איגרת לאחינו באירופה: הדמוקרטיה הישראלית אינה בסכנה

1.

אחינו ואחיותינו באירופה, כמה מכם פרסמו קול קורא - עוד אחד בסדרה אינסופית - המזהיר מפני ההשלכות המדיניות והמוסריות של הממשלה החדשה בישראל. אתם חוזרים על הקביעה, כמו דוֹגמה דתית, ש"רק סיום הכיבוש והקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל יבטיחו את קיומה כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי".

ביסוד תנועת השלום עמדה ההנחה שהסכסוך בינינו לבין ערביי האזור הוא בין שתי תנועות לאומיות. אך בעוד ישראל הכירה בתנועה הלאומית הפלשתינית - הם מעולם לא הכירו בציונות כתנועה לאומית יהודית לגיטימית עם זכויות על הארץ. מבחינתם, נותרנו מיזם קולוניאליסטי אירופי. יתרה מזו, היהודים עבורם הם דת בלבד ולא לאום, ולכן אינם זכאים למדינה משלהם.

הנה בסעיף 20 באמנה הלאומית הפלשתינית: "...טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה... היהדות כדת שמימית אינה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עַם אחד, שלו אישיותו העצמית..." שימו לב להכחשת הקשר ההיסטורי שלנו לארץ, ולהכחשת עצם קיומנו כעם.

להכרזה בדבר הפתרון היחיד של "Two state solution" יש חלק שני, שרוב הדוברים בסוגיה מזניחים: "שתי מדינות לשני עמים". הרעיון הוא שכל קבוצה צריכה להכיר בעם השני, בלאומיותו, בלגיטימיות של תביעותיו. הפלשתינים לא קיבלו זאת. בשאלה אם להעדיף פשרה טריטוריאלית או את המשך הסכסוך - הם מעדיפים את האחרון, מפני שפשרה מחייבת הכרה בזכות כלשהי של היהודים על מולדתם ההיסטורית.

כפי שראינו, מבחינתם היהודים לא זכאים להגדרה עצמית בארצם. אגב, בהגדרות האנטישמיוּת של IHRA שמדינות באירופה אימצו, הכחשת זכות היהודים להגדרה עצמית היא ביטוי של אנטישמיות. אכן, איננו זקוקים להכרה מצד הפלשתינים. מגוחך שקבוצה שבאה זה מקרוב תתיימר לפקפק בזהות אחד העמים העתיקים באנושות. אבל הדבר מצביע על כנות כוונותיהם.

2.

ייתכן שלאוזניים אירופיות זה נשמע ויכוח סמנטי בלבד. לא כך עבור שכנינו. לפני כעשור וחצי הודלפו מלשכת סאיב עריקאת - אז הממונה על המשא ומתן מטעם הרש"פ - כ־17 אלף ‏מסמכים המתעדים את שנות המשא ומתן עם ישראל והאמריקנים. המסמכים חשפו את השיח הפנים־פלשתיני. חברי צוות המשא ומתן המליצו לעריקאת לא להשתמש בביטוי "שתי מדינות ‏לשני עמים", אלא "שתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו", בדיוק כמו ההגדרה שאימצתם במסמך שלכם.

יותר מ־50 מדינות בעולם הן בעלות זהות מוסלמית, ויותר מ־100 הן בעלות רוב נוצרי וסממנים נוצריים - אך רק ליהודים לא מגיעה מדינה משלהם. כך בישראל ובעולם התחזקה הדרישה לשנות את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה"

ההיגיון הוסבר לעריקאת במכתב נוסף שהודלף: "לאזכור זכות שני העמים להגדרה עצמית עלולה להיות השפעה שלילית על זכויות ‏הפליטים, כלומר על זכות השיבה", שכן משתמע מכך שהפליטים יוכלו לממש את זכות השיבה רק במסגרת זכותם להגדרה עצמית, והמשמעות היא ש"אש"ף אינו ‏מבקש עוד הגדרה עצמית פלשתינית בשטחה של מדינת ישראל". כך, בעקביות, ‏בשיח הפלשתיני "פתרון שתי המדינות" פירושו מדינת לאום ערבית נקייה מיהודים, לצד מדינה שבינתיים מכונה ‏‏"ישראל", אבל שאליה אמורים לחזור מיליוני "פליטים". ‎

3.

אחים ואחיות יקרים, בדבריכם אתם מאמצים את הרטוריקה של אלה המבקשים לפרק את ישראל מזהותה כמדינת הלאום של העם היהודי, בכל הסדר מדיני. בעקרונות היסוד שלכם כתבתם: "ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל סיפקה השראה לממשלת נתניהו: ראש הממשלה הורה לכנסת לחוקק את חוק הלאום, שבניגוד להצהרת העצמאות, משמיט את מחויבותה של מדינת היהודים לדמוקרטיה".

להפך - ההיגיון שעליו התבסס חוק הלאום הוא דווקא הרצון לשמור על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אתם מזהירים מפני הרפורמות המסתמנות במערכת המשפט, ומתעלמים מכך שבעשורים האחרונים לא בית הנבחרים, אלא בית המשפט העליון הפך חוקי יסוד מחוקים רגילים עד אז לחוקי־על, חלק מהחוקה העתידית, ועל בסיסם פסל חוקים של הכנסת - מבלי שהוסמך לכך. בכך הופר האיזון בין הרשויות, לטובת הרשות השופטת.

במצב עניינים זה, הסכנה הגדולה היא ערעור מעמדו של חוק השבות, שאתם מבקשים להגן על "סעיף הנכד" שבו. חוק השבות הוא הביטוי העמוק להיותה של ישראל מדינת כל היהודים, כלומר גם מדינתכם. ברגע האמת, אם ישתנו תנאי חייכם באירופה - כפי שאירע לא מזמן - תוכלו למצוא מקלט בטוח אצלנו.

אבל בישראל, בעשורים האחרונים, קודשה מערכה נגד זהותה כמדינת הלאום של העם היהודי. גם בחלקים של העילית המערבית התגבר הערעור על עצם הרעיון הזה, המכונה בפיהם "גזעני". יותר מ־50 מדינות בעולם הן בעלות זהות מוסלמית, ויותר מ־100 בעלות רוב נוצרי וסממנים נוצריים, אך רק ליהודים לא מגיעה מדינה משלהם. כך בישראל ובעולם התחזקה הדרישה לשנות את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". התמימים שבתוכנו ממשיכים להתווכח עם המינוח הזה. האמת היא שכבר כיום ישראל מעניקה זכויות שוות לכלל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. המינוח הזה אינו אלא מסווה לרעיון רדיקלי יותר: "מדינת כל לאומיה". כלומר, מחיקת זהותה היהודית של ישראל.

בתסריט לא מופרך עלולה המהפכה החוקתית של ביהמ"ש העליון להסתמך על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כדי להביא לפסילת חוק השבות. לכן חוקק חוק הלאום, כדי לקבע בחוק יסוד דומה את רעיון היסוד של הציונות: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, כלומר היא הביטוי הפוליטי של החזון התנ"כי בדבר שיבת היהודים לציון.

4.

מבחינה זאת, דווקא יהדותה של ישראל תבטיח את היותה דמוקרטית. במגילת העצמאות, שאתם מצטטים ממנה, מוזכרות כ־20 פעמים המילה "יהודי" והטיותיה, ואף לא פעם אחת שיטת המשטר הדמוקרטית שלנו. אין צורך; זו ברירת המחדל של עמנו. עוד בזמן המקרא מלכי ישראל היו ראשי האזרחים ולא מלכים אבסולוטיים, כפי שהיו מלכי אירופה. גם המלכים הבעייתיים בתנ"ך כפפו עצמם בפני החוק המקראי הקדום, ומולם עמדה מועצת הזקנים, כלומר בית המשפט, כולל הנביא שייצג מול המלך את הביקורת המוסרית. הפרדת הרשויות של מונטסקייה היתה אצלנו עקרון חיים, הרבה לפני שבשורתה הגיעה לאירופה. לכן כמעט תמיד מרדנו בשלטון זר שביקש לבטל את חוקינו הקדומים.

הדמוקרטיה הישראלית אינה בסכנה, למעט בדמיון אלה המתקשים לעכל את תוצאת הבחירות. הדמוקרטיה אצלנו חזקה ומבוססת יותר מברוב המדינות האירופיות שבהן אתם חיים. אגב, 64 מנדטים אינם "רוב קטן" כהגדרתכם, מפני שמולם לא עומדת אופוזיציה אחת, אלא סיעות עם השקפות עולם מקוטבות, שחלקן שולל את ישראל כמדינה יהודית.

במקום לחשוש לעתיד הדמוקרטיה אצלנו, כדאי לכם להתעמק בעתיד היבשת שבצילה אתם מסתופפים. מההיסטוריה הלא רחוקה למדנו כי לא לעולם חוסן. אנחנו מחכים לכם.