשה לא להאמין שהדבר נעשה בשל מטרות ההפגנה, ולא בשל ההפרעה לציבור". נראה שהשופט מחויב לערכי היועמ"שית בכל הנוגע למחאה אפקטיבית, שהיא כמובן קודש הקודשים של הדמוקרטיה והמשפט. "נדמה שהמשטרה לא פועלת כדי להגן על חופש התנועה, אלא על משהו אחר לגמרי", כתב השופט (ושכח כי המשטרה מנסה להגן על ראש הממשלה, למשל). הוא אף הוסיף: "הגיע הזמן שמפגינים יגישו תביעות אזרחיות נגד המשטרה".
השכל מרבה להיעצר. זהו חלק ממורשת הקרב שלו מאז הגיע לגיל הפנסיה. בצבא הוא היה ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, תת־אלוף, החומר שממנו עשויים אנשים שהחוק חל עליהם רק במשורה. כבר ב־2020 טלטל מעצרו את שוחרי הדמוקרטיה המהותית, כשהוא הפגין באופן בלתי חוקי ליד בית ראש הממשלה בבלפור, ירושלים. הו, איזו חגיגה תקשורתית נערכה סביבו, סביב אומץ ליבו והחרפה שבמעצרו. אפילו הרב בני לאו הגיע לתמוך בקדוש המעונה: "המעצר של אמיר הוא קו פרשת מים. אמיר הוא אחד האזרחים הכי מקצועיים שאני מכיר במדינת ישראל, וכשעוצרים אותו - זה שלטון שהשתלט על הדמוקרטיה. ואני אומר לעצמי: זה הרגע שבו אני חייב לצאת מהבית. זהו, ההצטרפות שלי לאמיר היא מלאה".
מדי פעם אין ברירה, וצריך להגיש כתב אישום גם נגד החבר'ה הטובים. כך למשל קרה לדן אהרונסון, שהורשע השבוע על פי הודאתו. "תושב תל אביב שהפגין נגד המהפכה המשפטית בירושלים בשנה שעברה הורשע בניפוץ שמשת רכב", הכריזה כותרת ב־Ynet, ואיכשהו בגוף הידיעה נשמטו כמה פרטים: שברכב ישבו אם וילדיה הקטנים, ושהסרטון שבו הם צורחים באימה כשאהרונסון מנפץ את שמשת המכונית לא מתאר את פרטי העבירה שבה הורשע - התקהלות אסורה והיזק בזדון.
מירב חג'אג' ביצעה עבירות מסוג גרפיטי על משרדי האיחוד האירופי ברמת גן. גם היא הואשמה בהיזק בזדון. אבל, כמובן, היא לא הפגינה נגד המהפכה המשפטית, אלא נגד מעורבותו של האיחוד בפריצת מדיניות ההגירה של ישראל. הנזק למשרדים, על פי כתב האישום - 1,500 שקלים. זה הספיק כדי שהמשטרה תעכב אותה לחקירה ביום השנה לרצח בתה בידי מחבל. לא נרשמו דיווחים נרגשים בתקשורת.
למחאה יש מחלקה משפטית שמוזנקת בכל פעם שאחד מהם נעצר, וגם פעילים שהגדילו לעשות ופרצו לתחנת משטרת גלילות. אחרי כמה שעות כולם משוחררים. במקרים נדירים מוגש נגד מישהו מהם כתב אישום, אם כי יש שעדיין מחכים למטר של כתבי אישום בגין השחתת פני מקרקעין, חסימת כביש או תקיפה. עד עכשיו הותקפו כמה שרים - לוין, דיכטר וקיש, למשל. אין צורך במעצר, כתב אישום יספיק.
אפשר (אם כי לא רצוי) להתעלם מהאכיפה הבררנית ומהזעזוע הבררני, אבל אי אפשר להתעלם מהדרישה להתייחס לעצורי המחאה כאל גיבורים. זה הציבור המפונק ביותר בארץ מבחינה תקשורתית ומשפטית. הוא נוטל לעצמו הילת "הצלנו את המדינה", בעודו מסרב לשלם את מחיר הגבורה. אסור לעצור אותם, אסור להגיש נגדם כתב אישום, אסור לגנות אותם, גם לבקר אותם אסור. הם לא סירבו, הם לא חסמו, הם לא תקפו והם לא השליכו. גם לשנוא אותם אסור, שכן ראשי המחאה עלולים להגיש תביעות דיבה. איזהו גיבור? מי שמסתכן ומוכן לשלם מחיר על מעשיו - לא מי שעובר על החוק ואז משתומם כשאוזקים אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו