פרופ' אפרים חלמיש
מרצה למשפט כלכלי באונ' ניו יורק
כותב ואיש תקשורת בתחומי כלכלה, אנרגיה וביטחון. יועץ בכיר ומנהל הפעילות הישראלית בחברת ניהול הסיכונים והפיננסים הבינלאומית KROLL. נגן ג'ז
פרופ' אפרים חלמיש, רק לא מזמן דווחנו על התקרבותה של ערב הסעודית לאיראן, כ"מחווה של רצון טוב" כלפי סין. בד בבד, בכירים בסעודיה לא פוסלים נורמליזציה עם ישראל. הדיווח הזה מורכב ומכניס אותנו לעולם שלם של בריתות, בחירת צדדים ואתגרים כלכליים בינלאומיים, וגם למארג עדין של יחסי ישראל וסין, ולאופן שבו ארה"ב נכנסת בתווך הזה.
"אני חושב שהדברים קשורים למגמה בולטת, גלובלית, שאני מזהה: במקום לבחור צד, מדינות וגם חברות פרטיות בונות בריתות המתאימות לצורכיהן. הדוגמה הקלאסית לכך בשבועות האחרונים היא ערב הסעודית, כפי שציינת. מחד גיסא, היא מנסה להתקרב בציר ישיר לישראל. מאידך גיסא, היא חתמה עם איראן על הסכם נורמליזציה, כאמור.
"במקביל, ערב הסעודית וארה"ב נמצאות במערכת יחסים תנודתית משהו. ועדיין, האמריקנים מנסים להתקרב לערב הסעודית בגלל נושא האנרגיה. ביקורו של שר החוץ האמריקני בסעודיה בימים האחרונים הוא דוגמה לכך.
"כמו כן, הם יודעים שאם הם יחזיקו את ערב הסעודית קרוב לחזה, הם יצליחו למתן גופים שליליים במזרח התיכון. זה מלמד אותך שביחסים בין מדינות, ביחסים כלכליים ובהתפתחות של חברות פרטיות וציבוריות - מילת המפתח היא בריתות מרובות ומגוונות. אני חושב שגם בישראל מבינים זאת, כמובן, ולכן החליטו לפני כמה שנים בממשלת נתניהו להדק את היחסים עם סין, שהגיעו לשיא בשנים 2018-2019".
אבל אז ראינו עצירה. למה בעצם?
"העצירה הזאת נבעה משני שיקולים מרכזיים. שיקול אחד היה לחץ גדול מאוד מצד ארה"ב על חברות ישראליות, שלא לגייס כסף מגופים סיניים או לאפשר להם לזכות במכרזים, כיוון שיש בכך, לדעתם, כדי לחשוף את ישראל להשפעה סינית בביטחון הלאומי. הדבר השני הוא שבישראל התרגלו לדנ"א האמריקני בהשקעות, ולפתע הם הבינו שעם סין דברים עובדים אחרת מבחינת לוחות זמנים והעברות כספים, למשל. הניסיון הזה, לצד לחץ מארה"ב, הביא לצניחה בהשקעות הסיניות בישראל".
אבל, כמובן, זה לא שישראלים הפסיקו לעבוד עם סין. איך לדעתך ייראו השנים הקרובות ביחסים הללו?
"אני סבור שישראלים, גם ברמה הממשלתית וגם ברמה העסקית, יצטרכו להיות רגישים הרבה יותר כיצד הם מנהלים את המתח הזה שבין ארה"ב לסין. פעמים רבות אנחנו שומעים את המונח 'מלחמות סחר'. דרך טובה להתמודד עימו היא מיקוד בסקטורים שלא נתפסים על ידי ארה"ב כמאיימים על הביטחון הלאומי שלה, כמו חקלאות וסביבה. כך ניתן למכור טכנולוגיות דומות לשתי המדינות, ויש חברות ישראליות שעושות את זה לא רע, בדיוק באותם תחומים שאין בהם התנגשות.
"צריך לזכור שסין עשתה דבר ששום מדינה לא עשתה בהיסטוריה, והוציאה מאות מיליוני אנשים מעוני. היא עשתה זאת, בין השאר, באמצעות גישה למקורות מים, אנרגיה, חשמל וטכנולוגיות בסיסיות. אלה אזורים שישראל טובה בהם, ולכן אין סיבה שמערכת היחסים הזאת לא תימשך. אגב, ישראל היא לא המדינה היחידה שנמצאת במתח הזה בין ארה"ב לסין, או במתח בין מדינות אחרות. מדינות רבות הולכות בהצלחה בין הטיפות".
וגם ישראל תהיה חייבת, בטווח של שנים, להמשיך לשחק את המשחק העדין מול שתי המעצמות הללו.
"אני מסכים. לקשר האיתן עם ארה"ב - מבחינה ביטחונית, דיפלומטית וכלכלית, כמובן - אין תחליף. מנגד, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הקשר עם סין והכלכלה העצומה שלה. זה קשור להשפעה הסינית ביבשות החשובות לישראל דוגמת אפריקה, אמריקה וחלקים מאסיה. ישראל לא רוצה להיתפס כאיום על ידי סין במדינות שבהן היא פועלת כלכלית. מעבר לכך, סין, כידוע, היא עדיין הכלכלה השנייה בגודלה בעולם".
זה מעניין, כי כבר שנים אומרים שהיא עומדת להיות הכלכלה הגדולה בעולם. בינתיים זה עוד לא קורה.
"יש מושג שנקרא 'פיק צ'יינה', 'סין בשיאה' בתרגום חופשי. מה שעומד מאחורי המושג הזה הוא השאלה מתי תגיע סין לשיאה, כי בכל פעם שהיא היתה קרובה לעקוף את ארה"ב, חלו תפניות שמנעו ממנה לכבוש את הפסגה. זה תלוי, בין השאר, בגידול האוכלוסייה, בפרודוקטיביות ובמחירים.
"זה קצת מזכיר תזה אחרת מלפני כמה שנים, שלפיה העולם מיצה את יכולת ייצור הנפט שלו. זה כמובן רחוק מלהיות מדויק נכון לעכשיו, משום שבכל חודש מגלים עוד ועוד אתרי ייצור של נפט וגז טבעי במקומות שונים. אז גם בעניין של סין וגם בעניין מיצוי האנרגיה - יש תיאורטיקנים שסבורים כי לעולם לא נגיע לסיום של ייצור הנפט, בדיוק כפי שלעולם לא נגיע למצב שבו סין תכבוש את הפסגה".
ההתאמות של מקדונלד'ס
איך המתח הקיים בין ארה"ב לסין, למשל, משפיע גם על המסחר והכלכלה במזרח התיכון וגם ספציפית עלינו, על ישראל?
"יש לכך דוגמאות רבות. אחת מהן היא מדינות שגייסו כסף מארה"ב וראו שזה מורכב מדי, והחליטו לגייס מסין, שם ההליך פשוט יותר עבורן. בישראל, השאלה הזו עולה בעיקר בהקשר של גיוס הון לסטארטאפים. ארה"ב אימצה בשנים האחרונות חקיקה שמקשה על חברות סיניות להנפיק בארה"ב או למכור טכנולוגיות אמריקניות לחברות סיניות.
"אם לחדד עוד את הקשר לישראל, ייתכן שחברות המגייסות כסף מגושים הקשורים לסין יתקשו להנפיק בהמשך בארה"ב או להימכר לגופים אמריקניים בגלל החקיקה החדשה. כך שהדבר משפיע גם על יכולות של סטארטאפים ישראליים וחברות טכנולוגיה מישראל, במיוחד כאלה שנמצאים בקשיים וחושבים על מקומות יצירתיים יותר לגיוס כספים - הודו וסין, למשל".
הודו היא בכלל נושא בפני עצמו. היחסים בינה לבין ישראל התחזקו בשנים האחרונות.
"זה נכון. ובהיבט הפנים־אסיאתי, הודו מתחרה בסין מבחינה כלכלית. בגלל החשש מהשפעת יתר סינית בישראל, ישראל התקרבה, כאמור, להודו בשנים האחרונות, נחתמים עוד הסכמים, ואני צופה שמערכת היחסים בין ישראל להודו תוסיף להתחזק, במיוחד בגלל העובדה הזו. ייתכן שלאורך זמן, הפעילות של ישראל מול הודו תבוא על חשבון החשיפה לסין. כבר היום ניתן לזהות עלייה משמעותית, ממש אקספוננציאלית, בעלייה של משלחות מהודו, לצד עוד ועוד חברות ישראליות שמתמקדות בה. גם ממשלת ישראל מנסה ומצליחה ליצור שיתופי פעולה עם גופים כלכליים וביטחוניים בהודו".
שיתוף הפעולה עם הודו הוא אמצעי יצירתי נוסף שנדרש לחברות טכנולוגיה בגיוס כספים. אילו אתגרים נוספים אתה מזהה בקרב חברות הפעילות בזירה הבינלאומית?
"קיימות שתי מגמות מרכזיות, אתגרים אם תרצה, שאני מזהה. האחת היא מעבר מתפיסה גלובלית לתפיסה לוקלית, מקומית. כל מוצר או הון אנושי צריך לבצע התאמות מקומיות כשהוא עובר למדינה אחרת, לשוק אחר".
לכאורה לא מדובר בדבר חדש.
"נכון, הרי גם חברה כמו מקדונלד'ס מבצעת התאמות לסוג המזון או לטעם המקומי. אבל אני אומר כאן משהו אחר - כשחברות בינלאומיות מיישמות אסטרטגיה במקום אחר, הן כבר לא יכולות להרשות לעצמן לבצע מעין 'העתק־הדבק'. סיבות מרכזיות לכך הן גישות שונות לשרשראות אספקה והפרדה טכנולוגית בין המעצמות. חברות ייצור רכב סיניות, למשל, מתבססות היום יותר על רכיבים מקומיים והרבה פחות על לוגיסטיקה בינלאומית.
"המגמה הזאת קריטית במיוחד לשוק הישראלי. חברות ישראליות צריכות להשקיע הרבה יותר בהתאמות מקומיות. דוגמה מצוינת היא המעבר של חברות ישראליות רבות למודל של ניהול מקומי במקום שליטה ישראלית מרחוק. הדבר מחזק אמון מול השלטון המקומי ועוזר להתמודד עם אתגרי ביטחון לאומי".
ומה הטרנד השני?
"הטרנד השני הוא המקום שתופס הביטחון הלאומי, והמרכזיות של תפיסת הביטחון כמעט בכל החלטה כלכלית אשר מתקבלת. זה בא לידי ביטוי במדיניות ציבורית וגם בחברות פרטיות שמנסות למכור מוצר או שירות לשוק זר. בעבר, נושא הביטחון הלאומי היה רלוונטי רק לחברות ביטחוניות שניסו, למשל, למכור טכנולוגיות רגישות. היום זה רלוונטי כמעט לכל סקטור ולכל מוצר".
מדוע בעצם?
"משום שמדינות תופסות סקטורים רבים כקריטיים לביטחון הלאומי שלהן. קח, לדוגמה, את תעשיות המזון והרפואה. אם בעבר המוצרים של הסקטורים הללו היו עניין שגרתי למדי, הרי המלחמה באוקראינה, קל וחומר לאחר מגיפת הקורונה - הפכו את אותם מוצרים, כמו מים ומזון, לכאלה שמערבים היבטים של ביטחון לאומי".
מגיבים, לא יוזמים
בוא נדבר על המצב הפנימי בישראל. לא מזמן סיימנו כאן מבצע, והמבצע הבא או המלחמה הבאה הם רק עניין של זמן. במקביל, נראה כי אזהרות הכלכלנים בנוגע לרפורמה המשפטית מרחפות כצל לא ברור על הצמיחה הישראלית. איך בכלל מצליחים לגייס כספים במצב כזה?
"אני סבור שהחשיבה כאן היא דפנסיבית. כלומר, חשיבה שהשאלות שבבסיסה הן 'איך שינויים משפיעים עלינו', 'מה תעשה הרפורמה' ו'מדוע יש צניחה בכלכלה'. מאידך, אין כאן מספיק השקעת זמן, אנרגיה ותקשורת כדי להבין מה נדרש לעשות כאן בתקופות טובות כדי להגדיל השקעות בישראל.
"כל כך התאהבנו במינוח 'אומת הסטארט־אפ', שאנחנו מניחים שדברים ימשיכו לפעול בכוח האינרציה. אמנם יש בישראל גופים, כמו סטארט־אפ ניישן סנטרל ורשות החדשנות, שעושים עבודה נהדרת - אבל ככלל, פעמים רבות הדגש הוא מה המדינה יכולה לעשות כדי לא להרוס, ושוכחים את המיקוד באופן שבו ניתן וצריך לבנות.
"השתתפתי לאחרונה בפורום מסוים, ואחד מהמשתתפים בו אמר בהומור: 'חס ושלום, אני נותן פה קרדיט לממשלה'. ואז הוא הוסיף: 'אתם מאמינים, אפילו לי היה משהו טוב להגיד על הממשלה'. בעיני אותו אדם, שמגיע מהמגזר הפרטי, המדינה היא גורם מפריע. ואני אומר - זה עניין של תפיסה, והגיע הזמן לשנות תפיסה. בעיניי, המדינה לא מפריעה למגזר הפרטי. הרי אחד מהטרנדים שאני מזהה הוא שבמרבית המדינות בעולם מזהים את המדינה עצמה ככלי מרכזי לבניית המגזר הפרטי, וממש לא כגורם מפריע".
כלומר, כקטליזטור לעסקים. ובישראל זה לא כך. מדוע בעצם?
"פעמים רבות אפשר לשמוע אנשי הייטק הנוקטים גישה של 'רק שהמדינה לא תפריע'. אבל זה לא העולם שאנחנו חיים בו היום. מדינות רבות רצות קדימה כי הן בונות מסגרות חדשות ומשתפות פעולה עם המגזר העסקי.
"כדאי בעניין הזה להזכיר דוגמה חשובה בתחום מימון ההון הממשלתי. כלומר, כיצד מנוהל הון על ידי הממשלה, הון שהוא למעשה בבעלות הממשלה ומושקע במגזר הפרטי, במדינה מסוימת או ברחבי העולם. למדינות כמו גאנה, ניגריה, ערב הסעודית וקטאר יש כל כך הרבה הכנסות מנפט ומגז, והן לוקחות את ההכנסות מאנרגיה, יוצרות קרנות ריבוניות ומשקיעות בכל העולם. וזה כמובן מחזיר להן כסף בדמות חדשנות והשקעות מוטות צמיחה. זה בעצם מנוע צמיחה שמגדיל את הכנסות המדינה".
אני לא רוצה לשאול כמה קרנות כאלה יש בארץ.
"בישראל יש בינתיים קרן מרכזית אחת כזאת, שהוקמה לאחר גילוי הגז הטבעי כאן. היא עדיין קטנה במונחים בינלאומיים. בסינגפור, מדינה שישראל למדה ממנה רבות, וגם להפך, יש קרנות ממשלתיות שמשקיעות בחינוך, בביטחון ובבנייה. קרנות כאלה במדינה יסייעו לחזק את התעשייה. איחוד האמירויות היא דוגמה נוספת, הקרובה מאוד לתשומת הלב הישראלית. רבות מהחברות ומהקרנות שם הן בבעלות ממשלתית, כולל אלו שהשקיעו בישראל לאחרונה. המגזר הפרטי בסעודיה, למשל, הוא קטן מאוד.
"במידה מסוימת, קרנות כאלה הן חזרה לתחילת תעשיית ההייטק, אי אז בשנות ה־90, כשקרנות כמו 'יוזמה' הזינו את תחילת התאוצה בהייטק הישראלי. אולי הגיע הזמן שניזכר בפירות שהביאו השקעות העבר, וניישמן בהתאם, כדי שהנחיתה שלנו בעולם המתקדם והמשתנה במהירות מסחררת - תהיה רכה יותר".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
