הטעות של שלום חנוך ב"נגד הרוח"

היופי ביצירות אמנות, שמרגע שהגיחו לעולם יש להן חיים משל עצמן, והן גדולות אפילו מכל אהבותיו, שנאותיו ואמונותיו של היוצר עצמו

שלום חנוך, צילום: אורן בן חקון

לפעמים הולכים לחפש אתונות ומוצאים מלוכה. הפאנץ' בסוף שווה את המסע. זה מתחיל לפני שבוע וחצי, רה"מ בנימין נתניהו אמר בפתח ישיבת הממשלה "החיטה תצמח שוב". ההתייחסות הזו היתה הדהוד לשיר המיתי "החיטה צומחת שוב" שנכתב בידי דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה. צמרת כתבה את השיר ב־1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אחרי ש־11 מבני קיבוץ בית השיטה נפלו בקרבות.

ראש הממשלה גם צייץ בטוויטר "החיטה תצמח שוב". בתגובה, צייצה הנכדה של דורית צמרת: "סבתא שלי שנאה אותך, רק שתדע". התגובה שלה זכתה לאלפי לייקים. ולי נצבט הלב. את "החיטה צומחת שוב" לימדה אותי לאהוב אשתי הקיבוצניקית. זה באמת שיר מלא נחמה ציונית חילונית. למרות שבאתי מאזור חיוג אחר לגמרי, אני מכבד ומעריך את תרומת התנועה הקיבוצית ומוקיר גם את הרוח הקיבוצית־חילונית שיש בשיר.

מבאס שגם ניסיון התקרבות, שליחת יד לפיוס תוך כדי מלחמה, נענים באמירה מבזה. נתנחם בעובדה שהביוגרפיה של המשוררת שהיתה אשת שמאל קיצוני בערוב ימיה פחות רלוונטית, גם אהבותיה וגם שנאותיה, כי לשירים יש חיים משל עצמם. אבל הדיון הפואטי שהתנהל בטוויטר וכל השנאה הסמלית לנתניהו גרמו לי לחשוב על שלום חנוך.

כנער הייתי טים שלום חנוך. רוקנרול מחוספס ושירי מחאה שאין בהם סאבטקסט בגרוש בבריכת הסולטן. שלום וכל חבורת לול היו ארצישראליות שערגתי אליה, הרפרנס התרבותי שלי. למרות, וכנראה בגלל, שלא היה לי שום קשר אליהם. שלום מהקיבוץ, מלהקת הנח"ל, מ"שבלול", היה ועודנו קול של ישראל הראשונה, הצודקת, של ההתיישבות העובדת.

 

"לפיכך, כפי שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, כך אלוהים נוהג לייסר את משרתיו הנאמנים בייסורים הגדולים ביותר לפני שהוא מכוון להתקדמותם המהירה"

שלמה ארצי הנמסיס נתפס אז בקרב מבקרי המוזיקה והאנינים כפחות איכותי משלום חנוך. בדיעבד זו כמובן היתה טעות עצומה משום שהיום אין מחלוקת ששלמה ארצי הוא יוצר עצום, ולא פחות חשוב. שלמה ארצי הוא זמר של כל הישראלים, ישראל הראשונה והשנייה. אם תשאלו אותי, זה משום שיש בו אהבת ישראל. לשלום אין.

שלום נשאר הזמר של ישראל הראשונה. הוא יופיע במחאה. הוא ההארדקור של הישראליות החילונית. וזה לאו דווקא בגלל מוצאו הקיבוצניקי. יש מספיק דוגמאות בולטות של יוצרים בני קיבוצים ששימרו ונשענו על מקורות יהודיים ביצירתם. בראש ובראשונה נעמי שמר, וכמובן בן קיבוצו של שלום חנוך, הגאון הצדיק מאיר אריאל. חנוך מתבסס שלא במודע על טקסט יהודי. האומנם?

בכל אופן, בניסיון להבין את הימים שעוברים עלינו ואיך הגענו עד הלום, חזרתי לשלום, לשני שירים שכתב וביצע בשנות ה־90. ב־1991, שלהי האינתיפאדה, רגע לפני אוסלו יצא האלבום "בגלגול הזה" ובו השיר "בדיוק כמוך".

אדם מוזר הוא / האויב שלך - בדיוק כמוך /
פתאום הוא גם רוצה להיות - כמוך בדיוק /
פתאום הוא קם ומתייצב מולך / מתעקש לחיות /

זהו האויב שלך / זהו האויב שלך /
בדיוק כמוך / בדיוק כמוך / בדיוק!

