בתחילת נובמבר נחת על שולחנם של חברי הפרלמנט של עיריית ברלין מכתב, שהזהיר אותם שלא לתת יד ל"פרשת דרייפוס" מקומית. שולח המכתב היה יחזקאל נתנאל, מגדולי יזמי הנדל"ן הישראלים בבירת גרמניה. "אני ישראלי ואזרח גרמני, ברלין היא ביתי יותר מ־30 שנה", מציג את עצמו נתנאל בתחילת המכתב בן חמשת העמודים, "אני חי כאן, בניתי כאן משהו, כל הלהט שלי והאהבה שלי נתונים לעיר הזו, לאנשים שבה ולמשפחתי". המכתב מפרט את השתלשלות קרב שהתנהל בארבע השנים האחרונות בין נתנאל וחברת היזמות "טרוקלנד", שבראשה הוא עומד, לבין גורמים בעיריית ברלין שניהלו נגד נתנאל והחברה ציד מכשפות תקשורתי, שנועד למנוע מהם לפתח את אחד הצמתים ההיסטוריים המוכרים ביותר בעולם: צומת צ'ק פוינט צ'רלי, המעבר המפורסם בין מזרח ברלין למערבה בשנות חלוקתה של בירת גרמניה.
המכתב לא עזר לנתנאל בניסיונו לחייב את עיריית ברלין לעמוד בהסכם הכוונות שהושג בין שני הצדדים על פיתוחו של הצומת, השוכן בלב ברלין. אף שבדיקה מדוקדקת של הרשויות בברלין טיהרה את שמם של נתנאל וטרוקלנד מההאשמות שהוטחו בהם בתקשורת הברלינאית, ללא כל ביסוס עובדתי וראייתי, על שחיתות, הלבנת כספים ואי־סדרים, הנזק התדמיתי שנגרם ותככים פוליטיים מנעו את זכיית היזם הישראלי בפרויקט היוקרתי. כעת תובע נתנאל את עיריית ברלין בעשרות מיליוני יורו על הנזקים שנגרמו לו בשל אי־עמידתה בהסכם הכוונות עימו. בראיון ל"ישראל השבוע", שנערך במשרדיו שבברלין, קומה מתחת ל"מרכז הקבלה" שאותו יזם וחנך נתנאל לפני שבע שנים, מספר איש הנדל"ן לראשונה על האנטישמיות בצמרת של ברלין, המתיימרת להיות סובלנית ופתוחה לכל, שעומדת מאחורי הקרב על צ'ק פוינט צ'רלי.
לנתנאל, 60, יליד חיפה, דור ראשון בישראל, לא היה חיבור אישי־משפחתי עם ברלין בטרם הגיע אליה. הוריו, ילידי עיראק, עלו לישראל אחרי קום המדינה, בשנות ה־50. אחרי שירות צבאי בחיל האוויר ובחיל הים עבד כמאבטח בחו"ל וסיים לימודי תארים ראשון ושני בניהול ובמינהל עסקים בבריטניה. אחרי נפילת חומת ברלין ב־1990 בת זוג יהודייה שהכיר במהלך עבודתו כמאבטח בפרנקפורט גרמה לו להגיע לגרמניה ולברלין. עם חבר מבית ספר בארץ ועוד שני שותפים גרמנים הוא הקים חברת נדל"ן בבירת גרמניה, שאוחדה לה מחדש והפכה לעיר ההזדמנויות הגדולות.
"ב־20 השנים הראשונות שלי בברלין לא ראינו הצלחה", מודה נתנאל, "באנו הנה בלי הון עצמי, לא היו לנו קשרים, לא הכרנו את התרבות ולא היו לנו רקע וניסיון בבנייה או בנדל"ן. חשבנו שנקים חברה שתפתח מיזמים ונקבל עליהם דמי תיווך, שמהם נתפרנס. אבל נכשלנו פעם אחר פעם. לא היו לנו כסף ובנקים שתמכו בנו. מצאנו חקלאי בעל קרקע בברנדנבורג, מחוץ לברלין, והוא נתן לנו אופציה על הקרקע. סיכמנו לשלם לו על בסיס הצלחה. וכך התחלנו אט־אט. למדנו את השפה, את התהליכים של קבלת אישורים ואת תנאי שוק הנדל"ן המקומי".
