אורך חיי המס על הכלים החד־פעמיים היה קצר במיוחד, קצר משמעותית מאורך חיי הפלסטיק. שנה וחודש חלפו מרגע ששר האוצר היוצא אביגדור ליברמן הטיל את המס (נובמבר 2021), ועד שהשר בצלאל סמוטריץ' ביטל אותו השבוע. האם זה גורלן של מהפכות שנכפות על הציבור מלמעלה במנותק מתהליך הסברתי חינוכי עמוק? עד כמה באמת פחתה צריכת החד־פעמי? והאם יש דרכים אחרות, ידידותיות יותר למשתמש ולא רק לסביבה, להטמעת פרקטיקות סביבתיות במגזר החרדי?
בישראל נצרכות כמויות גדולות של כלי חד"פ פי חמישה מהממוצע האירופי. על פי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת, ב־2020 נצרכו כ־11 מיליארד פריטי כלים חד־פעמיים מפלסטיק, כ־1,200 בממוצע לאדם בשנה. מדובר בעלייה של 122% מאז 2009. בישראל מיוצרות 900 אלף טונות פסולת פלסטיק בשנה, 9% מהן כלים חד־פעמיים. מתוך פסולת הפלסטיק, רק 7% מגיעים למיחזור, ו־11% עוברים שריפה מבוקרת לייצור אנרגיה. כל היתר מוטמנים.
פלסטיק מוטמן מתפרק לאט מאוד ותוך כדי כך מזהם את הקרקע ואת מי התהום. פגיעת הפלסטיק בימים ובאוקיינוסים קשה במיוחד, שכן הפסולת נסחפת בקלות ומצטברת במים, פוגעת בבעלי החיים, מתפרקת למיקרופלסטיק, וכך נכנסת לשרשרת המזון של האדם. על פי מחקר של האו"ם, בכל שנה דולפות לאוקיינוסים יותר מ־8 מיליון טונות פלסטיק, והנזק של פסולת הפלסטיק לסביבה הימית מוערך ב־8 מיליארד דולר בשנה.
95% מהישראלים, מכל קבוצות האוכלוסייה, צורכים כלים חד"פ בהיקפים שונים. אצלי בבית השימוש בחד"פ הפך נדיר יותר ובשנה האחרונה, כמו ישראלים רבים, גם לחיק הטבע אנחנו יוצאים עם רב־פעמי. בחברה החרדית שיעור השימוש בכלים חד־פעמיים גבוה פי שלושה משיעור קבוצה זו בקרב האוכלוסייה.
"מי שמגיע מהעולם החרדי, מכיר היטב את החוויה של שימוש יומיומי בכלים חד־פעמיים", אומרת ליאת דאודי, חוקרת סביבה וחברה. "גדלתי בבית שמש במשפחה חרדית מזרחית, כבכורה מתוך 13 ילדים. כיום אני חילונית שומרת מצוות. בבית הוריי משתמשים כל יום בחד־פעמי, ובסופי שבוע יש שימוש אינטנסיבי בחד"פ מהודר. מי שמגיע מהעולם הזה יודע שאי אפשר לעמוד ולשטוף כלים כל היום, בטח בשבת.
"לדעתי מהלך מיסוי החד"פ היה אגרסיבי, בלי להבין את רחשי הלב והדעת ואת קיום שגרת היום־יום של משפחה חרדית בישראל. מוטב היה לשפר ולהנגיש מערך חינוך סביבתי מותאם, ולקבוע תעריף גבוה עבור גופים מוסדיים כמו ישיבות, בתי חולים וחברות, ותעריף של מס מזערי, אם בכלל, על משקי בית פרטיים. המיסוי האגרסיבי הרחיק עוד יותר את הציבור החרדי מהערכים של שמירת הסביבה. הוא יצר אנטגוניזם".
חלק משגרת היום
דאודי, כיום דוקטורנטית במחלקה לאנתרופולוגיה ולסוציולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון, כתבה לפני שלוש שנים עבודת מחקר לתואר שני בבית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטה תל אביב, על הקשר בין נשים חרדיות למודעות סביבתית. המחקר המרתק, תחת הכותרת "מחוברות כהלכה? על הקשר בין זהות נשית חרדית למודעות סביבתית", נכתב בהנחיית פרופ' רקפת סלע שפי וד"ר דניאל מישורי וכולל, בין השאר, ראיונות עומק עם 14 נשים חרדיות.
