השבוע, בעקבות שיחה מעניינת שהיתה לי עם חבר, בחור חכם, אנליסט בכיר במערכת הביטחון, אני רוצה לפלרטט עם פרשנות גיאופוליטית בהקשר להסכם השלום המיוחל עם ערב הסעודית, ועל הדרך לנסות להסביר את חזון המזרח התיכון של בנימין נתניהו. שווה קריאה.
שני צירי השפעה עיקריים יהיו להסכם המתגבש עם ערב הסעודית, אם יקרה בקרוב: הראשון הוא הציר הרוסי. ארה"ב נמצאת בעיצומו של תהליך יציאה מהמזרח התיכון, שמתנהל מאז ימי בוש הבן. לוואקום נכנסה רוסיה, שמחזקת את מעמדה במרחב ומשתלטת לאיטה על כל המדינות המספקות אורניום לארה"ב. האחרונה שבהן, ניז'ר, שנמצאת בעיצומה של הפיכה צבאית בתמיכה רוסית. נכון להיום, 95% מהאורניום בארה"ב מגיע מיבוא. קזחסטן ראשונה, קנדה שנייה, אפריקה שלישית ורוסיה רביעית.
מעמדה האזורי של רוסיה נמצא בסימן שאלה, במיוחד לנוכח התקדמות המלחמה באוקראינה. המערב בנה על האוקראינים להשגת הכרעה בחזית הלחימה עד לסוף הקיץ, אבל התוכנית הזאת לא מתקדמת כמו שציפו. הרוסים מצליחים להחזיק מעמד בקו הביצורים למרות החימוש המערבי המאסיבי של אוקראינה.סיום הלחימה בהסכם הפסקת אש בקווים הנוכחיים יחזק מאוד את מעמדה של רוסיה בקרב מדינות הציר הסוני, בגלל מנופי ההשפעה והשותפות הרוסיים הקיימים על איראן.
הציר השני הוא הבחירות בארה"ב. ב־23 באוגוסט תחל עונת הפריימריז. כמו בישראל, את מערכת הבחירות האמריקנית מלווה צל משפטי. מחד - ההסתבכות המשפטית של טראמפ, ומאידך - האשמות בשוחד כלפי הנשיא ביידן. עד עכשיו, התקשורת האמריקנית כמעט לא עסקה בהאשמות כלפי הנשיא. אבל ועדת הביקורת של הקונגרס אוספת חומרים והעלתה לא מעט מהם לאתר הוועדה, ועל הדרך מדליפה לרשתות השמרניות. כשהקונגרס ישוב למושב הסתיו בספטמבר, יגדל זרם הידיעות שקשור להאשמות וישמש מסגרת לכלל מעשי הרפובליקנים בשנה הקרובה.
הרשתות של הדמוקרטים, כמו ABC ,CNN ו־MSNBC, לא יכסו את הנושא בהתחלה, אבל הרשתות החברתיות - ובמיוחד טוויטר - וערוצי הרדיו ידחפו את הסיפור קדימה. המפלגה הדמוקרטית תנסה לצופף שורות, אך העצמאים וה־blue color democrats יפנו לא מעט קשב להאשמות נגד הנשיא הממסדי. התהליכים הפנים־מפלגתיים בקרב הדמוקרטים יהיו מעניינים יותר מאלו של הרפובליקנים. ואל תתפלאו אם נגיע לאימפיצ'מנט, הליך הדחה נגד ביידן.
ומה עם סעודיה? כבר היינו בסרט הזה בעבר, בזמן ממשל טראמפ. האשמות נגד הנשיא יסנדלו את מדיניות החוץ של ממשל ביידן, או דה־פקטו ממשל אובמה השלישי, ויפגעו בסיכוי שהרפובליקנים ייתנו לביידן הישג כל כך גדול למדיניות החוץ. תנאי ראשון לכל הדבר הזה: מילוי אמריקני של הסכמי סחר הנשק בין הסעודים לממשל טראמפ שביידן הקפיא. נתניהו יוכל לנסות לסייע לסעודים להשיג את זה. הישג מוגבל, שאפשר יהיה לייחס אותו לרפובליקנים, ולא לביידן.
בן־שיחי טוען כי האיראנים ימשכו זמן ויממשו הישגי ביניים. למשל, כמו ההישג הטרי - שחרור חמישה אסירים במחיר של שחרור כספים שהוחזקו בדרום קוריאה. האיראנים הם תמונת מראה של הסעודים, והם מעריכים הפסד דמוקרטי בבחירות, וזה ממסגר את הלחץ שלהם להגיע להסכם. אבל גם האיראנים ימתינו עד נובמבר לתוצאות באוקראינה.
נתניהו ישקיע את מרב זמנו בהחייאת חזון הגז האזורי שלו. לצורך החייאת החזון, נראה שנתניהו מוכן לוותר לסעודים בנושא הגרעיני בידיעה ברורה שההסכם בין המעצמות לאיראן לא משאיר בידי ישראל ברירה אחרת. לפיד מבלבל את המוח כרגיל, והסעודים ישיגו את מבוקשם כך או כך. יש סינים. יש רוסים. יש פצצה פקיסטנית. ההכרה בזכות האיראנית להעשיר אורניום הביאה מרוץ גרעיני אזורי - זו המציאות. אובמה לא הקשיב. טורקיה כבר בונה כור ותעשיר אורניום לבד. מצרים בונה, אלג׳יריה בונה וגם לסעודיה יהיה.
כמה דיונים היו בקבינט לפני ההחלטה על ביטול פרויקט האנרגיה המשותף עם המפרציות? אפס
בכהונה הקודמת לנתניהו היה חזון גז אזורי. נתניהו בונה על פיתוח כלכלי לאזור, ועל הדרך ברית הגנה אזורית. בכלכלי, למשל, מתקני התפלה ישראליים שיביאו לפיתוח בלב המדבר. חזון הגז האזורי היה חלק מהדיבידנדים שמדינת ישראל היתה צריכה לגזור אחרי הסכמי אברהם. לחזון הזה היו כמה שותפים - האמירותים, הסעודים, הקפריסאים, היוונים והאמריקנים.
לחזון היו כמה מטרות: אחת מהן, בשיתוף עם האמריקנים, היתה לייצר אלטרנטיבה לנורדסטרים 2 ז"ל, להקטין את החשיפה האירופית לגז רוסי ולחזק את מעמדה של ישראל על חשבון איראן וטורקיה. החזון היה רב־שלבי - בהתחלה היו אמורות מכליות נושאות אנרגיה מפרצית לעגון באילת ולהשתמש בתשתית של קצא"א. בשלב השני היתה צריכה להיבנות מסילת רכבת וצנרת גז חדשה מחופי המפרץ עד לאשקלון ולחיפה. השלב השלישי היה התממשקות של כל השלבים לצינור שהיה אמור להוליך את כל הטוב הזה ליוון ולדרום איטליה.
ועכשיו לקטע מסתורי. קצת אחרי שממשלת בנט מושבעת, ב־25 ביולי 21', המשרד להגנת הסביבה מקפיא את ההסכם בין קצא"א ל־Med Red האמירותית. ב־16 בדצמבר, בעתירה לבג"ץ, המדינה משיבה שהיא לא מתכוונת להתערב. בתחילת 2022 מודיע ממשל ביידן שהוא מסיר את תמיכתו מה־East Med, אחרי שהם מורידים את הסנקציות על נורדסטרים 2 וכל הפרויקט נופח את נשמתו.
ביטול הפרויקט, וההקפאה האמריקנית של הסכמי סחר הנשק של ממשל טראמפ עם ערב הסעודית בזמן ממשלת בנט, מביאים לא רק למות הפרויקט, אלא גם דוחפים את הסעודים לחדש את הקשרים עם האיראנים. אחת מהחלופות שממשל ביידן מקדם לפרויקט כבר לא מעט זמן היא צינור איראני־עיראקי־סורי־לבנוני (שהסכם הגז בין ישראל ללבנון הוא חלק ממנו), שיביא אנרגיה איראנית לאירופה ושיחזק את מעמדה באזור.
יודעים כמה דיונים היו בקבינט לפני ההחלטה על ביטול פרויקט האנרגיה המשותף עם המפרציות? אפס. לא היתה עבודת מטה, לא הוצגו חלופות לחברי הממשלה או הקבינט אף שהחוק מחייב. לא היה שום דבר. בזמן שמערכת הביטחון ביזתה את עצמה וקיבלה את הקרדיט שלה על עסקת הגז המופקרת עם לבנון של נסראללה - הפרויקט הכי גדול של מדינת ישראל ב־50 השנה האחרונות, עם השפעה ישירה על יחסי החוץ עם ארה"ב, רוסיה, ערב הסעודית ואירופה, מבוטל בלי המינימום של המינימום. מהאנשים שצועקים דמוקרטיה. ונתניהו, מדינאי ענק בין גמדים, מנסה כעת לשקם את ההריסות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו