מלחמה היא ממלכת אי־הוודאות, כך קבע הגנרל קרל פון קלאוזביץ, איש הצבא הפרוסי, לפני 190 שנה. הוא כנראה לא חשב בחיבורו המכונן על המערכת הפוליטית הישראלית של 2024, ובכל זאת פגע בול. פער עצום משתרע בין רצונותיהם של בכירי הקואליציה - מראש הממשלה, דרך ראשי המפלגות ועד לאחרוני הח"כים בליכוד - לשמור על הממשלה הנוכחית ולשרוד לפחות עד 2025, לבין הספק הרב שהם מביעים ביכולתה לצלוח בשלום את עסקת החטופים הקרובה.
בניגוד לעסקה הקודמת, שאושרה בקלות יחסית, את העסקה הבאה, הטומנת בחובה דילמות וקשיים לאין־ערוך, יביא ראש הממשלה לשולחן, אם יביא, תחת איומי התנגדות ואף פרישה, ולא רק מצד אחד של השולחן.
בנימין נתניהו לא רוצה בחירות, זה ברור. היעד שסימן לעצמו: אפריל 2025. זה המועד שהוא רוצה לצלוח. לפי ההערכה, מכמה סיבות: ראשית, זה יהיה אחרי מסקנות, לפחות ראשוניות, של ועדת החקירה שתקום. נתניהו משוכנע שבניגוד לקמפיין התקשורתי ולשיח באולפנים העוינים, לשיטתו, יש בידיו מספיק ראיות שיעידו כי ידו לא היתה במעל. שכל מה שפעל והחליט עשה בכפיפות להערכות ולהמלצות הדרג הצבאי.
שנית, ואולי חשוב מכך, זה קשור למה שמתרחש בימים אלה מעבר לאוקיינוס. לנתניהו אין השפעה על מערכת הבחירות בארה"ב, אך לפי הנתונים המסתמנים משם, קיים סיכוי לא רע בכלל שבנובמבר ייבחר נשיא חדש, שייכנס לתפקידו בינואר. מכל המחלוקות שיש לו כעת עם הממשל (לצד כמה הסכמות, או יהיו שיגידו כניעות, כמו הכנסת מאות המשאיות ביום לעזה, עצימות נמוכה בלחימה בדרום הרצועה ועוד), המחלוקת הקשה ביותר היא זו הנוגעת ליום שאחרי.
הלחץ מהבית הלבן נעשה בלתי נסבל בכל יום שעובר. האובססיה של וושינגטון להכריז כבר עכשיו על הכנסת הרשות מרמאללה, במתכונת כזו או אחרת, ועל הכרה ישראלית בפתרון שתי המדינות, לא יודעת מנוח. נתניהו משוכנע כי הוא היחיד שיכול לעמוד בפרץ, שאמור להסתיים עם חילופי הממשל. אם וכאשר, כמובן.
אבל יש מצבים שבהם בחירות הן הרע במיעוטו. למשל, כשאיום באי־אמון קונסטרוקטיבי מרחף בחלל, או אם סבורים שיש סיכוי לצלוח את הבחירות ולשוב אחריהן לכס השלטון. כמה ח"כים מהליכוד, שישה במספר, תיאמו ביניהם כי אם נתניהו יעדיף בחירות על פני ממשלת ימין יציבה בלעדיו - יעדיפו ללכת עם האידיאולוגיה. גם אחרי ששמעו את דברי נתניהו על כך שאין בכוונתו להקדים את הבחירות, הבהירו לו כי אם ישנה את דעתו וינסה - לא יהיו לו האצבעות הדרושות לפיזור הכנסת. ממשלת ימין חשובה ממך, אמר לו אחד הח"כים.