"החלטתי לחקור משהו שקשור לעולם שממנו אני באה. הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה החד־פעמי. ניסיתי להבין מה נשים חרדיות יודעות על סביבה בכלל ועל סביבה כפי שמופיעה במקרא, במדרשים ובהלכה. למה דווקא נשים? כי הן מניעות את הבית. במטבח ההלכתי קורים דברים שלכאורה מתאימים לעקרונות הסביבתיים. למשל, הפרדה של בשר וחלב או הברירה של קמח וקטניות. כל הפעולה העמלנית הזו אמורה להתיישב היטב עם פרקטיקה של הפרדת פסולת. אם ממילא הן עושות את זה, מה הבעיה לחשוב סביבתית?
"אמא שלי פתחה לי את הדלת למרואיינות הראשונות, ואז הגעתי מאחת לשנייה. פגשתי נשים מקסימות שפתחו לי את דלתן ואת עולמן. בכל הבתים שהייתי בהם, יש שימוש בחד־פעמי. חלק מהנשים שהגיעו מחו"ל מכירות את המיחזור, אבל אנחנו יודעות שיש פער בין ידע ועמדות לבין פרקטיקות. בסך הכל יש מעט ידע על הנזקים שהחד־פעמי מייצר, על כמויות הפסולת, על הפגיעה בשרשרת המזון. זה לא עומד בראש סדר העדיפויות.
"ניסיתי להבין למה אנשים ששומרים כשרות ושבת לא שומרים על איכות סביבה. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה חשובה וקריטית. כשמסתכלים על הדברים מתוך העולם של הנשים, יש תעדוף של דברים. נשים סיפרו לי שהן יאספו בקבוקים אם זה כדי לאסוף כסף לצדקה, וזה הדבר שעומד כערך עליון, ואם על הדרך זה גם טוב לאיכות הסביבה אז אדרבה. אבל הדבר הזה לא יעמוד במקום הראשון.
"כדי להגיע לשינוי ולהסברה צריך להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלהם. יש פה רגישות תרבותית, סקטוריאלית, שמוכרחים להתחשב בה. מי שאין לה עשרה ילדים בבית לא יכולה להבין איך החד"פ הופך לחלק מרכזי משגרת היום, למוצר צריכה בסיסי. אני באופן אישי נגד חד־פעמי. חד"פ זה רע, אבל משרדי הממשלה צריכים לגלות רגישות חברתית ולהוביל שינוי הדרגתי".
דאודי טוענת שקל מאוד להכתים את המגזר החרדי כלא סביבתי, אך לדעתה דווקא לאוכלוסייה הרחבה יש הרבה מה ללמוד מהציבור החרדי. "לו ימדדו את טביעת הרגל האקולוגית של צרכן חרדי אל מול צרך חילוני נגלה, ככל הנראה, שיש לנו מה ללמוד מהם. הם טסים פחות ולכן גם פחות תורמים לפליטות פחמן מדלק סילוני, מעבירים בגדים, צעצועים, רהיטים מילד לילד ועושים שימוש חוזר נרחב. קשת התרומות בתוך הקהילה היא גדולה מאוד, ולכן נמנעים מלרכוש חדש שלא לצורך.
"הציווי 'בל תשחית' אוסר זריקת מזון ומשקה לפח ושומר על קדושת המזון. הם נחים בשבתות וחגים. הם משתמשים הרבה יותר בתחבורה ציבורית, ולא מחזיקים כמה כלי רכב למשק בית. כלומר, במבט כולל אורח החיים של רובם הרבה יותר מקיים מאשר אורח החיים החילוני. ובכל זאת, בחרו להוריד גרזן על החברה החרדית עם המס על החד"פ, בלי תהליך של חינוך והסברה. אצלי במשפחה אמרו שלמרות שמחירי מוצרי החד"פ קפצו, 'שום דבר לא ישבור אותנו, אנחנו נמשיך להשתמש בחד־פעמי וזה בושה וחרפה המס הזה'".