ב־20 שנה של חוסר הצלחה לא היה רגע שבו אמרת "למה אני מתאמץ פה"?
"לא. ידעתי שמתישהו נשבור את הקרח. היו רגעים מאוד קשים, היו סימני שאלה. במיוחד בשנות ה־90, אז היתה פריחה של עולם ההייטק והסטארטאפים בארץ ובעולם. היתה לנו תחושה שהעולם מתקדם ואנחנו תקועים מאחור. אבל היתה לי אמונה מלאה שבסוף נצליח. כשאני מסתכל כעת אחורה, אני מודה שזכיתי לחוות חוויות גדולות כמו תהליך איחוד ברלין. עוד הסתובבו פה ברחובות חיילים רוסים, טנקים היו זרוקים בבסיסים ישנים, יכלנו לראשונה לנסוע למזרח אירופה, מעבר למסך הברזל. והנה, 30 שנה אחרי, ברלין היא מקום אחר לגמרי, אנחנו אנשים אחרים ונקודת המבט שלי אחרת".
במה ברלין היום אחרת?
"בהרבה דברים. היא נשארה אמנם מאוד אטרקטיבית לאנשים צעירים מכל העולם, עיר בלאגניסטית, שאפשר לעשות בה מה שאתה רוצה ולהיות מי שאתה. היא גם עדיין זולה יחסית. יש פה המון אפשרויות. אנשים באים הנה ללמוד, לבלות במסיבות, עם חלומות ודחפים ורצונות. רוצים לכבוש את העולם, כמונו בשעתו".
השטח מבעבע
בשנים האחרונות התחיל נתנאל להרגיש שמשהו משתנה בבירת גרמניה, שהמדינה שבה הוא מתגורר בעשרות השנים האחרונות ושבה פועלים עסקיו כבר אינה כפי שהיתה. "יש פה איזה ענן כבד, שחור, שרובץ בכלל על אירופה. יש פה הרבה דברים שצפים על פני השטח. אני מרגיש הרבה קיטוב באוכלוסייה - בין מזרח ומערב, בין אידיאולוגיות שונות של ימין ושמאל קיצוניים. בשנים האחרונות הגיעו לכאן המון פליטים, ויש כלפיהם מין התנהלות ופוליטיקה שמבוססות בעיקרן על מועקות, על רגשי אשמה ועל היסטוריה שלא נעלמת מתחת לפני השטח. ככל שמנסים להסתיר, כך אותה היא נוכחת.
"יש אגרסיביות בכל הרבדים באוכלוסייה, ומעבר לה הרגשה של דאגה, פחד ואי־ודאות לגבי העתיד. אחרי 20 השנים שעברנו ממשבר למשבר, הקמתי את 'טרוקלנד' ואז התחלנו להצליח. השוק מאוד צמח אז. היו לנו יותר ניסיון, ביטחון וקשרים. בהרבה מקומות בנינו פרויקטים שהם היום חלק מהנוף של העיר, פרויקטים בעלי תעוזה שזכו בפרסים. פתאום נהיינו שחקנים במגרש הראשי.
"ואז התחלתי לגלות שיש לנו שונאים, אנשים שפועלים בכוונה להפריע. בעולם קפיטליסטי - בארה"ב, בישראל - כשאדם מתאמץ, עובד קשה, לוקח סיכונים ומצליח, יש כלפיו הערכה. בגרמניה, ובמיוחד בברלין, יש גישה של התנגדות להצלחה, לתעוזה, לשינוי. זו לא קרקע נוחה למי שמגיע עם רצון לעשות. באופי הגרמני יש בעיניי גם מידה של הלקאה והענשה עצמית, יש תחושה תמידית שאנשים כאן לא משוחררים, סוחבים עליהם מועקות. ולפעמים זה מגיע לפגיעה עצמית, כיחיד וכקולקטיב".
זה לא נובע מכך שהם כחברה לא באמת התמודדו עם מה שקרה פה?