אך למרות הנחישות לשמור על הקואליציה של 64 הח"כים ממפלגות הימין והחרדים, איש בשלב הזה לא מוכן לתקוע כף בהתחייבות שאכן כך יקרה. עסקת החטופים המתקרבת, שדי היה בשמועות ובדיווחים על אודותיה כדי לטלטל את המערכת, מאיימת על שלמות הקואליציה כפי שלא היתה מאוימת בידי אף גורם בשנה האחרונה, מהפגנות קפלן ועד 7 באוקטובר.
ולא מדובר רק ביו"ר עוצמה יהודית. ביום רביעי פנו כמה משרי הליכוד ללשכת ראש הממשלה, ובפיהם מסר שלפיו לא ייקח את אצבעותיהם כמובנות מאליהן. מספר המחבלים שאמורים להשתחרר מהכלא כתנאי לשחרור החטופים לא מקובל עליהם, ועוד יותר לא מקובל משך ההפוגה הארוך בלחימה, מה שיעמיד בסימן שאלה את היכולת להמשיך בה בתום התקופה. חלק משרי הליכוד השתמשו בביטוי "מטורפת" ביחס לעסקה, והדגישו שאין מה להשוות בין מה שמונח עכשיו על הפרק לבין העסקה הקודמת, שכללה ימים ספורים של הפסקת הלחימה עם אופק ברור להמשכה.
מה מכין בן גביר
באותו היום גם עלה בן גביר על דוכן הכנסת, ואיים מפורשות כי "עסקה מופקרת" תביא לפירוק הממשלה. לא רק התנגדות, כמו בפעם הקודמת, אלא פרישה. בסביבת נתניהו מותחים ביקורת קשה על בן גביר, על כך שהוא מתנהל בקמפיין מתמשך, כמו מערכת בחירות ארוכה שלעולם לא נגמרת, ועל כך שאינו יודע לעבוד תחת אילוצים קואליציוניים - אבל גם מודים שאין לו תחליף. על יאיר לפיד ועל רשת הביטחון שלו הם לא מתכוונים לסמוך בשום אופן, וגם בני גנץ וגדי איזנקוט נמצאים שם כבר על כרעי תרנגולת.
לצד הדילמות המוסריות האמיתיות שכל מנהיג מתחבט בהן, ובפרט בימים אלה, לגבי גורלם של החטופים ברצועת עזה, אל מול הצורך הקיומי לסיים את המלחמה עם השגת כל מטרותיה, כולל מיטוט חמאס ופירוז הרצועה - נתניהו ניצב גם בפני דילמה פוליטית. מול איומי הפרישה של בן גביר נשמעים גם איומי פרישה מהצד השני. איזנקוט הודיע כי אם ירגיש שיש אפשרות לבצע עסקה והממשלה מחמיצה אותה - אין לו מה לחפש בה יותר. אם ישראל תקשיח עמדותיה כלפי בן גביר והעסקה תתמסמס, איזנקוט עשוי להחליט שמדובר בעסקה שהוחמצה ולפרוש. איתו עשויים ללכת גם גנץ ויתר חברי המחנה הממלכתי. פרישה שלהם משמעותה חידוש ההפגנות וקריאה לבחירות מיידיות.
בסביבתו של נתניהו מעבירים מסר ברור לבן גביר, שהוא המועדף ושנתניהו יבחר בו. עם זאת, הם משוכנעים כי מה שיובא לשולחן בסופו של דבר יהיה הצעת החלטה לעסקה שרוב שרי הממשלה יוכלו לחיות איתה. בן גביר וסמוטריץ' אולי יתנגדו, אבל לא יפרשו. רבים משרי הליכוד שמודיעים עכשיו שלא יתמכו, ישנו את דעתם כשישמעו את הפרטים המלאים.
בלשכת נתניהו מכנים את העסקה "סבירה", ומדגישים כי היא נהנית מהמלצה מלאה של מערכת הביטחון, כולל הפסקת הלחימה למשך חודש או יותר. מרגע שהרמטכ"ל או בכיר אחר במערכת הביטחון יציג את סקירתו לשרים, ויבהיר מעל לכל ספק כי אחרי פרק זמן זה הצבא יוכל להניע מחדש את מכונת המלחמה, ואף ימשיך ליעדים שטרם טופלו כמו רפיח וציר פילדלפי - שרי הליכוד יתרככו ויימצא הרוב לאישור העסקה.
החשש היחיד בסביבת נתניהו הוא שכוונות הפרישה של בן גביר לא קשורות לעסקה כזו או אחרת, אלא לעלייתו בסקרים, מה שעלול להוביל אותו להחליט לממשה באמצעות בחירות. מבחינתם בן גביר הוא גורם לא צפוי בקואליציה, ואם יראו שסימני הפרישה גוברים - יתחילו בקמפיין נגדו בהאשמה שהוא מפרק את ממשלת הימין, כמו בבחירות 92', אז הימין פירק את הממשלה והעלה את יצחק רבין לשלטון, ומשם לאוסלו. המסר כעת יהיה שאוסלו הבא, ואולי גרוע ממנו, כבר בפתח, בלחץ אמריקני ובתמיכה גורפת של גנץ, לפיד וכל היתר. מספיקה להם חצי שנה בשלטון כדי לסבך את ישראל בהסכם מופקר נוסף, שיכבול אותה לשנים רבות.
אונר"א זה כאן
מדינות העולם גילו השבוע תגלית מרעישה: אונר"א היא סוכנות רעה. סוכנות שפעילים מרכזיים בה הם גם פעילים מרכזיים בחמאס, וגם אלה שלא - תומכים ברוב ערכיו ומסריו. סוכנות ייחודית שנועדה להנציח את הפליטוּת של ערביי יו"ש וחבל עזה, שחלילה לא ינסו להתנער מעברם ולהשתקם - כפי שעשו, למשל, יהודי אירופה וארצות ערב - אלא יישארו פליטים לנצח. בזו אחר זו הודיעו מדינות רבות כי יפסיקו את הסיוע הכספי לסוכנות ויחדלו מלממן את פעילותה.
אבל יש מדינה שעוד מאפשרת לה לפעול באין מפריע: מדינת ישראל שמה. לא בעזה או בג'נין פועלת הסוכנות באין מפריע - אלא בעיר הבירה, ירושלים. פשעי הנצחת הפליטוּת והתמיכה בהשמדת המדינה לא קיימים רק בחצר האחורית, אלא גם במרכז הסלון. בתי ספר, גני ילדים ומוסדות חינוך אחרים מרעילים את האוכלוסייה הערבית במזרח העיר נגד יהודים ונגד המדינה, והכל - בידיעה גמורה, ואף במתקניו של משרד החינוך הישראלי ובמוסדותיו.
הצעת חוק חדשה מבקשת עכשיו לשנות את זה. כבר בכנסת הקודמת ניסה גם ניר ברקת, שהיה ראש עיריית ירושלים ושמכיר היטב את תמונת המצב בה, להעביר הצעת חוק כזו, אך כעת נוצרה שעת כושר נוספת. באמצעות שיתוף פעולה עם חברי הכנסת בועז ביסמוט, אלי דלל, חנוך מילביצקי, טלי גוטליב, ניסים ואטורי ואברהם בצלאל, שהניחו שוב את הצעת החוק, הכנסת תדון בהליך מזורז לקראת אישורו בקריאה טרומית.
לפי החוק, "אונר"א לא תפעיל כל נציגות, לא תספק כל שירות ולא תקיים כל פעילות, בין שבמישרין ובין שבעקיפין, בשטחה הריבוני של מדינת ישראל... והיה אם הפרה אונר"א הוראות אלה, תפעל המשטרה למנוע את הפעילות, ובכלל זה תורה על סגירה של כל מקום שבו מתקיימת הפעילות או שממנו פועלת הנציגות".
