צריך לנקוט משנה זהירות כאשר משתמשים בשלוש המילים המתעתעות הללו: "הר הבית שקט". יש דברים נסתרים מהעין בהר הבית, ובכל רגע נתון - היום, יום שישי השני של רמדאן 2024, או בשבועיים האחרונים שלו, לקראת ימי עיד אל־פיטר - הכל עוד יכול להתהפך שם. חמאס ואנשיו במזרח ירושלים מנסים כל העת להצית שם אש. גם ההכנות של שוחרי ההר היהודים להקרבת קורבן פסח באזור ההר נמשכות, ואף הן עלולות לחולל מהומה, אף שחג הפסח השנה חל עשרה ימים אחרי סיום הרמדאן.
ולמרות זאת, לפחות בשבועיים הראשונים של חודש הצום המוסלמי, הר הבית דומה בשעות הבוקר למדבר שממה. כמעט אפס מתפללים מוסלמים, קומץ של מבקרים ומתפללים יהודים, שמקיימים במזרח ההר, בפיקוח המשטרה, תפילות שחרית שקטות במניין. אפילו ברכת כוהנים, ללא טליתות, תוך נשיאת כפיים, התקיימה בהר.
רחבות האבן העתיקות ריקות מאדם, ומעט השוטרים ושומרי הווקף מהלכים בחצרות המסגדים, משועממים וחסרי מעש. מכונית ניקיון כתומה של הווקף מברישה במים את רצפות ההר הריק, וקולות ציוץ הציפורים מברושי הענק הסמוכים לכיפת הסלע צובעים את הַבְּקָרִים במקום בגוון של אתר טבע שלו, רחוק מאוד מתדמית ה"נפץ" של המזרח התיכון, שמסגדי ההר מילאו לא פעם לאורך השנים. באי ההר הקבועים מספרים ששקט כזה זכור להם רק מתקופת הקורונה, ושאפילו בבקרים רגילים, שאינם רמדאן, יש בהר יותר מתפללים מוסלמים מאשר עתה.
בשעות הערב והלילה, לעומת זאת, התמונה הפוכה: מבואות שער שכם והרחבה שלו הומים אדם, מסחר ודוכנים, אם כי האווירה חגיגית פחות מאשר בשנים קודמות. על קישוטי הרמדאן המסורתיים עיריית ירושלים ויתרה הפעם, וחנויות רבות, שהיו סגורות במהלך ימי המלחמה, נפתחו רק לרגל הרמדאן. אפילו מוסד מקומי כמו דוכן הפלאפל של משפחת נבולסי פתוח חלקית בלבד, אחרי שקודם לכן היה בעיקר סגור. מוחמד, צעיר ערבי, מתאר אווירת נכאים ועצב, שאינה אופיינית לימי רמדאן רגילים. "אין תיירים, אין מבקרים, ובשעות היום כמעט אין כאן תנועה", הוא מספר. הלאל, מבוגר מעט יותר, טוען שאפילו שמחת הילדים והנוער בחודש הרמדאן הזה נפגעת, כתוצאה מהמחסומים הרבים שהוצבו באזור.
הערכת מצב בזמן רמדאן במשטרת ירושלים | דוברות המשטרה
כיכר שער שכם, שברמדאן לפני כשנתיים הפכה לסמל לאומי פלשתיני - ישראל אסרה אז על התושבים להתקהל בה - משדרת עתה רוגע. עשרות אלפי מתפללים מוסלמים שעוברים דרך השער גודשים בשעות החשיכה את הר הבית. בניגוד לשנים עברו, נכון לעכשיו, השנה לא נשמעות בהר קריאות נאצה והסתה נגד היהודים וישראל, ולא מונפים בו דגלים וכרזות. התפילות במקום מתקיימות כסדרן.
אפילו בכניסות להר, למעט אירוע אלים אחד בין המשטרה לבין צעירים, בתפילת התראוויח הראשונה של הרמדאן, ולמעט הגבלות שהוטלו על כניסת צוותי הסהר האדום להר - הסדר נשמר. כמעט נס גלוי. מה נשתנה - לפחות עד עתה - הרמדאן הזה מכל הרמדאנים האחרונים? לא מעט.
