הקמפוס של האוניברסיטה לכלכלה וטכנולוגיות "טוב" באנקרה - אחת מ־80 האוניברסיטאות הפרטיות בטורקיה - ממוקם בסמיכות למתחם ארמון הנשיאות רחב־הממדים והמהודר, שרג'פ טאיפ ארדואן בנה לעצמו בבירת טורקיה. ממש מול הקמפוס ניצב אחד המבנים המפוארים ביותר באנקרה, "ספריית האומה" הנשיאותית. זוהי הספרייה הגדולה ביותר בטורקיה, בעלת אוסף עצום של ארבעה מיליון ספרים ב־130 שפות. הספרייה בעלת שש הקומות, שנחנכה על ידי הנשיא ארדואן ימים ספורים לפני שהעולם שקע באימת מגיפת הקורונה, פתוחה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
אולמות הקריאה המרווחים והנוחים מלאים בקוראים, בעיקר סטודנטים צעירים, המשקפים בהופעתם החיצונית את הפסיפס המגוון מאוד של החברה הטורקית היום: בחורות בבגדים ארוכים, שראשיהן עטופים במטפחות שחורות או צבעוניות, לצד בחורות בבגדים קצרים והדוקים, בחורים מזוקנים בבגדים מסורתיים לצד בחורים בלבוש זרוק ושיער ארוך אסוף. דו־קיום, שנראה תלוש לחלוטין מהמציאות הפוליטית המתוחה כל כך ששוררת מחוץ לכתליה של "ספריית האומה" לקראת הבחירות הגורליות לנשיאות טורקיה, שבהן מקווה האופוזיציה החילונית לשים קץ לשלטונו האסלאמיסטי והסמכותני של ארדואן בעשרים השנים האחרונות.
קמפוס אוניברסיטת "טוב" נחשב לאחד ממוקדי הפעילות של האופוזיציה לממשלו של ארדואן. עם זאת, בגינה הפורחת של המוסד האקדמי לא שוררת אווירה מהפכנית תוססת של ערב מהפך פוליטי, כפי שחוזים עדיין סקרי דעת הקהל. למעשה, רוב הסטודנטים כאן מעדיפים שלא לדבר עם זרים על דעותיהם הפוליטיות ועל כוונות ההצבעה שלהם, וכשהם מוכנים לדבר - זה נעשה בהתניה שזהותם המלאה לא תיחשף, כדי שיוכלו לדבר בחופשיות וללא מורא. שכן, בטורקיה של ארדואן, ביקורת על הנשיא ועל המדינה יכולה לגרום למעצר בידי המשטרה ולמאסר. חופש הדעה והביטוי בטורקיה של ארדואן מוגבל ביותר, ואלו המשתמשים בו עלולים למצוא את עצמם משלמים מחיר כבד.
מאחר שתוצאות הבחירות לנשיאות רחוקות מלהיות ודאיות, הסטודנטים הצעירים שכל חייהם עברו בצילו של ארדואן - תחילה כראש ממשלה ואחר כך כנשיא - מעדיפים להיזהר. "דור ארדואן" היה ברובו שמח להיפטר מ"הדיקטטור", כפי שכמה מהם מכנים אותו, ובני הדור הזה יכולים לגרום למהפך. כשישה מיליון צעירים טורקים, עשירית מכלל בעלי זכות ההצבעה, יצביעו ביום ראשון הקרוב לראשונה בחייהם, ובמרוץ הצמוד המסתמן בסקרים זו מאסה אלקטורלית שיכולה להיות קריטית.
הוריהם של הצעירים והצעירות הללו חוו את השינוי העצום שטורקיה עברה בשני עשורי שלטונו של ארדואן - ממדינה ענייה ולא מאוד בולטת בשולי הזירה הבינלאומית, הפכה טורקיה למדינה מתקדמת, מפותחת, בעלת תשתיות מודרניות ומעמד אזורי ובינלאומי. טורקיה של ארדואן אמנם מוצאת את עצמה כיום על סף קריסה כלכלית, אך היא שונה מאוד מהמדינה שארדואן קיבל לידיו ב־2003, בכל היבט אפשרי. אם הוריהם יכולים להעריך את תרומתו של הנשיא היוצא לקידומה של ארצם, הסטודנטים בקמפוס של אוניברסיטת "טוב" רוצים עתיד טוב יותר מההווה שסביבם.
"בלילות אני מפחדת"
דורה, 21, סטודנטית למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים, אומרת שהיא תצביע למועמד האופוזיציה לנשיאות, מנהיג מפלגת העם הרפובליקנית והחילונית, כמאל קיליצ'דראולו, ולמפלגתו בבחירות המקבילות לפרלמנט. "אני מקווה שקיליצ'דראולו יזכה בבחירות אף שאני לא אוהדת גדולה שלו", היא מדגישה, "אני לא בטוחה שכנשיא הוא יהיה מאוד מוצלח, אך בכל מקרה הוא עדיף על פני הנשיא הנוכחי. בין פחות טוב לגרוע - עדיף לבחור בפחות טוב. אני רוצה לחיות בטורקיה חילונית ואני רוצה ממשלה שתשים קץ לקשיים הכלכליים, שמאוד משפיעים לרעה על חיי הצעירים כאן.
"כאישה אני מרגישה לחץ סביבתי גדול. כדי להצדיק את החלטתן ללכת לעבוד, נשים זקוקות למשרות בטוחות ומכניסות, אך אלו שמורות בדרך כלל לגברים, שמקושרים איכשהו למפלגת השלטון של הנשיא. ארדואן מסמל בעיניי את האנטי־ליברליות, את אי שלטון החוק. בטורקיה של היום אין צדק ויש יותר מדי אסלאם. אני מאמינה בדת, אך לא רוצה בכפייה דתית על כלל החברה.
"האסלאמיסטים כופים את עצמם על האחרים. אני מגדירה את עצמי דתייה, אך אני גם שותה אלכוהול ולא רוצה שאיש יאסור זאת עלי, וכאישה אני גם מאוד חוששת מהפליטים שהגיעו הנה. בשכונת מגוריי באנקרה יש הרבה פליטים. היחס שלהם לנשים אינו מכבד. בלילות אני מפחדת ללכת לבד". כשאני אומר לה שבכך היא נשמעת כמו צעירה גרמנייה, דורה צוחקת בהבנה.
תקווה חדשה
עזיז ועבאס גם הם בני 21. עבאס לומד אנגלית, עזיז הנדסה. שניהם בני המיעוט הכורדי הגדול, כ־20% מכלל האוכלוסייה בטורקיה. הכורדים מילאו תפקיד מרכזי בעליית ארדואן לשלטון. בתחילת דרכו נתפסה בעיני רבים מהכורדים ראיית עולמו המוסלמית כדרך עבורם להשתלב בחברה הטורקית. לא עוד הפרדה על רקע לאומי ותרבותי ודיכוי צבאי שהנהיגו הממשלות שקדמו לו.
ארדואן קידם תחילה משא ומתן לשלום עם המחתרת הכורדית, לסיום העימות הצבאי הפנימי שבמסגרתו נהרגו כ־40,000 אזרחים וחיילים. אך המשא ומתן הזה קרס ב־2015. ארדואן הפנה את גבו לכורדים, אימץ אל חיקו את הלאומנים הטורקים וחידש את הפעילות הצבאית נגד הכורדים - גם מעבר לגבולותיה של טורקיה, בצפון סוריה ובצפון עיראק.
המפלגה הכורדית הראשית, "מפלגת העמים הדמוקרטית", שממשל ארדואן מאשים בהיותה הזרוע הפוליטית של המחתרת הצבאית, הביעה תמיכה מלאה במועמד האופוזיציה לנשיאות, קיליצ'דראולו, וכדי לחזק את סיכוייו לנצח לא הריצה מועמד משלה. מחשש שממשל ארדואן יוציא את המפלגה אל מחוץ לחוק, מהלך שסוכל לפני כחודש וחצי על ידי התובע הכללי הטורקי, החליטה "מפלגת העמים הדמוקרטית" לרוץ ברשימת "הירוקים והעתיד השמאלי" המשותפת לכמה מפלגות שמאל.
עבאס ועזיז יצביעו לקיליצ'דראולו ול"ירוקים החדשים". "לא בגלל גישה שנובעת מהשתייכות ללאום הכורדי", מסביר עבאס, "אלא מתוך תחושה עמוקה, שאם קיליצ׳דראולו לא ייבחר לנשיאות - לא יהיו יותר בחירות לנשיאות. ארדואן שינה כבר פעם אחת את אופיו של המשטר בטורקיה. אנשים צריכים לחשוש מפני מה שהוא עוד עלול לעשות. ההצבעה ל'ירוקים והעתיד השמאלי' נובעת משיקולים כלכליים. המצע הכלכלי של הרשימה הזו הרבה יותר טוב מזה של רשימות האופוזיציה האחרות. זו מדיניות כלכלית של שמאל רדיקלי, וזו גם רשימה שמייצגת את כלל המיעוטים - האלווים, הכורדים, הלהט"בים, כל האלמנטים המדוכאים בטורקיה, אלו שהמדינה והחברה הופכות לשוליים".
קיליצ׳דראולו, אגב, הוא בן למיעוט הדתי האלווי, המקורב לשיעה ומונה יותר מ־15% מכלל אוכלוסיית טורקיה ומופלה לרעה על ידי הרוב הסוני בטורקיה (לא מדובר בפלג העלאווי בסוריה - א"ב). לפני שבועיים נקט הפוליטיקאי בן ה־74 צעד אמיץ, כשדיבר בסרטון וידאו באופן פתוח על השתייכותו הדתית. "אני אלווי, אני מוסלמי כן שגדל על ברכי דתו של הנביא מוחמד ושל עלי (חתנו של מוחמד, שהוא בניו נתפסים על ידי השיעים כיורשיו החוקיים של הנביא)", הוא הצהיר בסרטון שזכה בטוויטר ליותר מ־100 מיליון צפיות.
ארדואן מיהר לסנוט ביריבו: "איש לא שאל אותך על הכת שלך או על אמונתך, אז מדוע בגילך אתה מרגיש צורך להופיע בפני אנשים ולדבר על הזהות המגזרית שלך?". גם בקרב הקהילה האלווית הוטחה ביקורת כלפי "היציאה מהארון הפומבית", בטענה שהיא תעודד אפליה נגד בני העדה ופילוג בחברה הטורקית.
גם עזיז מתכוון להצביע לרשימת הירוקים־שמאל מסיבות כלכליות. "ההפרטה שארדואן הנהיג", הוא מנמק, "הביאה לשחיתות רבה. ארדואן הוא מנהיג מאוד פופוליסטי. בזמנים מסוימים הוא היה ליברלי, אחר כך הוא הפך ללאומני. הוא משנה כיוון לפי צורכי הרגע שלו".
התקווה לשינוי של הצעירים הללו היא גם ביטוי לרצונם להישאר בארצם. הקשיים הכלכליים הרבים, האינפלציה הדוהרת, יוקר המחיה הגובר ומרחבי החופש האישי המצטמצמים גורמים ליותר ויותר צעירים לעזוב את טורקיה ולחפש את עתידם במערב. מדובר למעשה בבריחת מוחות המונית. אשתקד נרשמו באיחוד האירופי 54,000 מבקשי מקלט מטורקיה, כפליים מהשנה הקודמת. השנה צפוי הנתון להיות זהה.
קדחת הסקרים
בניגוד לתחזיות המהפך של רוב הסקרים, בוראק אזפק (41), מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת "טוב", די פסימי. "לו הבחירות היו נערכות לפני שנה, שש מפלגות האופוזיציה שרצות יחדיו היו זוכות. זירת הימין־מרכז בפוליטיקה הטורקית היתה ריקה. 'מפלגת הטוב' החילונית־ימנית בראשות המייסדת שלה, מראל אקשנר, נהנתה מפופולריות רבה, שהיתה יכולה לייצר רוב עם מפלגת העם הרפובליקנית והכורדים. אך לאחר בחירתו של קיליצ׳דראולו המבוגר והלא כריזמטי כמועמד לנשיאות מטעם קבוצת השש (ברית של מפלגות אופוזיציה; א"ב), הקבוצה נתפסת כאמצעי של מפלגת העם להגיע לשלטון.
"יש 20% של קולות צפים, שרבים מהם לא היו רוצים לראות מפלגת ימין חזרה באופוזיציה, ולא להרגיש שהם מצביעים לשמאל. עכשיו הם עלולים להצביע לארדואן או להימנע מהצבעה. התמיכה המוחלטת של הכורדים בקיליצ׳דראולו גם חשודה בעיניהם. יש הטוענים שהיא מבוססת על עסקה חשאית בין הצדדים, שבמסגרתה תוענק לכורדים אוטונומיה, יחזירו לידיהם את השלטון בעריהם, טורקיה תיסוג מצפון סוריה ומנהיג המחתרת הכורדית, עבדאללה אוצ'לן, ישוחרר ממאסר העולם שבו הוא נתון. השמועות על העסקה הזו מכעיסות את הקולות הצפים הימניים־לאומניים שחוזרים לארדואן".
אזפק אינו רואה בהצבעת הצעירים גורם מכריע. "פחות מ־40% מהם יצביעו לארדואן. זה לא אומר שהשאר יצביעו לקיליצ'דראולו. הצעירים ניהלו קמפיין נגד בחירתו כמועמד האופוזיציה. הם תמכו באימאמאולו, ראש עיריית איסטנבול שהוא רק בן 51, מודרני ומאוד פופולרי. קיליצ'דראולו פגע בהתגייסות הקול הצעיר בכך שהתעקש להיות המועמד לנשיאות. הוא אדם מנומס, נעים הליכות והגון, אבל הטורקים יודעים שהוא לא מסוגל לנהל את ענייני המדינה באופן אסרטיבי".
מפלגת מדינה
גם אונור אישצ'י, מרצה למדיניות החוץ של טורקיה באוניברסיטת בילקנט באנקרה, מעדיף לדבר על "התסריט הלא צפוי שלפיו האופוזיציה תנצח בבחירות לנשיאות". אגב, כמה מעמיתיו לאוניברסיטה מועמדים לכהן כשרים בממשלה הבאה מטעם האופוזיציה.
"ארדואן יצר בעשרים השנים האחרונות מפלגת־מדינה. למפלגתו יש כעשרה מיליון חברים. אם כל אחד מהם יביא לפחות מצביע נוסף לקלפיות, יש לו בכיס 20 מיליון קולות. לכן, הסקרים אינם משקפים בהכרח את המציאות. פקידים רבים בממשל לא רוצים לאבד את עבודתם במקרה של מהפך ומינוי מקורבים של האופוזיציה למשרותיהם. ההצהרה של קיליצ'דראולו על היותו אלווי, תמיכת הכורדים בו וצירוף פורשים ממפלגת השלטון לקבוצת שש מפלגות האופוזיציה, מטילים צל על האופוזיציה וגורמים למצביעים שמרנים לפתח סלידה כלפי מועמדה לנשיאות.
"מנגד, ארדואן הפך לקורבן של עצמו: הוא הביא את טורקיה למצב של משבר כלכלי שאיש לא יודע איך ניתן יהיה לצאת ממנו. ספק אם לארדואן יש הכלים להתמודד עם המצב שהוא יצר. ואם האופוזיציה תנצח, היא תצטרך למצוא מענה לירושה הכבדה שארדואן ישאיר אחריו, והאחריות תיפול עליה".
מנגד, אישצ׳י צופה שיפור משמעותי ביחסים עם ישראל אם האופוזיציה תנצח. "ממשל חדש ינקוט צעדים ברורים לחיזוק שיתוף הפעולה עם ישראל. הם רואים בכך הזדמנות לפיתוח כלכלי וטכנולוגי וליצירת מקומות עבודה. הבוחר הרגיל לא חושב על מדיניות חוץ בהצבעתו אלא על הכלכלה. הצגת ישראל כשותפה והדגשת אפשרויות שיתוף פעולה בתחומים שונים ישפרו משמעותית את התדמית של ישראל בעיקר בעיני הציבור החילוני. עם זאת, הטורקים לא ישכחו בן־לילה את העניין הפלשתיני".
רעידת אדמה
אחד הנושאים שאמורים היו למלא תפקיד במערכת הבחירות ולהחליש את כוחו של ארדואן היה אסון רעידות האדמה הנורא, שפקד את דרום המדינה לפני שלושה חודשים וגרם למותם של יותר מ־50,000 איש בטורקיה. רשימת הנעדרים עדיין לא פורסמה. הציניקנים באנקרה אומרים שהיא תפורסם אחרי הבחירות כדי לאפשר לנעדרים להצביע. מספר הנעדרים שאבדה כל תקווה למצוא אותם בחיים מוערך בכ־100,000. אומדן הנעדרים, לכשיפורסם, לא יהיה מלא, שכן באזור האסון חיו פליטים מסוריה וממדינות אחרות, שכלל לא היו רשומים אצל הרשויות המקומיות.
מטין צ׳ורבקיר, מייסד ומנהל מכון המחקר העצמאי להענקת מקלט והגירה ״איגאם״, מתגאה בכך שהוא נולד לפני 73 שנים, ביום שבו נחתמה אמנת הפליטים הבינלאומית. כמחצית מחייו המקצועיים היה צ'ורבקיר עיתונאי, עד שהצטרף כדובר לסניף הטורקי של סוכנות האו"ם לפליטים. לפני עשר שנים, שנתיים לתוך מלחמת האזרחים הסורית שהבריחה 3.6 מיליון פליטים סורים לטורקיה, הופרש צ׳ורבקיר לגמלאות ואז ייסד את "איגאם". במשרדו הצנוע בבניין פשוט ברובע השגרירויות של בירת טורקיה, מדבר צ'ורבקיר על טרגדיה כפולה: זו של האזרחים הטורקים מהאזורים שנפגעו מרעשי האדמה והפכו לפליטים, וזו של הפליטים הסורים שנאלצו להפוך לפליטים בפעם השנייה.
"בין שניים לשלושה מיליון בני אדם עזבו לערים אחרות, שלא נפגעו", אומר צ׳ורבקיר, "חלקם עזבו לתמיד ומתכוונים להתחיל חיים חדשים במקום אחר, בעיקר אלו שיש להם כסף. חלקם מצאו מקלט אצל קרובי משפחה וחברים. הממשלה מבטיחה שבתוך שנה תבנה כ־200,000 מבני דיור חדשים באזורים שנהרסו, ואחר כך עוד 300,000. יש אנשים שגרים בערי אוהלים. אחרים גרים בקונטיינרים. בתי ספר רבים נפגעו. מערכת החינוך חוזרת אט־אט לתפקד, אך הורים רבים מפחדים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר מחשש לרעידות אדמה נוספות. אלו עדיין מורגשות, אם כי בעוצמות נמוכות.
"הבנייה מחדש מתחילה באזורים הפחות מועדים לסכנת רעידות אדמה חדשות. בגלל שזו תקופת בחירות, הממשלה חייבת לפעול במהירות למען שיקום החיים באזורים הללו. ההתנהלות המאוד לא מאורגנת של הממשלה בתחילת האסון השפיעה לרעה על המוניטין שלה. באזורים הללו חיו גם כ־1.8 מיליון פליטים בעיקר מסוריה, אך גם מעיראק, מאפגניסטן ומאיראן. בגלל העוני שלהם הם חיו בשולי הערים שנפגעו, סלאמס שנהרסו לחלוטין. אנחנו לא יודעים כמה מהפליטים בין ההרוגים, שכן אין מידע רשמי מדויק על ההשתייכות הלאומית של הקורבנות. מאלה שהיינו איתם בקשר אנחנו יודעים שפליטים רבים נהרגו. מצבם של הפליטים הלא־טורקים מאזורי רעידות האדמה גרוע בהרבה ממצבם של נפגעי הרעשים הטורקים".
שתיקה כמעט מוחלטת אופפת את המתיחות הרבה הקיימת בין האוכלוסייה הטורקית לבין אוכלוסיית הפליטים העצומה שמצאה מקלט בטורקיה. ממשלת ארדואן הציגה את קליטתם של מיליוני הפליטים כחובה מוסלמית. ואולם, נוכחותם המורגשת היטב של הפליטים הערבים בטורקיה יצרה בעיות רבות, בדומה למצב במדינות אירופה, כפי שסיפרה הסטודנטית דורה.
ארדואן מבטל את אירועי קמפיין הבחירות בשל מחלה // צילום: רויטרס
"השיח השלילי נגד הפליטים התחיל לפני רעידות האדמה", מדגיש צ'ורבקיר, "האופוזיציה האשימה את הממשלה והפיצה מידע כוזב שהפליטים מקבלים מהממשלה יותר סיוע מהטורקים הנזקקים. סיפרו שהפליטים מקבלים משכורת מינימום מתקציב המדינה על חשבון הטורקים. בדיעבד, מדובר ב־1.6 מיליון פליטים שנהנים מתמיכה כספית של האיחוד האירופי. הטענות שהפליטים מקבלים יחס מועדף מהטורקים יוצרות כלפיהם שנאה, שמתחזקת מסיבות תרבותיות.
"הפליטים פתחו חנויות קטנות עם שלטים בערבית, מדברים ביניהם בערבית. לא היה מאמץ שיטתי ללמד אותם טורקית. כך נוצר מצב שיש טורקים שחוששים מפני פלישה תרבותית ערבית, ויש שמחשבים שבגלל הגידול הטבעי הגבוה אצל הערבים, טורקיה תהפוך בעוד כמה שנים למדינה ערבית. יש חשש מאובדן הזהות הטורקית והריבונות הלאומית. מפלגות קטנות הבטיחו להעלות את הפליטים על משאיות ולהחזירם לסוריה. גם מפלגות גדולות משתמשות ב'רטוריקת ההחזרה הביתה', כאילו זה הפתרון היחיד.
"קיליצ'דראולו עצמו הבטיח שהסורים יישלחו לסוריה וכי טורקיה תשתף פעולה עם משטר אסד ועם האו"ם בבנייתה מחדש של סוריה. אחד העובדים שלי, סורי, הגיע הבוקר והודיע שהוא החליט לעזוב ולהגר באופן בלתי חוקי לאירופה. הוא בוגר אוניברסיטה טורקית, אך אינו מצליח להיפטר מהמבטא הזר שלו ולכן אנשים מתייחסים אליו באורח פוגעני. אנשים מסביבתו הקרובה הותקפו באלימות ונמנעו מדיווח לרשויות. התסכול שלו רב.
"הוא אמר לי: 'לפני שנתיים אהבתי את העם הטורקי. היום אני שונא אותו'. רעידת האדמה החריפה את מצבם של הפליטים הללו. לכך נוספו כעת בעיות מנטליות: הם חוששים שאם האופוזיציה תעלה לשלטון, הם יוכרחו לחזור לסוריה, שם מרחפת מעל ראשם סכנת מוות. רבים מהם השתתפו בהפגנות נגד משטר אסד, ולכן הם נחשבים בעיניו ל'טרוריסטים'. סוריה חוזרת כעת לליגה הערבית. המצב מסתדר מבחינתו של אסד, ואיש לא ישמור עליהם מפניו. גם הממשלה הטורקית החלה לדבר עכשיו על החזרת הפליטים, אך עבור רבים מהם חזרה כלל אינה אפשרית בתנאים הנוכחיים בסוריה".
חשש להתנגשות
המאוזוליאום לזכר מוסטפא כמאל אטאטורק, האב המייסד של טורקיה המודרנית, היה מוצף אלפי מבקרים ביום ראשון האחרון. קהל המבקרים היה מגוון, למרות היותו של אטאטורק אבי החילוניות הטורקית. משפחות דתיות לצד משפחות חילוניות הסתובבו בחרדת קודש באולמות של המבנה העצום שבמרכזו קבור אטאטורק, והתבוננו בחפציו האישיים של אבי האומה, בצילומים מתקופות שונות בחייו, ובשחזור של מלחמת העצמאות שניהל אטאטורק ושהצילה את טורקיה מהיעלמות.
באוקטובר השנה ימלאו 100 שנה להקמת הרפובליקה הטורקית. מפלגת העם הרפובליקנית היא ממשיכת דרכו האידיאולוגית של אטאטורק, ומקווה לשוב לשלטון ולדרכו החילונית בשנה בעלת משמעות כה סמלית. גם ארדואן, שהחזיר את טורקיה לחיק האסלאם ובכך הוא מסמל ניגוד מוחלט למייסד הרפובליקה, מציג את עצמו כממשיך דרכו של אטאטורק בחיזוקה של טורקיה.
"לכל אחד בטורקיה יש אטאטורק משלו", אומר בוראק אזפק, "לאטאטורק לא היתה אידיאולוגיה. הוא היה אדם מאוד פרגמטי. הדבר החשוב בעיניו היה שמירת הביטחון הלאומי, ולכן הוא בנה מדינה מודרנית והציע את החילוניות. זו היתה בעיניו הדרך הטובה ביותר לאפשר לטורקיה לשרוד בעולם החדש שנוצר אחרי מלחמת העולם הראשונה. לכן, האופוזיציה רואה בו סמל אנטי־ארדואן, ומפלגת השלטון, שהפכה מאוד לאומנית בשנים האחרונות, רואה בו סמל לשמירה על הריבונות הלאומית נגד הזרים. בעבר האסלאמיזם לא היה מחובר ללאומנות, אבל כיום ארדואן חיבר בין השניים, ונוצר אסלאמיזם חדש - מקומי, לאומני, אנטי־מערבי ואנטי־גלובליסטי".
שתי תפיסות שונות מאוד של טורקיה מתחרות על עיצוב עתידה של המדינה בשנת המאה להקמת הרפובליקה. העוינות בין שני המחנות - "ברית העם" של ארדואן ו"ברית האומה" של האופוזיציה - עלולה לגלוש במהירות לאלימות, יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו.