"זה נראה כמו נקמה"
האם בפועל ירדה הצריכה בשימוש בחד־פעמי בעקבות המס? חודש לאחר הטלת המס פרסמה חברת סטורנקסט נתונים המלמדים כי התשובה, כביכול, חיובית: אמנם בחודש אוקטובר 2021, לקראת החלת המס בנובמבר 2021, הגביר הציבור את הרכישות כדי לאגור מלאים והמכר הכמותי עלה בכ־20% בהשוואה לחודשי השנה הקודמת. אבל בחודש נובמבר 2021 כבר נרשמה ירידה של כ־65% במכירות. כלומר, בפועל חלה ירידה של כ־45% במכירות. הירדה החדה הלכה והתמתנה.
בהשוואה בין ספטמבר 2021 לספטמבר 2022 חלה ירידה של 36.2% במכירות, על פי חברת סטורנקסט. כמו כן, בהשוואה בין יולי 2021 (החודש שבו פורסמה כוונת הממשלה להטיל את המס) ליולי 2022 חלה ירידה של 37.5% במכירות.
יהודה גנוט, איש חינוך ומייסד עמותת "חרדים לסביבה", ששמה לה למטרה לקדם ערכי איכות סביבה בחברה החרדית, טוען שהמספרים מטעים. "השכן שלי הראה לי את כל המחסן שלו למטה עמוס בחד־פעמי", הוא מספר, "גם ישיבות גייסו כסף וקנו מראש חד־פעמי. לכן אני לא בטוח שהנתונים על כך שיש פחות רכישה מציגים לנו את התמונה המלאה. אנשים לא קנו כי בבית היתה כבר אספקה לשבעה חודשים. צריך לבדוק אם כמות הזבל ירדה, ולא רק כמות הרכישות".
(מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "היקף הכלים החד-פעמיים קטן ביחס לסך הפסולת הכללית המטופלת, על כן, לא ניתן לראות את הירידה החדה בהיקף הצריכה דרך נתוני היקפי הפסולת הנוצרת").
"אני לא הייתי מלכתחילה נגד הטלת המס, אבל אחרי שראיתי איך זה נעשה, באופן של תקיעת אצבע בעין של הציבור החרדי, הרגשתי שקיבלתי אגרוף לבטן", אומר גנוט, "הרגשתי שאחרי שאנחנו עובדים כל כך קשה על פעילות הסברה וחינוך, פשוט נותנים לנו עונש. זה נראה כמו נקמת ליברמן בחרדים. כשאתה מדבר סביבה, תן לסביבתי לדבר. כשאתה מדבר אוצר, ואתה רוצה לגייס כסף, שלח את שר האוצר".
איך לדעתך אפשר להכניס ערכי שמירת סביבה לציבור החרדי? האם יש בו מנהיגים שזה מעניין אותם?
"יש חברי כנסת חרדים, למשל יעקב אשר, שאכפת להם מסביבה ומנראות, ויש גם רבנים שמבינים שהנושא חשוב, אבל בגדול בחברה החרדית חיים בסגנון של 'אחריי המבול'. התפיסה של החרדי הממוצע היא שיש ריבונו של עולם, והוא כבר ידאג לשלום העולם שברא. מה אני צריך לדאוג לפלסטיק ולחור באוזון? למה אני צריך לדאוג לדורות הבאים? הרי לפי האמונה והמדרשים, ממילא העולם שאנחנו מכירים היום ייגמר עוד מעט.
"העולם אמור להתקיים 6,000 שנה. אנחנו כבר ב־5,783 מאז בריאת העולם, כלומר די לקראת הסוף. קשה להוציא אנשים מבוגרים מהתפיסה הזו. כשאני בא ומדבר עם מבוגרים על איכות סביבה אני נראה להם כמו מוקיון, ולכן צריך להתחיל מה'צאן קדושים', מהילדים ומהצעירים שפתוחים לשמוע. לכן אחד הדברים המרכזים שעשינו בעמותה זה להכניס חינוך סביבתי לתלמודי תורה".