בדברי ההסבר לחוק נאמר: "אונר"א משמשת במה להסתה ולחינוך לשנאת ישראל ולפגיעה בתושביה היהודים. בבתי הספר שהיא מפעילה בירושלים נלמדים תכנים אנטישמיים, ובספרי הלימוד מפארים מחבלים שרצחו ילדים ונשים. מוסדותיה של אונר"א משמשים קרקע פורה לביצוע פעולות והסתה נגד מדינת ישראל. למשל, בהתאם לדוח ועדת חקירה של האו"ם בשנת 2015, לאחר מבצע צוק איתן, נתגלה כי מוסדותיה של אונר"א בעזה שימשו את ארגוני הטרור לאחסון ולירי טילים על ישראל".
לדברי ברקת, "מתחת לאף של הממשלה, אונר"א פועלת בבירת ישראל ומחנכת את הילדים הערבים במזרח ירושלים לשנאת יהודים ולטרור. זה בלתי נתפס שבזמן שהעולם מחרים את אונר"א - ישראל מאפשרת לה לפעול בירושלים בירתנו. הצעת החוק, שהגשתי כבר בכנסת הקודמת ושהוגשה שוב כעת יחד עם חבריי, שמה סוף לאבסורד של פעילות אונר"א בירושלים. זה לא אונר"א - זה 'אונרע'. ארגון שהשתתף בטבח 7 באוקטובר לא יכול להתקיים במדינת ישראל, ובטח לא בירושלים בירתנו. משיחותיי עם חברי הכנסת משני צידי המתרס, אופוזיציה וקואליציה כאחת, אני משוכנע שהחוק יעבור בקרוב מאוד. אונר"א תצא מירושלים".
מחאה בדרך אחרת
אלפי מילים רעילות נשפכו על המארגנים והמשתתפים של "כנס הניצחון" ביום ראשון בבנייני האומה, שבו קראו הנוכחים ליישב מחדש את גוש קטיף. "פיגוע", "הזויים", "מטורללים" - הם רק חלק מהסופרלטיבים שהרעיפו שוכני האולפנים והפוליטיקאים משמאל על באי הכנס, שמא יפריע לפנטזיה להפוך את עזה לסינגפור באמצעות הכנסתם של גורמים ערביים מתונים, או את הרשות מרמאללה בכבודה ובעצמה.
אבל יש מי שבחר בשיח אחר. דווקא הקבוצה היחידה שהפגינה נגד הכנס ויצאה לרחוב מולו היתה המתונה שבחבורה. נמרוד דוויק, מנכ"ל "דרכנו", שיזמה את ההפגנה, הסביר: "דרכנו החליטה לנהל מחאה ומאבק ענייני ולא מתלהם נגד 'כנס הניצחון' המזיק. המאבק לווה בכותרת 'ניצחון זה להחזיר 115 אלף עקורים הביתה', מתוך הנחת עבודה ששימוש בטרמינולוגיה קיצונית ולגופו של אדם לא תשיג את מטרתו.
"יש בעזה ובצפון מאות אלפי חיילי מילואים, שעצרו את החיים שלהם בשביל להבטיח שהילדים ישחקו במדשאות ובגני הילדים, ושאימהות ואבות יחבקו את הילדים שלהם. שהסבים והסבתות יחזרו לשולחן השישי. נראה ששכחו את הקורבנות. את מאות האלפים שחיים במלונות ובקיבוצים ובמושבים, את הקהילות ששיכנו בבניינים ריקים כפתרון זמני. הם יצאו מביתם כדי לאפשר למדינה להחזיר להם ולנו את הביטחון שאבד. שכחו שיש עוד עשרות שולחנות שבת בישראל שמחכים לחטופים שיחזרו".
את הלקח הביטחוני של 7 באוקטובר אולי לא הפנימו - אך את זה החברתי הם הראשונים שמיישמים. וזה בכלל לא מעט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו