המדריך לפושע המתחיל: כך תיראה הספרות הבלשית בעתיד?

הספרות הבלשית היא כנראה זו שהותירה את החותם הגדול ביותר על התרבות של ימינו. ספריות שירותי הסטרימינג ברחבי העולם עמוסות בסדרות של עשרה פרקים העוקבות אחר תעלומת רצח כזו או אחרת. לא פעם הן סתמיות למדי, לעיתים מותחות באמת, ומדי פעם מצליחות גם להגיד משהו מעניין על העולם.

אך קשה לא לשאול את השאלה מה כל כך מושך אותנו להעמיק חקר במותם האכזרי של אנשים חפים מפשע? מדוע אחת מהתופעות הנוראיות והעתיקות שקיימות על פני הכדור נעשתה משמעותית כל כך לתרבות האנושית? על השאלות העולות מהאפלה מבקש צ'סטרטון להטיל אור.

גילברט קית' צ'סטרטון היה כותב סיפורי בלש ייחודי בנוף הספרותי ואחד התיאורטיקנים הגדולים של התחום. צ'סטרטון, שנולד בלונדון ב־1874, היה הוגה דעות וכותב מאמרים מבריק. במרכז יצירתו הספרותית עמד האב בראון, דמות של כומר קתולי ובלש חוקר, דרכה צ'סטרטון מציעה זווית ייחודית על הספרות הבלשית.

כאדם מאמין הוא ביקש לדון בתשתית ההכרתית והמטאפיזית שהאדם פועל על פיהן, ולהעלות על נס את הלא־מודע, האינטואיטיבי, הרגשי - בניגוד לתפיסה הרציונלית הקלאסית האינהרנטית לסוגת הבלש. כז'אנר שצמח באמצע המאה ה־19 מתוך העיר המודרנית המתועשת, ובהתאם לתקופה רומם את הרציונליזם החותר תחת כל מסווה, צ'סטרטון הצליח להציג גוון ייחודי של הסוגה, שמורד בהרבה מוסכמות יסוד ובו בזמן מעלה אותן על נס.

ג.ק צ'סטרטון, שנודע בכתיבה מסאית מושחזת ומקורית, הרצה על מרחב גדול של נושאים - תיאולוגיה, פוליטיקה, היסטוריה, ביקורת תרבות ופנטזיה - שבכולם הציג תפיסה מקורית ומבוססת. ארבע המסות על הסיפור הבלשי, המתפרסמות בקובץ זה לצד הסיפור "רצח באחוזת העמודים הלבנים", מספקות שלל תובנות על הז'אנר, אך כמו כל רשימה טובה הן מצליחות לעורר מחשבות על נושאים רחבים יותר.

צ'סטרטון מכריז מספר פעמים במסות השונות כי הוא עצמו נכשל ככותב סיפורי בלש, אך פעל מתוך מניע נעלה - לעשות לאחרים מה שרצה שיעשו לו. "סיפקתי להם עוד סיפורי פשע", הוא כותב, "בתקווה קלושה שהם בתמורה יספקו לי סיפורי פשע נוספים. שלחתי את התעלומות שלי על פני המים, אם אפשר לומר, בתקווה שיחזרו אליי בחלוף ימים רבים, נושאים כותרת שונה לגמרי וסיפור טוב בהרבה".

אך צ'סטרטון מאמין אדוק בכוחו ובחשיבתו של הסיפור הבלשי, ומאמין שהתהליך שהקורא עובר במהלך הקריאה מזקק חוויה אנושית יסודית. הסיפור הבלשי עבורו הוא סוכן של עושר התרבות, והינו הסוגה הספרותית הקדומה ביותר, החושפת את העומקים הגדולים ביותר, "והספרות הפופולרית היחידה שבה מתבטא במשהו ההיגיון של השירה בחיים המודרניים".

הסיפור הבלשי משיב את הסדר בעולם של כאוס ומתנהל כמגדלור של צדק חברתי. הבלש הוא דמות שיורדת עד עמקי שאול, אל הנקודות היסודיות, הארכיטיפיות ביותר, וחושף את האמיתות הגדולות המסתתרות בתוכן. "הרומן על כוחות המשטרה הוא, אם כן, הרומן השלם של האדם. הוא מבוסס על העובדה שהמוסר הוא הקונספירציה הכי חשוכה ונועזת".

בתוך תהליך חשיפת האמת הנסתרת מתנהל קרב מוחות בין הפושעים נושאי כליו של הרשע לבין הבלש המבקש לחשוף את האמת, למצוא את האור במקומות האפלה, המכוסים ומוסתרים בשקים של שקר ומרמה. רגע הגילוי נדמה לבקיעה עמוקה של אור, זריחה חדשה, "השיא לא יכול להיות רק התפוצצות בועה אלא הפצעת שחר; והפצעת השחר מודגשת על ידי האפלה".

המסתורין של הסיפור טמון בחשיכה, אך צ'סטרטון חוזר ומדגיש כי מטרת הסיפור היא האור: "הסיפור נכתב לרגע שבו הקורא אכן מבין שהאמת נחשפת למול עיניו ומשיבה את הסדר על כנו. כוונתה הבלעדית של אי־ההבנה היא כמו מתווה אפל של ענן שיוביל לרגע של התבהרות".

החשכה היא התעלומה הגדולה, אסופה של פרטים אקראיים לכאורה שמכסים על הפשע. הגילוי שלהם מוביל להארה של התעלומה ובתוך כך של נפש הקורא. כדי להסביר כיצד פועל הסיפור הבלשי צ'סטרטון מתאר גם את התהליך שעובר הקורא במהלך הקריאה. "הסיפור הבלשי שונה מכל הסיפורים האחרים בכך שהקורא מאושר רק כאשר הוא מרגיש טיפש". כלומר, אם התעלומה ברורה לקורא מהתחלה אזי אין לו שום סיבה להיאחז בסיפור. דווקא החשיכה, הבלבול הגדול, הם שמספקים לקורא את התחושה מרחיבת הלב.

צ'סטרטון מתווה סימנים לרקימת התעלומה, כמדריך יוצרים צעירים כיצד לכתוב. ותעלומה טובה היא פשוטה מאוד - "נשמת הבדיון הבלשי אינה מורכבות אלא פשטות. הסוד עשוי להיראות מורכב, אך הוא חייב להיות פשוט; ובשל כך הוא גם מסמל מסתוריות עמוקה יותר". כלומר, הפתרון לא יכול להיות מסובך יותר מהתעלומה, והפשע לא מסובך יותר מהפתרון.

בניסוחים אלה מצליח צ'סטרטון להדהד את הדיון למקומות שחורגים מסוגה ספרותית ומוליך אותנו אל מחוזות רחבים יותר, אישיים ואנושיים יותר. מעשה הכתיבה הכבול למוסכמות סגנוניות נעשה משל לדינמיקות פנימיות יותר, כמעין התבוננות סוציולוגית.

אור באפילה 

צ'סטרטון חוזה תקופה שבה לא רק ילמדו כיצד לחקור פושעים, אלא יפרסמו בה גם ספרי הדרכה שילמדו כיצד להיות פושעים. אם נחזור שוב להשפעת הסוגה הבלשית על תוכני סדרות וסרטים בשירותי הסטרימינג, נראה כי הדמויות המבוקשות ביותר הן הרוצחים הסדרתיים, המוצגים כגיבורים גדולים מהחיים, שהצליחו לחמוק בעורמה מכבלי החוק. סדרות כמו "המדריך לרוצח" מככבות, והריגוש מצפייה בפשעים אולי עולה על פתרון התעלומה, שלרוב ידוע כבר מראש. צ'סטרטון ראה את זה קורה כבר לפני כמאה שנים, ואולי לכן הדגיש את האמירה "ערכה של החשיכה הוא רק בהחיותה את האור הגדול בנפש".

בעשור האחרון התפרסמו שני תרגומים חשובים ליצירתו של צ'סטרטון - קובץ הסיפורים "תמימותו של האב בראון" (הקיבוץ המאוחד) בתרגומו של אסף שור, הכולל כ־20 סיפורים של דמות הבלש ואחרית דבר מאירת עיניים של עודד וולקשטיין, וכן קובץ המאמרים "אדם בלתי מעשי" (הוצאת שלם) בתרגומו של האחרון. אחד מארבעת המאמרים שקובצו בקובץ החדש, "להגנתם של סיפורים בלשיים", כבר ראה אור באסופה המוזכרת, ואם ירצה הקורא להיוודע לסיפוריו הבלשיים של המחבר - עדיף הקובץ הרחב יותר.

ובכל זאת, יש ערך משמעותי לאסופה הקצרה הזו, שמצליחה לספק מבט מקיף על הסוגה הבלשית וכוללת תובנות עומק מרתקות המזמינות את הקורא לעיון והרהור מתמשך. אם הסוגה הבלשית הפכה את חיינו לתעלומה שמבקשת פענוח - יחסים בין־אישיים הם תעלומה, נפש האדם היא תעלומה - אז אסופת מסות על הז'אנר נעשית לספר הדרכה אישי הצולל פנימה אל מעמקי הנפש וסיבוכיה. 

גילברט קית' צ'סטרטון, רצח באחוזת העמודים הלבנים וארבע מסות קטנות על סיפורי בלשים, מאנגלית: סמדר גונן, נהר ספרים, 87 עמ'