לחבר את המיחזור למצווה
בחסות עיריית אשדוד הצליח הרב שמעון אלטר, מנהל קופת חסד בעיר, להוביל פרויקט מיחזור מיוחד בשנת 2013. בין חברת טלאל, בעלת הזיכיון לאיסוף הנייר בעיר, לבין קופת הצדקה נרשם הסכם, שבמסגרתו הודבקו על הפחים מדבקות עם הכותרת "תעשה מצווה! אני רעב לנייר". למטה נכתב כי "חברת טלאל תורמת לקופת החסד לפי משקל הנייר שנאסף בפחים, כך שמהיום לכל גזיר עיתון ולכל פיסת נייר יש ערך. לפעמים זה יכול להיות עוד מנת אורז למשפחה ולפעמים תלוש קנייה. אתם מוזמנים לתרום אותם לקופת החסד".
היוזמה הוכיחה את עצמה. מכמעט אפס מיחזור ברובע החרדי בעיר, נאספו בין 10 ל־12 טונות נייר, בעוד היעד היה 3 טונות בלבד. "תושבי השכונה טרחו והביאו נייר מערים אחרות", צוחק גנוט, "כשאתה מגייס את החרדים למשהו שהוא סביב ערך של צדקה, הם נרתמים בכל הכוח. הענקנו לרב אלטר את פרס 'מקדם הסביבה' בכנס השנתי של 'חרדים לסביבה'. צריך להוביל עוד פרויקטים כאלה בחברה החרדית, שיש בהם תחרות ותגמול ערכי מעבר לשמירה על איכות הסביבה עצמה".
גם דאודי סבורה שהמפתח להעלאת המודעות ולשינוי ההתנהגות בחברה החרדית הוא שילוב בין פעולות מלמעלה ומלמטה. "יש לגייס רכזים ורכזות של פסולת מתוך המגזר בשלטון המקומי, כך שנשים ידריכו נשים וגברים ידריכו גברים, והכי חשוב, את הכסף שייחסך ניתן יהיה להפנות לצדקה, למעשים טובים ולערכים נוספים החרוטים על דגלה של תורה, ואם על הדרך זה יועיל סביבתית - דיינו.
"במקביל צריך לרתום מובילי דעה ומובילות דעה במגזר החרדי, כולל רבנים, וליצור מערך הסברה וחינוך מותאמים לגיל ולתתי־המגזרים בתוך החברה החרדית. פוטנציאל רב טמון בקשר בין ההלכה לסביבה ובחיבור בין שמירה על קדושת הארץ ו'בל תשחית' לעניין הסביבתי".
"אני לא חושב שצריך לצטט בכוח פסוקים כדי להסביר לחברה החרדית. מספיק לדבר אל השכל הישר, להסביר את ההשלכות, ועל כך שמה שנוח לי עכשיו הוא בעצם קדיחת חור בספינה המשותפת", אומר גנוט. "בעבר היו קמפיינים שיועדו לחברה החרדית, אבל זה היה כבר לפני כמה שנים. אני לא זוכר שהיה קמפיין ממשלתי בתקופה של הטלת המס".
הוא טועה. קמפיין כזה מטעם המשרד להגנת הסביבה נערך בשנה האחרונה. גנוט, המשתייך למגזר החרדי וצורך תקשורת חרדית, נזכר בו רק אחרי שהזכרנו לו, מפני שהקמפיין היה חלש יחסית והחל מאוחר מדי, חמישה חודשים אחרי החלת המס. קודם הורידו את הגרזן, ורק אחרי כך נזכרו להרים קמפיין, שרק הרגיז עוד יותר את הציבור באטימותו.
במשרד להגנת הסביבה אומרים שכחלק מפעילות ההסברה בנושא צמצום הצריכה של הכלים החד־פעמיים, יצא המשרד בפעילות ייחודית ומותאמת לחברה החרדית בכמה קמפיינים בשנים האחרונות, וגם לחברה הערבית. המסר היה "עוברים לשימוש בכלים רב־פעמיים ומפארים את שולחן השבת והחג. ככה אנחנו גם מכבדים את הסעודה וגם שומרים על הסביבה". הפרסום כלל ערוצי מדיה חרדיים בעיתונות, בדיגיטל, ברדיו, ואף בשלטי חוצות בפריסה ארצית ביישובים חרדיים.
אלא שבבדיקה שערכנו מול עיתונים חרדיים מצאנו כי הפרסום היה דל. בעיתון "המשפחה", למשל, הוא כלל שלוש מודעות בלבד. נראה שלשרת הגנת הסביבה הטרייה עידית סילמן יש בהחלט עוד לאן לשאוף.