אייל וינטר, כלכלן
פרופסור מן המניין במחלקה לכלכלה ובמרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית.
שימש יועץ לממלכה המאוחדת באשר להחזרת המשק הבריטי לשגרה, בעקבות הגל הראשון של מגיפת הקורונה
פרופ' אייל וינטר, אנחנו בלהט המחאה, כשמסביבנו נשמעים איומים על הכלכלה הישראלית, וברקע קריסת "סיליקון ואלי בנק" ובנקים נוספים בעולם שנקלעו לקשיים. אתה מזהה בהלת משקיעים?"
"בהלת משקיעים או 'ריצה אל הבנק', כפי שאנו מכנים קריסתם של בנקים, היא תהליך המתרחש בעיתות משבר, והוא מאוד דומה לתהליך של פאניקה שממנה סובלים אנשים בעלי נטיות לחרדה. אנשים מפסיקים לפחד מהסיבה המקורית לחרדה, ומתחילים לפחד מהחרדה עצמה. וככל שהחרדה מתגברת, כך היא מפחידה יותר ומאיימת יותר".
וכשהחרדה קולקטיבית, כמו במקרה של משקיעים למיניהם, האפקט מתעצם.
"חרדות קולקטיביות - מטרור, ממגיפות וגם ממצב כלכלי - נוצרות בתהליך דומה, אך כאן נעשה תגבור באמצעות אינטראקציה בין אנשים. נניח שאני חושש שהבנק שבו מופקדים כספיי עומד לפשוט את הרגל, ואני יודע שלך יש גם חשבון באותו בנק. אני מתקשר אליך בתקווה שתרגיע אותי, אבל אתה לא שמעת דבר ובעצמך נעשה קצת עצבני. כשאני מזהה זאת, אני חרד הרבה יותר. כעת אני מתקשר לחבר אחר שאליו גם הגיעה השמועה השקרית, והוא, בניגוד אליך, דווקא שמע על השמועה".
עכשיו שלושתכם בחרדה.
"בדיוק. ומתייצבים בבנק למחרת בבוקר".
ומה קורה לאחר מכן?
"לבנק אין יתרות זמינות בהיקף ההפקדות של לקוחותיו. לכן מי שמגיע ראשון למשוך את כספו, מצליח גם להציל את כספו. לעומת זאת, מי שמתמהמה מאבד את כספו. זו הסיבה שהתופעה נקראת ריצה אל הבנק - כולנו רצים, והראשונים שמגיעים זוכים. במקרים של משבר כלכלי או פוליטי, כמו זה שאנו מצויים בו, התהליך יכול להיות אף מואץ יותר, משום שמאחורי הטריגר הראשוני יש סיבה אמיתית".
ואז אף עלול להיווצר אפקט דומינו.
"קריסת בנקים היא לפעמים תופעה מידבקת, והבהלה עלולה להפיל גם בנקים אחרים, שלא היה להם כל קשר לסיבה הראשונית. ההשלכות הכלכליות במצב זה הן הרסניות: קריסה של חברות, אבטלה ואנדרלמוסיה חברתית. יש גם השפעות גלובליות. אנו רואים שבשל קריסת בנק אחד בארה"ב, נפלו מניות הבנקים כמעט בכל העולם".
מבחינת הלחץ שהיא יוצרת, קריסת בנק עשויה להידמות למגיפות, למחאות, אולי אפילו לטרור. ניכר שעל אלה משפיע הסיקור החדשותי, שמשפיע גם הוא על הפאניקה החברתית.
"התהליך בכל המקרים הללו דומה, משום שכל המצבים שציינת אכן עוסקים בחדשות שליליות. כולנו מושפעים יותר מחדשות רעות מאשר מחדשות טובות. זו הסיבה שחדשות טובות נדחקות לשוליים. יש לכך סיבה אבולוציונית - חדשות רעות חיוניות יותר להישרדותנו מחדשות טובות. בתקופת הציד והלקט של האדם, אם קיבלנו ידיעה שמצד אחד מתקרב אלינו אריה שיכול לטרוף אותנו, ומן הצד השני מתקרב צבי שנוכל לצוד, ברור שצריך לעזוב את המקום כדי לשרוד. החדשה הרעה גוברת בחשיבותה על החדשה הטובה.
"זו הסיבה שילדים נמשכים יותר לסיפור על כיפה אדומה, שסבתה נטרפת על ידי זאב, מאשר לסיפור על פיה שקוטפת פרחים. גם משקיעים נותנים משקל רב יותר לחדשות רעות, ולכן בתהליך של העברת רסיסי שמועות - מקבל המידע השלילי בולטות יתר, והמידע החיובי לאט־לאט נעלם. בעידן הרשתות החברתיות התהליך הוא כמובן מהיר יותר ועוצמתי יותר".
לבלום את הפאניקה
בישראל אתה מזהה תסמינים של תופעת "הריצה אל הבנק"?
"מדינת ישראל נמצאת במשבר הפוליטי הגדול בתולדותיה - ומשקיעים נוטים להימנע מלהשקיע במקומות שבהם יש משבר פוליטי, ללא קשר לסיבת המשבר. זאת משום שמרכיב הסיכון בהשקעה גדל, והוא גדל ללא גידול בפוטנציאל לתשואה. דווקא משקיעים גדולים, מנהלי תיקים, קרנות הון־סיכון וקרנות פנסיה - ייטו לעשות זאת יותר מהמשקיע הקטן, משום שהם נטולי אידיאולוגיה ונדרשים לתת דין וחשבון למשקיעים שלהם.
"הוצאת כספי השקעה מישראל מתבטאת גם, בין היתר, בירידת שער החליפין של השקל. אבל למזלנו אנחנו עדיין רחוקים ממצב של ריצה אל הבנק. אלא שמצב של משבר חוקתי קשה, שבו המדינה מתפצלת לשתי תתי־מדינות - אחת הנקראת בית המשפט והשנייה הממשלה - ושבו הצבא והמשטרה צריכים להחליט למי הם מצייתים, מצב כזה עלול להביא גם לריצה אל הבנק ולקריסת בנקים".
במקרה כזה, האם סולידריות אפשרית בין הבנקים הישראליים, כפי שראינו כשבנק UBS הודיע שירכוש את קרדיט סוויס, מורידה את החשש מפני קריסה?
"סולידריות בין בנקים - אפילו אם היא קיימת, ואני לא משוכנע בכך - אינה יכולה להציל בנק מקריסה. שום בנק לא ייחלץ לעזרתו של בנק אחר הנתון בקשיים בשל סולידריות, גם אם מנהליו הם צדיקים גמורים, משום שבעשותם כן הם יסכנו את לקוחותיהם ואת בעלי המניות שלהם. הדרך למנוע קריסה היא לחייב בנקים להחזיק רזרבות גדולות יותר, להנהיג ביטוחי הפקדות יעילים - וחשוב מכל אלה, במקרה שלנו, להגיע להסדר בעניין החקיקה ולסיים את המשבר".
מלכתחילה, יש דרך למנוע את הריצה אל הבנק? ארה"ב היא דוגמה מעניינת לכך.
"בארה"ב יש ביטוחי הפקדות מטעם הממשלה עד לתקרה מסוימת, וזה במקרים רבים פותר את הבעיה משום שאם המפקיד יודע שכל כספו, או רובו, מובטח - הוא לא ירוץ אל הבנק - הפאניקה תיבלם, והממשלה לא תצטרך לשלם לאיש. במאמר אקדמי של פרופ' אילן קרמר ושלי אנו מציגים מנגנון ביטוחי מסוג זה, שמונע ריצה אל הבנק באופן היעיל ביותר".
אם נחזור לישראל, עד כמה מחאת ההייטק ואזהרות הבנקאים והכלכלנים עלולות ליצור בקרב הציבור תגובות התנהגותיות לא רציונליות, משיכת כספים למשל, שרק יחריפו את המצב?
"אני לא חושב שמחאת ההייטק שונה בעניין זה משאר המחאה, וגם לא חושב שמחאה כלשהי לבדה יכולה לגרום לתגובה התנהגותית אי־רציונלית מבחינה כלכלית. מדובר במשבר שמקורו בחקיקה המשפטית, ורבים מהמשקיעים חוששים מהשלכות החקיקה על הרווחיות ועל הסיכון של השקעותיהם. נכון, המחאה אינה תורמת להפגת חששות אלו, אך אין זה הופך אותה ללא לגיטימית. המוחים לא מתעניינים אך ורק בפן הכלכלי של הרפורמה, יש נושאים אחרים שמטרידים אותם".
באשר להשלכות החקיקה שציינת, אתה באמת רואה מצב שבו ענף ההיי־טק בישראל מתאדה והופך לזיכרון רחוק?
"ישראל עשתה קפיצת ענק בענף ההייטק בעשורים האחרונים, והיא נחשבת לאחת המדינות המובילות בתחום, אך אין לה מונופול עולמי בו. מדובר בענף שקיימת בו תחרות קשה ואפילו אגרסיבית בין חברות ובין מדינות. מדינות מתחרות ביניהן על התנאים שהן מעניקות לחברות ההייטק, והחברות בוחרות במדינה שנותנת את התנאים הטובים ביותר.
"לישראל יש יתרון מסוים בתחום ההון האנושי. יש בה עובדים משכילים ויזמים חרוצים, ואם אלו יישארו בארץ, יישארו בה גם החברות וההשקעות. אך אותם עובדים ויזמים הם גם מאוד ניידים, ולמרות שהם אוהבים את ארצם הם יכולים בקלות לקבל אשרת עבודה כמעט בכל מדינה שיחפצו, ולהשתכר בה שכר גבוה מזה שבארץ. אם רבים מהם יעזבו, אני מעריך, לא מנבא, שיש סכנה שענף ההייטק יהפוך לזיכרון רחוק.
"יש שמזדרזים לומר 'שיעזבו, נסתדר בלעדיהם', ואני מבין את הכעס של רבים האומרים זאת וסבורים שאין זה הוגן שלבעלי המאה או לבעלי ההשכלה תהיה זכות עודפת בקביעת דמותה של המדינה. גם אני סבור שיש מידה של התנשאות בחלקים מסוימים במחאה, ובייחוד בקרב אלה שמדברים בגוף ראשון על המדינה: 'שירתי, הקמתי, השקעתי, יזמתי, ולכן הקשיבו לי...' התבטאויות מסוג זה אינן מקרבות, הן רק מרחיקות. אבל הרוב המכריע של אנשי ההייטק אינם חושבים שהם זכאים לזכויות יתר בקביעת עתיד המדינה, אך יעדיפו לא לחיות בה אם אופייה ישתנה באופן קיצוני, ואני בכלל לא בטוח שנוכל להסתדר בלעדיהם".
הצעת התיקון של הרמב"ם
קודם הזכרת כי משקיעים נוטים להימנע מהשקעה במקומות משבריים. מה למעשה קורה כשסוכנויות דירוג האשראי מביטות אל המצב בישראל? הרי גם הן ניזונות רבות מדיווחים בתקשורת, או מאנשי מקצוע שמושפעים ברמה מודעת ולא מודעת מאקטואליה, משמועות ומהפגנות. עד כמה הלך הרוח התזזיתי בישראל משפיע לרעה על האופן שבו תופסות אותנו סוכנויות דירוג האשראי?
"הטיות התנהגותיות משפיעות על כולנו ובכלל זה אנשי המקצוע - כלומר גם על משקיעים מוסדיים ומנהלי קרנות נאמנות, ואפילו על מנהלי חברות הדירוג. האם בשל כך ניתן להסיק שהחשש מירידת דירוג האשראי של ישראל הוא וירטואלי? התשובה היא לא. כאמור, גם אם הגורם למשבר אינו מוצדק, למשבר יש חיים משלו, יש לו פוטנציאל לנזק כלכלי, וחברות הדירוג חייבות להתייחס לכך. נוסף על כך, האנליסטים בחברות הדירוג מנסים לדייק את התחזיות שלהם ככל שניתן, והם מודעים להטיות שלהם. אם יפספסו, הקריירה שלהם בסכנה".
לצד דיוק בתחזיות ההכרחי לחברות דירוג אשראי, האם אתה מזהה אנשים שלא מבינים מספיק בכלכלה ומתנבאים באשר למצב, ובכך רק מחריפים אותו?
"אנשים משני הצדדים, שאינם מבינים בכלכלה, מתבטאים יותר מדי וזה מזיק. יש תפיסה פופוליסטית, שלא צריך לדעת כלכלה כדי לדבר עליה כמומחה. אנשים שאינם מבינים בפיזיקה לא יעזו להתבטא בחופשיות בנושאים כמו פיזיקה גרעינית, אבל הם עושים זאת כמעט בכל שאלה כלכלית. כלומר, דווקא נציגי ציבור ואנשים פוליטיים שאינם מבינים בכלכלה, נוטלים לעצמם תפקיד של נביאים כלכליים, בין שמדובר בנביאי זעם ובין שמדובר בנביאי נחמה".
לסיכום, באפריל 2020 היית חלק מצוות שייעץ לממלכה המאוחדת באשר להחזרת המשק הבריטי לשגרה לאחר הגל הראשון של הקורונה. לו היית נקרא לדגל בישראל, מה היית ממליץ לעשות כדי להחזיר את המשק ואת המדינה למסלול?
"המשימה החשובה ביותר היום לנוכח המשבר היא לייצר אמנה כוללת, לאו דווקא חוקה, בין האוכלוסיות השונות במדינת ישראל, כדי להסדיר את החיים המשותפים במדינה. אמנה בין ארבעת השבטים שאותם הזכיר הנשיא ריבלין: חילונים, דתיים־לאומיים, חרדים וערבים.
בשלב הראשון לא יהיה לאמנה תוקף משפטי, אך היא תיכתב על ידי מנהיגים בולטים בארבעת השבטים, ובבוא העת תהווה את הבסיס לחוקה. היא תגדיר את גבולות הגזרה של כל שבט."ידידי יוג'ין קנדל, שמכיר את כלכלת ישראל טוב יותר מכל אדם אחר, מעריך שמדינת ישראל תחדל להתקיים בתוך 15 שנים אם שיעור ההשתתפות של החרדים בשוק העבודה לא ישתנה באופן יסודי. אמנה כזו צריכה לכלול הסכמה לגבי תהליך לשינוי מצב זה".
כלומר?
"היא צריכה לכלול התחייבות של החילונים, ואולי גם של בתי המשפט, להימנע מחקיקה בענייני דת שפוגעת בדתיים, ולהבטיח את זכותם של החילונים לחופש מדת. היא צריכה להצהיר, ללא כחל וסרק, על זכויות שוות לאוכלוסייה הערבית בישראל, ולהתחייב לקדם העסקה רחבה יותר של אזרחים ערבים במשרות ציבוריות. היא גם צריכה לדרוש ביטוי מסוים של נאמנות מצידם של ערביי ישראל למדינתם, אולי באמצעות הנהגת שירות לאומי של אזרחים ערבים, לפחות בקהילות שלהם".
גם אתה, קצת בדומה לקנדל, סבור שללא אמנה כזאת עתידנו פסימי?
"אני מעריך, לצערי ברמת ביטחון גבוהה מאוד, שללא אמנה מסוג זה מדינת ישראל לא תשרוד את שנות ה־90 לחייה. זוהי אמנם תחזית אופטימית כשמדובר בבן אנוש, אך כשמדובר במדינה זו שואה. אנו מתקרבים לחג הפסח, ואני רוצה להציע דרך להגיע לאמנה כזו בקטע יפהפה לפסח שדווקא לא נמצא בהגדה, אלא בספר משנה תורה של הרמב"ם, ועוסק בהלכות ביעור חמץ: 'חוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַבַּיִת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, זֶה בּוֹדֵק עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְזֶה בּוֹדֵק עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ'.
"הפסוק עוסק בשאלה כיצד מגיעים להסכמה במקום שאין הסכמה - חור באמצע הבית. הוא מציע שכל צד יעשה ככל שניתן כדי להתגמש – 'בודק עד מקום שידו מגעת'. ואם לאחר הפשרה אחד הצדדים אינו מרוצה, הרמב"ם קורה לזה 'השאר', ומציע 'לבטלו בליבו' כלומר לא לעסוק בכך יותר. אולי בלי שהרמב"ם התכוון לכך, הפסוק מתמצת את העקרונות החשובים במשא ומתן ובהסכמה. אין ספק שהרמב"ם לא חשב על חמץ כשכתב פסוק זה, והוא מתכתב עם המצב העגום שבו נתונה המדינה היום, לצד הסבר כיצד ניתן לתקנו".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