כן, בדיוק כמונו. אויב שאונס נשים, רוצח ועורף ראשים של תינוקות וילדים, שורף בתים על יושביהם. הורס ובוזז. כמוך בדיוק.

ב־1997, אחרי רצח רבין ועליית נתניהו לשלטון, הוציא שלום חנוך את תקליטו "ערב ערב", כולל השיר "אל תקרא לי עם".

אם אתה עובר אצלנו בשכונה / תראה שם על הקיר כתובת ישנה - /
"ישמור אותי האל מפני האמונה" / אין שום עם סגולה יש רק יחידים /
לא כולם טיפשים ולא כולם מודים / אלה יהודים ואלה יהודים /
אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם / שוב אתה רוכב כשנשפך פה דם / שוב אתה חושב שאתה חכם / אם לא שמת לב גם אני קיים / מה יש לי איתך מה יש לי איתם / אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם

אם אתם שואלים אותי, שני השירים הללו מפצחים משהו בישראליות שסולדת מאלוהים, ממתנחלים ומ"לשוקו יש סכין גדולה", אבל מבקשת פיוס עם האויב שהוא בדיוק כמוך. זו הגרסה ה"תרבותית" של אוסלו והקונספציה עד הלום.

כאן היה אמור להסתיים הטקסט, אלמלא בצהרי רביעי קפץ לי ציטוט של שלום חנוך מראיון שנתן לרז שכניק ב־2015.

"את 'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר' לא אני המצאתי. שמעתי אותו באיזה סרט אמריקני בטלוויזיה וחשבתי שזה משפט מדליק", מספר חנוך. "אני יודע שמשתמשים בשורה הזו כדי לעודד וזה נורא מצחיק. מי אמר שאם עכשיו הכי חרא, זה אומר שיהיה יותר טוב?"

השיר היפה "נגד הרוח" כולל את השורה הזו, שחנוך לא מכיר את מקורה. אז נספר לו ולכם, כי היא מאוד סמלית. מאוד. מקור המשפט אינו סרט אמריקני אלא התיאולוג האנגלי תומס פולר בן המאה ה־17. פולר כתב אותו בספרו "מראה פסגה של פלשתינה" (1650), תיאור היסטורי וגיאוגרפי של ארץ ישראל. הספר מכיל מפה בגודל מלא של ארץ ישראל ומפות חלוקת השטח של 12 שבטי ישראל. כנראה אטלס התנ"ך המודרני הראשון.

ובתוך הספר מופיעה השורה של שלום חנוך. "לפיכך, כפי שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, כך אלוהים נוהג לייסר את משרתיו הנאמנים בייסורים הגדולים ביותר לפני שהוא מכוון להתקדמותם המהירה". ותומס פולר כתב את המשפט בהקשר לסיפור דוד המלך והפשיטה על צקלג בספר שמואל.

דוד שבורח משאול, מקבל מאכיש מלך גת את העיר צקלג שבנגב הצפוני. לאחר ארבעה חודשים מזמן אכיש את דוד למלחמה נגד שאול. למזלו, סרני פלשתים מתנגדים לצירופו. כשדוד שב לצקלג, הוא מגלה כי עמלק פשט על העיר: "ויבוא דוד ואנשיו אל העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנותיהם נשבו". אנשי דוד כועסים, הם רוצים לפגוע בו: "ותצר לדוד מאוד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו, ויתחזק דוד בה' אלוהיו". ועל הרגע הזה, שבו דוד כמעט נרצח על ידי אנשיו, כותב פולר: "הכי חשוך לפני עלות השחר".

אחרי שקיבל את ברכת ה', דוד יוצא בעקבות העמלקים ומוצא אותם חוגגים בנחל הבשור (ואדי עזה בערבית): "הנה נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה". הוא פושט עליהם: "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש", הוא משחרר את כל הנשים והילדים: "ויצל דוד את כל אשר לקחו עמלק ואת שתי נשיו הציל דוד. ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו להם הכל השיב דוד".

אז הנה, שלום חנוך ראה סרט אמריקני, כתב משהו בציניות, אבל זו שורה שבמקור עוסקת בדוד המלך, עמלק, חטופים לוואדי עזה, התייעצות עם אלוהים, ניצחון ושחרור.

עם ישראל חי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר