מייסד הנח"ל החרדי מודאג: "חוסר האחדות יכלה אותנו"

כבר 16 שנה שדוד הגר אינו מתראיין. איש העסקים והפילנתרופ, שנחשב לאחד הדוחפים המשמעותיים ביותר לגיוס חרדים לצה"ל, ממעט להיחשף. "אני אוהב לעבוד מתחת לרדאר, בשקט, מכיוון שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, אך לפעמים אין ברירה", הוא מסביר בשיחה בביתו בקומה ה־22 במלון לאונרדו פלאזה שבירושלים.

גם מאות הנשיא להתנדבות שקיבל לפני כמה שבועות ניסה להתנער, הסביר כי אף שמדובר בכבוד גדול הוא מעדיף לעשות את שלו מאחורי הקלעים. כעת, הוא אומר, הרגיש חובה להתראיין כדי להילחם בסכנה העומדת על הפרק: "אני מרגיש שאנחנו לפני חורבן הבית. אני רואה מול עיניי קרע עמוק בעם ישראל ואף אחד לא מקשיב לצד השני, אף שיש דברים נכונים ושגויים בכל צד. גם לי יש ביקורת על החרדים, אבל אני רואה דברים מדהימים בחברה הזו.

"תראה את יונתן הירש, שאישה תקפה אותו מילולית רק בגלל הכיפה והפאות שלו. האיש הזה התגייס לצבא בגללי. אכלתי אצל המשפחה שלו בשבת, חוויה מדהימה שאליה אני מביא היום קצינים בכירים בצבא, ואמו סיפרה לי שיש לה ילד מוכשר שרוצה להתגייס, אבל היא חוששת שזה יעשה בלאגן ושלא יהיה לו שידוך. שאלתי אותה אם היא חוששת שהוא יהיה פחות דתי בגלל הצבא, והיא השיבה בשלילה. אמרתי לה 'תני לריבונו של עולם להחליט'. הירש היום הוא סרן במילואים ועורך דין בפרקליטות המדינה. יום אחד הוא יהיה פרקליט המדינה. ויש לנו המון סיפורים בסגנון של יונתן".

הגר (69) נולד בתל אביב למשפחה שעלתה מבלגיה. אביו היה הבעלים של חברת ארטיק המיתולוגית, שאמנם נסגרה לפני עשרות שנים אך שמה נותר עד היום שגור בפיהם של מיליוני ישראלים. כנער למד בשני מוסדות דגל של העולם החרדי - ישיבת "היישוב החדש" - ובהמשך בישיבת ההסדר הראשונה בישראל, "כרם ביבנה". הוא שירת בנח"ל כחובש קרבי ובמהלך לימודיו לאחר הצבא הכיר את ג'ודי, רעייתו זה 46 שנים. השניים עברו ללוס אנג'לס, שם נולדו שלושת ילדיהם, והוא פתח בקריירה מצליחה ביותר בתחום הנדל"ן.

כיום מחלק הגר את זמנו בין לוס אנג'לס לבין ירושלים, שאליה הוא מגיע למשך ארבעה חודשים בשנה לטובת פעילות פילנתרופית וציבורית. "יש לי בית גדול פי חמישה שם, אבל אני מרגיש יותר בבית כאן", הוא אומר בעודנו צופים לעבר העיר העתיקה, "הנתינה לקהילה הפכה ליותר מ־50 אחוזים מהזמן שלי (לצד עסקים ומשפחה), ולשמחתי גם השותפים שלי הולכים בדרך הזו. אחד מהם, אדם מילשטיין, הוא אחד האנשים המרכזיים שמנהלים את המלחמה ב־BDS ובאנטישמיות".
גיוס בכפייה - גול עצמי

אחד הנושאים המרכזיים שאותו מוביל הגר כבר שנים ארוכות הוא גיוס החרדים לצה"ל, כחבר הנהלת עמותת "נצח יהודה" ואחד מתורמיה המרכזיים. נוסף על הגדוד עצמו, העמותה גם שותפה להקמת "ח"ץ צנחנים" ומלווה את "תומר גבעתי" וחיל האוויר. לא מעט מהזמן שבו הוא נמצא בישראל מוקדש לסיוע ולדחיפת נושא הגיוס, ובפרט בתקופה האחרונה. "אצל החרדים צריך להבין דבר פשוט - אין דבר כזה כפייה. אם תכפה זה לא יעבוד, ולהפך", הוא אומר. כהוכחה לכך הוא מצביע על גדוד "נצח יהודה" ואומר כי מחזור הגיוס הראשון כלל בקושי 30 לוחמים, וכיום מדובר בגדוד גדול, פעיל ומבוקש.

נתוני גיוס החרדים בשנים האחרונות ללא שינוי. החרדים לא נוהרים לצבא.
"זה נכון. ב־2014 הציע פוליטיקאי בכיר שאם לא יעמדו במכסות, דבר שהיה מקובל על כולם, ייכנסו בחורי הישיבה לכלא. נסעתי לבית שלו בתל אביב, והתחננתי. אמרתי לו, 'אתה יודע שאם תשים בכלא 200 חרדים יהיה בלאגן, בתוך דקה יהיו חצי מיליון איש מול הכנסת'. הוא לא הקשיב לי, וזה גרם להתנגדות גדולה יותר לצבא. הפלג הירושלמי התחזק והצית את הציבור, והכל התרסק. היום חייל חרדי חושש להיכנס לבני ברק במדים. מספר החיילים בנצח יהודה אמור היה להכפיל את עצמו מאז 2014, אבל זה לא קרה. בכפייה אי אפשר לעשות שום דבר".

אתה מתעלם מהעובדה שהיו לא מעט עננות סביב הגדוד החרדי. האירוע של כבילת הקשיש הפלשתיני ומותו, לצד ההתעללות של לוחמים בפלשתינים לאחר פיגוע. יצא לגדוד הזה שם לא טוב.
"באיזה גדוד היה אלאור אזריה? אף אחד לא יודע. שאלתי קהל של 300 איש, שכולם הכירו את הסיפור שלו, וגם כמה אלופי צה"ל, אבל אף אחד לא ידע שהוא היה בגדוד שמשון. אבל בכל פעם שגדוד נצח יהודה מעורב במשהו, העיתונאים והציבור מתייחסים לכך שהם חרדים. התשובה היא שסטטיסטית לא רק שהגדוד לא מעורב ביותר אירועים בעייתיים, אלא להפך. בניגוד לכל גדוד אחר, שמשרת ארבעה חודשים ביו"ש ואז ממשיך לאימונים ולגזרות כמו רמת הגולן או עזה, נצח יהודה נמצא כל השנה ביהודה ושומרון, דבר שמוביל לשחיקה גדולה מאוד".

ולמרות כל זאת, אי אפשר לומר שהחרדים תומכים בגיוס. לפני כמה שנים נחשף שצה"ל ניפח את המספרים של הגיוסים כדי לעמוד במכסות, ושבפועל אנשים שכלל לא היו דתיים, לא כל שכן חרדים, נספרו ככאלו.
"היום האפשרות לשרת בצה"ל נמצאת על השולחן גם בעולם החרדי. קח, לדוגמה, בחור בשם אבי. הוא היה בישיבה ויצא לאנגליה למשך שלושה חודשים, אף שקיבל אישור מהצבא, במסגרת 'תורתו אומנותו', להיות שם רק חודש. כשחזר גויס, ותכנן לקבל נשק ולהתחיל לירות באוויר כדי לסיים את השירות על סעיף נפשי. בסוף המסע הראשון, כשחזרו לבסיס, החבר שלו, עם כיפה סרוגה, ביקש שיישאר ער 20 דקות נוספות ויתפלל 'ותיקין'. זו הפעם הראשונה שבה הוא התפלל כך, וזה עשה עליו רושם עצום, אבל הוא עדיין התלבט אם להישאר. הרב שטינמן, שעימו התייעץ, אמר לו שגם להיות ברחוב זה פיקוח נפש ולכן הוא צריך להישאר בצבא".

בדברים אלו, למעשה, מאשר הגר לראשונה שהרב אהרן יהודה ליב שטינמן, גדול הדור החרדי, שהלך לעולמו ב־2017, היה מהרבנים שתמכו בגיוס לצה"ל, דבר שעליו ספג ביקורת כבדה בחייו. "בחמש השנים הראשונות של גדוד נצח יהודה הרחוב החרדי הלך עלינו כאסח. הרב שטינמן היה אחד התומכים שלנו, כמובן בצנעה. היום כולם מבינים שגיוס לצה"ל הוא אחת האופציות הטובות ביותר לבחור שלא יכול לשבת וללמוד.

"החלום שלי הוא שיהיה אלוף חרדי, ובעזרת השם עוד אראה את זה", הוא אומר. במקביל פועל הגר להקים את "בית החייל" החרדי הראשון, בסמוך לקריית הממשלה, שבו יהיה גם בית מדרש שבמסגרתו יוכלו ללמוד חיילים בחופשה. "יש לנו כ־180 חיילים בודדים, בגלל נתק עם ההורים או כי הם לא רוצים לפגוע באפשרות לשידוך של האחים שלהם".

בימים אלו שב ועולה חוק הגיוס על סדר היום הציבורי, עם הניסיון המי־יודע־כמה להגיע להסכמות. במשרד האוצר לוחצים להוריד את גיל הפטור לחרדים ל־21 על מנת לאפשר להם לצאת לשוק העבודה, דרישה שזוכה להתנגדות ציבורית רחבה. הגר מתנגד גם הוא בתוקף ליוזמה ואומר כי לא רק שהיא מיותרת, היא תיצור נזק בפן הכלכלי והביטחוני ובכל הנוגע לשוויון בין האוכלוסיות השונות בישראל.

"למה לעשות חוק שלא טוב לאף אחד? גיל הפטור צריך להיות 23, כי זה חסר תועלת קודם לכן. הבעיה היא שהכלכלנים של משרד האוצר אינם חרדים, ולכן לא מבינים שאין מצב שחרדי ילך לעבוד לפני שיתחתן, מה שקורה בממוצע בגיל 22. כמו כן, כשאתה מוריד את גיל הגיוס ל־21 - למה שחרדי יתגייס לקרבי? גם כך הוא משתחרר. מגיל 18 עד 23 זה הרבה לאדם שלא יכול לשבת וללמוד. מהלך כמו שהאוצר רוצה לקדם יפגע בכלכלה, בגיוס, בכולם. אם זה היה תורם למדינה והיינו מפסידים כמה מאות חיילים הייתי שותק, אבל אם זה יפגע גם בכלכלה, גם בגיוס וגם ייצור חוסר שוויון טוטאלי - מה הרווחנו?"

לימוד תורה - מסירות נפש

לדבריו, יש ליצור מודל שבמסגרתו משך שירותם של חיילים שאינם קריטיים למערכת יקוצר לשנתיים, ובד בבד שכרם של הלוחמים ושל אנשי המודיעין יעלה משמעותית. פיקוח מוגבר על הישיבות יוביל לכך שרק האנשים שבאמת לומדים יישארו בהן, והעובדה שגיל הפטור יעמוד על 23 יוביל את הצעירים החרדים שאינם לומדים אל שורות הצבא.

"אני מדבר עם פוליטיקאים ואנשי ציבור. אחד הבכירים שעימם דיברתי לא האמין לי שבגלל בעיות בשידוכים, הצעירים החרדים לא ייצאו לעבוד בגיל 21. התקשרתי לאישה חרדית אקראית ושאלתי אותה אם הצעירים ילכו לעבוד אם ישוחררו בגיל 21. היא השיבה שהצחקתי אותה ושזה לא יקרה".
יגידו לך שגם זה לא הוגן. שצריך שוויון בנטל ושכולם צריכים ללכת לצבא במקום ללמוד בישיבה.

"אנשים לא מבינים איזו הקרבה זה לשבת וללמוד. בעיניי העובדה שאנשי הציבור והפוליטיקאים החרדים לא מקדישים מאמץ להסביר על מה אתה מוותר כדי ללמוד, זה מחדל. עדיין לא היה מישהו בהיסטוריה של מדינת ישראל שרצה להשתמט ולכן הלך ללמוד תורה. זו לא אופציה, זה קשה מדי. אנשים מוסרים את נפשם, פשוטו כמשמעו, על לימוד תורה, ובדיוק כמו שיש ספורטאים מצטיינים כך צריכים להיות גם תלמידי חכמים. השאיפה שלי היא שכל מי שלא לומד יתגייס למסגרות צבאיות חרדיות, זה יעשה לו רק טוב.

"החלום שלי זה שיהיו עוד שני גדודים חרדיים במתכונת של גדוד נצח יהודה בצבא. הצבא רוצה עוד חרדים, אבל הוא לא מסוגל לגייס יותר מסדר גודל של שני גדודים. בצה"ל לא יצעקו את זה בכותרות, אבל תשאל כל ראש אכ"א לשעבר. הצבא יקרוס".

ואיך גורמים לחרדים להגיע?
"צריך לעודד גיוס בחברה החרדית באמצעים שונים, וגם להגביר את הפיקוח על המוסדות. מי שנמצא ברחובות צריך להתגייס. ראית פעם אנשים נוהרים לשלם מסים? יש מדינה, יש חוקים, יש צרכים, וזהו".

שני גדודים חרדיים נוספים, עם אוכל כשר למהדרין ובלי נשים - לא בטוח שבציבור החילוני יקבלו את זה.
"נכון, קשה לצבא לספק את התנאים של החרדים. להקים גדוד בלי נשים זה מאוד מורכב, בין היתר בגלל הקורסים שאליהם שולחים את הלוחמים כמו חובשים, צלפים או קצינים. אבל לצד זאת צריך להיות מובן לכולם שאנחנו לא רוצים לשנות את אורח החיים החרדי. נניח שירצו להקים יחידה ערבית. אי אפשר לומר להם לא להתפלל חמש פעמים ביום, נכון? אנחנו צריכים לדעת לתכלל את אורח החיים של האוכלוסיות השונות בתוך היחידות".

ההסתה - אשמת שני הצדדים

לצד הפעילות הנוגעת לגדוד נצח יהודה, פועל הגר ביוזמות שונות לעודד לימודי מתמטיקה ואנגלית במגזר החרדי, מתוך ההבנה שזהו העתיד של מדינת ישראל. "לפני 25 שנה הגעתי למסקנה ששילוב חרדים בצבא ובכלכלה הכרחי, וכל עוד זה לא קורה - הדבר מהווה סיכון למדינה בטווח של 50 שנה. לצערי לא הקשיבו לי.

"הצבא החרדי הוא זהב שחור, כמו נפט. עד לפני עשור תעשיית ההייטק הישראלית גדלה בצורה מדהימה בזכות העלייה מרוסיה, אבל זה נגמר. עכשיו התור של הציבור החרדי. כל ילד שני הוא בעל הפרעת קשב בגלל המסכים, איפה אתה רואה ילדים שמתרכזים בדבר אחד בלבד מהבוקר עד הלילה? חסרות להם אנגלית ומתמטיקה".

חברי הכנסת החרדים מעלים את קצבאות האברכים, זו לא הדרך לעודד אנשים להגיע להייטק, להפך.
"אני מסכים איתך. זה עצוב. היינו קרובים לכך שחסידות בעלז תכלול במוסדותיה את לימודי הליבה, ואז לחצו על האדמו"ר לוותר על זה. הפוליטיקאים החרדים מנותקים מהשטח ופוגעים בסיכויים של אנשים בחברה החרדית. כל הפוליטיקאים גורמים לנזק. אני בהלם מהאופן שבו הם מדברים בכנסת, איך אפשר לגדל ילדים בסגנון הדיבור הזה? ביטויים נוראיים. אתם נבחרי העם. הייתי מנתק את המיקרופונים ומאפשר לכל אחד לדבר לפי הסדר. הנגע הזה כולל גם חברי כנסת חרדים. הם צריכים להיות מודל לחיקוי".

"זה נכון גם בנוגע להתבטאויות הקשות נגד החרדים. יש הסתה וזה חודר לשיח. הפוליטיקאים צריכים להתעלות על עצמם ולהבין שזה הזמן לתיקון. אומרים שצריך שניים לטנגו. ברור שהאשמה נמצאת אצל שני הצדדים, וצריך מבוגר אחראי שיתעלה ויפתור את המשבר הזה. בהגדה של פסח אומרים 'שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו'. זה שאין אחדות עומד עלינו לכלותינו, ואנחנו חייבים לעצור את זה מייד. לא צריך להסכים, אבל חייבים להיות יחד, חרף חילוקי הדעות".