אקדח בציר הדלת
מעגלי השטח שמסביב להר, בתוך העיר העתיקה ומחוצה לה, מוצפים מחסומים. חלק מהבידוקים מתבצעים הרחק משערי ההר, תוך הפרדה מרבית בין יהודים לערבים, ושלטים אלקטרוניים מכוונים את התנועה לכותל המערבי ולהר הבית בהפרדה, כך ש"רחובות יהודיים" נחסמים ליוצאים מתפילות הרמדאן בהר.
גם את אמצעי הניטור שלה, על הנעשה בחצרות המסגדים, ישראל מפעילה מעט אחרת. לפני שנים אחדות איימה ירדן להחזיר את שגרירה לרבת עמון במחאה על התוכנית הישראלית להציב מצלמות בתחומי הר הבית, כדי לפקח בצורה יעילה על הנעשה שם. סיפור המצלמות אף הגיע לדיון בבג"ץ. עכשיו הרימה המשטרה תורן גבוה על גג בניין המחכמה שנושק להר מדרום, ועליו הורכבו מצלמות ומכשור נוסף ששולט על חלק ניכר מהרחבות. ב"אל־ג'זירה" כינו זאת השבוע "מגדל ריגול" וטענו כי הוא כולל לבד ממצלמות גם מכשירי האזנה ומעקב. הרשת הקטארית מסרה על מצלמות מעקב שהותקנו גם בכמה משערי המתחם. אמצעי פיקוח אחרים מופעלים בתוך ההר עצמו.
השקט השנה בולט שבעתיים, אם זוכרים מה קרה בהר הבית ובסביבתו במהלך הרמדאן רק לפני שנתיים: אגירה במסגד של אבנים, ברזלים, בקבוקי תבערה וקרשים; יידויי אבנים וירי זיקוקים לעבר השוטרים ומתפללי הכותל; שימוש של המשטרה בגז מדמיע, ברימוני הלם, ואף פריצה מתוקשרת לאל־אקצא כדי לעצור את המתפרעים שם ולקטוע את המהומות; 158 פלשתינים פצועים וכ־500 עצורים; עשרות שוטרים פצועים, ושבעה יהודים שנפצעו באוטובוסים שעשו את דרכם לכותל, וגם עץ בודד אחד, לא הרחק מכיפת הסלע, שנדלק ובער כתוצאה מבקבוק תבערה תועה שערבים השליכו לעבר היהודים - "סנה" מוסלמי שעלה באש ועורר בהלה ועלילת שווא על כך ש"היהודים שורפים את אל־אקצא".
חמאס קיווה לייצר גם השנה אירועים דומים ואווירה של פורענות באתר. הארגון הפלשתינאצי פרסם קריאה לתושבי מזרח ירושלים לקיים את מנהג ה"אעתכאף" וללון במסגדים בשעות הלילה - לא רק כפי שנהוג בעשרת הימים האחרונים של רמדאן, אלא בכל יום. האעתכאף הוא מנהג אסלאמי של שהייה לילית במסגד למשך כמה ימים, שבהם המאמינים מתמקדים בעבודת האל, בקריאת הקוראן, בהתרחקות מהבלי העולם ובשינון חדית'ים.
אלא שבשנים האחרונות נוצלו לילות האעתכאף בהר הבית כדי להתבצר בתוך מסגד אל־אקצא, להסתיר שם כרזות תמיכה בחמאס, במוחמד דף וביחיא סינוואר, ולאגור נשק קר, שלמחרת היום הופעל נגד השוטרים והמבקרים היהודים ונגד מתפללי הכותל המערבי. לפני שנים, בחסות האעתכאף, הוברח להר, אל תוך מסגד אל־אקצא, אקדח שנחטף משוטר ישראלי. אלפי המתבצרים במקום סירבו למסור אותו בחזרה למשטרה. בסופו של דבר, גובש הסכם פשרה, ולפיו דלת המסגד תיפתח מבפנים על ידי הנצורים, ושוטרים אחדים ייכנסו לחפש את האקדח, אשר לפי מידע מוקדם שנמסר להם, כחלק מהסכם הפשרה, יוטמן בציר הדלת - וכך היה. האקדח נמצא במחבוא המוסכם, הוחזר למשטרה, ורק אז ההמונים פינו את המסגד.
ההרתעה שבה?
השנה, כאמור, הקריאה לאעתכאף מוקדם שפרסמו בכירים מוסלמים כמו שייח' עכרמה סברי ונג'אח בכיראת, לא נענתה על ידי המאמינים. גורמי הביטחון, לפחות בינתיים, מפעילים יד תקיפה ולא מהססת במזרח העיר, ובחסות ימי המלחמה הצליחו במידת מה להשיב את ההרתעה שאבדה בשנים קודמות. בד בבד, גורמי הביטחון שהכינו עצמם לתרחישים שונים בימי הרמדאן מעניקים, כשאפשר, גם הקלות (למשל בשער שכם), ואף מגלים זהירות במקומות שבהם מעדו בעבר.
כך, למשל, באחד הלילות האחרונים נעצרו בפתח מסגד אל־אקצא שני צעירים מוסלמים, בחשד שתכננו לארגן הפרות סדר במקום. המעצר המהיר, ובעיקר השקט והלא אלים, עבר בשלום, מכיוון שבוצע הרחק מאור הזרקורים. כך נמנע ניצול של האירוע על ידי גורמים עוינים לטובת עוד סבב של מהומות.
בניגוד לשנים קודמות, לא זו בלבד שהתושבים אינם נענים בשבועיים הראשונים של הרמדאן לקריאה להרחבת האעתכאף, הם אף נרתעים מלהתראיין לכלי תקשורת, מחשש שייעצרו על התבטאות כזאת או אחרת ויועמדו לדין.
לשקט החריג תורמת גם העובדה שחלק מהמסיתים ומסוכני עלילת הכזב "אל־אקצא בסכנה" עסוקים עתה בענייני עזה, ושמרבית תושבי יו"ש מנועים מכניסה לתוך ישראל, וממילא להר הבית. גם המשאבים הכספיים של ערביי ישראל לארגן מבצעי הסעות המוניים לאל־אקצא, כפי שנהגו בשנים עברו, מוגבלים השנה. אוטובוסים אמנם הגיעו להר מיפו, מעכו, מהגליל ומהמשולש, אבל במספרים קטנים יותר. צעירים ערבים שניסו להיכנס להר בשעות הבוקר, נענו בסירוב. גם היעדר התיירות והירידה בפדיון של העסקים בעיר העתיקה וסובב הר הבית משפיעים על האווירה בהר. מנקודת המבט של הכלכלה המזרח־ירושלמית וסוחרי העיר העתיקה, שחלק מחנויותיהם היו סגורות שבועות ארוכים, מה שהעיר זקוקה לו עכשיו הוא שקט, ולא מהומות.
אלא שחמאס אינו מרים ידיים. לפני ימים אחדים ניסו אנשי הארגון לשחזר את משבר המגנומטרים שהבעיר את הר הבית ביולי 2017, אז נרצחו בתוך ההר שני שוטרים. לאחר הפיגוע ההוא הציבה המשטרה מגנומטרים בכל שערי ההר, כדי לוודא שהמתפללים אינם מכניסים נשק לחצרות המסגדים. היא אף סגרה את ההר לכמה ימים לתפילות מוסלמים.
המגנומטרים שהוצבו בשערי ההר יצרו משבר קשה ביחסים עם ירדן, שקיבל רוח גבית מאלפי מזרח־ירושלמים אשר קיימו תפילות המוניות בשערי הר הבית וברחובות סביבו, והודיעו שלא ישובו להר עד שהמגנומטרים לא יפונו משעריו. בסופו של דבר ישראל נכנעה, והמגנומטרים הוסרו. זה קרה כחלק מעסקה שבמסגרתה הירדנים השיבו לישראל מאבטח ישראלי שאותו עצרו, אחרי שהרג בשוגג פלשתיני שחדר לאחד ממתחמי המגורים של שגרירות ישראל בירדן. כך הושב אז השקט להר.
בשבוע הראשון של רמדאן 2024 ניסו הפלשתינים לחזור על תרגיל המגנומטרים, כשכמה ערוצים מזרח־ירושלמיים פרסמו ידיעה שהקפיצה את כל גורמי הביטחון בישראל. לפי הידיעות, המשטרה התקינה שערי ברזל בשלוש מהכניסות שמובילות להר הבית (אלמלכ פיצל, אלחדיד ואלע'ואנמה). משרד החוץ הירדני מיהר לגנות את הפעולה הישראלית, ובמזרח ירושלים החלה תסיסה ואף הופצו ידיעות שישראל מתכוונת להחזיר את המגנומטרים לשערי ההר. אלא שהשמועה על שערים חדשים התבררה כידיעת כזב.
מדובר היה בסך הכל במחסומי גדר משטרתיים גמישים ומתקפלים, שנועדו לגדר פינת בידוק מסודרת לחשודים ולאפשר לשוטרים לטפל בהם ולתחקר אותם באופן מסודר ובטוח, מבלי לעכב את המוני המוסלמים שמגיעים להר. המחסומים הללו לא הוצבו בשערי ההר, אלא לצידם, בלי לחסום את המעבר עצמו. המשטרה מיהרה להעביר הכחשה לערוצים הערביים והבהירה כי כל השערים פתוחים לכניסת מתפללים, וכי מדובר בעמדות אבטחה שנמצאות מחוץ לשערי ההר, "לשמירה מיטבית על ביטחונם של כוחות הביטחון שפועלים במקום". גם השריפה הזאת כובתה.
סכנת "פיגועי הבודדים"
הרגיעה בהר קשורה גם לעבודת ניקיון ממושכת שביצעו המשטרה והשב"כ חודשים רבים לפני הרמדאן במנגנון הווקף הירדני, כאשר אנשי חמאס או מזוהי הארגון נעצרו או הוגבלו. חלקם הורחקו מההר בצווים מיוחדים. אחדים נעצרו, וחלק הואשמו, נשפטו ונכלאו.
ראש וראשון להם הוא שייח' עכרמה סברי, המופתי לשעבר, מזוהה חמאס מובהק, ארכי־מסית, שנגדו הוגש רק לאחרונה כתב אישום והוא הורחק מההר. אחריו ברשימה נמצא סגן מנהל הווקף, נג'אח בכיראת, אף הוא על פי גורמי ביטחון איש חמאס מובהק. בכיראת הורחק לא רק מההר אלא גם מירושלים, ושר הפנים חתם על צו שמגביל את יציאתו מהארץ. האיש מתגורר בינתיים בבית לחם, אבל גם משם כבר הספיק לקרוא למוסלמים לבוא ולהגן על אל־אקצא.
צעדים נוספים ננקטו נגד חאלד סבאח ושניים מבניו, מוסא ומוניב, שהואשמו בקבלת כספים מחמאס, בפגישות עם אנשי חמאס בטורקיה ובאימונים צבאיים. על השלושה הושתו תקופות מאסר שונות. הסבאחים היו קשורים לעמותת חמאס שפעלה שנים ארוכות באזור שער הרחמים שבתחומי הר הבית. מנהל העמותה, כך התגלה בתחקיר על קשרי חמאס והווקף שפרסם לאחרונה "הקול היהודי", הוא בכיר ווקף נוסף, עומר עודאאלה אל־קסוואני, אולם נגדו לא ננקטו צעדים.
גם פאדי עליאן, ראש שומרי הווקף בהר, שהסתבך בשורה של עבירות נשק אשר הובילו לאירועי ירי על שוטרים בשכונת עיסאוויה, יושב עתה בכלא לאחר שנשפט לשלוש שנות מאסר. שתי דמויות מרכזיות נוספות ממערך השמירה של הווקף בהר, שמרצים או שריצו עונשי מאסר, הם רמדאן ג'מג'ום, שהיה מעורב בפעילות חמאס; לואי אבו סעד, שתקף שוטר בהר; וסאמר סיאם, עוד שומר ווקף המואשם עתה בעבירות הסתה ובתמיכה בטבח 7 באוקטובר. בכיר מפורסם אחר בווקף היה שייח' פאדי אבו־שחידם, שרצח לפני כשנתיים וחצי את אליהו קיי בסמוך לשער השלשלת וחוסל מאש שוטרים ומג"ב.
מבחן סוף הרמדאן, עדיין לפנינו. רק השבוע פורסם פסק הלכה מהפכני של שייח' ראאד בדיר, הפוסק העליון של הפלג הדרומי ("המתון") של התנועה האסלאמית, לפיו יש להעדיף את התפילה באל־אקצא על התפילה במכה, כדי לקיים את ה"ריבאט" - האחיזה המוסלמית בו (ידיעה של העיתונאי אלחנן גרונר). בשנים קודמות ההר הפך להר געש של מתח דתי ולאומני, בעיקר בחציו השני של החודש. חמאס, כך מעריכים, עדיין לא ויתר על תוכניותיו שם, וינסה להפוך את הרמדאן לרמא־דם באמצעות פיגועים. מערכת הביטחון עושה הכל כדי שזה לא יקרה, אבל לא הכל תלוי בה.