"אני חושב שכן היתה כוונה אמיתית להתעסק בזה באמת. כמדינה הם קיבלו אחריות, בניגוד למדינות אחרות. ברמה של הבן אדם ברחוב, אני חושב שיש כאלו שקצו בזה. יש תחושה של 'היינו על הרצפה, מעכו אותנו, אנחנו לא רוצים את זה עוד'. ופתאום יש קהילה יהודית שמעיזה, שבונה בתי כנסת, וישראלים שמגיעים הנה ומצליחים.
"רוב הגרמנים, מאחר שהם חיים במדינת רווחה, אין להם תיאבון גדול כמו לנו. פתאום הם מרגישים שהם נשארו מאחור ובאו עוד פעם היהודים ושוב קונים ומצליחים. זה מעורר קנאה. בהרבה מקומות כבר לא מסתירים את זה. התחלתי לראות זאת רק בשנים האחרונות. בתקופה האחרונה כמעט בכל שבוע יש איזה מקרה אנטישמי. מרביצים לרב בברלין, לרב במינכן, חובשי כיפה מקבלים מכות ברחוב, יורים על בית כנסת, בבתי ספר ילדים מעליבים זה את זה ב'יהודי מלוכלך'. חוויתי זאת אישית בניסיון שלנו לבנות את המתחם של צ'ק פוינט צ'רלי. הרבה קשיים ומאמצים לדחוק אותנו החוצה מהפרויקט היו בבירור על רקע קנאה ושנאה לעם שלנו".
התנכלו לכם כישראלים או כאנשי עסקים?
"אני חושב שגם בתור ישראלים. יש איזו גישה אנטי־קפיטליסטית כללית. את 'גוגל' ו'אמזון' החרימו פה. גם את 'טסלה' היו מחרימים, אם היא לא היתה מתמקמת בברנדנבורג ומנסה להקים את המפעל שלה בברלין. זה נובע מגישה אנטי־אמריקנית, אבל אם אתה ישראלי זה מוסיף עוד לטינה. היהודים שפעלו כאן אחרי מלחמת העולם השנייה תמיד פעלו בשקט, מתחת לרדאר. אנחנו לא הצלחנו להימנע מחשיפה, כי הפרויקטים שלנו, בעיקר בצ'ק פוינט צ'רלי, קיבלו הרבה תשומת לב תקשורתית. פתאום זה החל להפריע לאנשים, בעיקר מהצד של השמאל, מהירוקים, והתחלנו לשמוע דברים שלא דמיינו לעצמנו שנשמע".
כמו מה לדוגמה?
"יש לנו יועץ, שהיה לפני הרבה שנים בתפקיד פוליטי, ועוזר לנו בקרב הרשויות והביורוקרטיה. הוא מספר לי שיש לו קשיים במעגל החברתי שלו מאחר שהוא 'עובד בשביל היהודים'. הוא גרמני לא יהודי, בן 70, ממזרח גרמניה לשעבר, שמספר לי שהרבה מחבריו מחרימים אותו כי הוא עובד עבור היהודים. לא יגידו לנו את זה בפנים, אבל מה שהם חושבים בחדרי חדרים מתחיל לצוף על פני השטח. פוליטיקאים ייענו להזמנות להדליק נרות חנוכה, ישימו את הכיפה על הראש, יאמרו כמה חשוב לשמור פה על חיים יהודיים ולקבל אחריות. אבל זה הכל מילים. במבחן המעשה לא ראיתי איש מתאמץ לעמוד מאחורי המילים הללו. כבר ראינו את זה בעבר גם במקומות אחרים. הקיצוניות הולכת וגדלה והמרכז מצטמק.
"לגבי היהודים, הסכנה היא לא מהימין הקיצוני, אלא מהשמאל הקיצוני שהוא אנטי־ישראלי. זו מסיכה שנועדה להסתיר את האנטישמיות. ברלין היא עיר מאוד שמאלנית. יש כאן הרבה הזדהות עם הפלשתינים והערבים. אני לא יודע מהיכן זה מגיע ולמה. אני לא יודע אם זה מאהבה אליהם או יותר מטינה כלפינו. השמאל הקיצוני מקבל הרבה מאוד שטח פעולה בברלין. הרשויות מעדיפות להתעלם מעבירות פליליות שבגינן אנשים אמורים להיכנס לכלא: סחר בסמים, פשע מאורגן, פעילי איכות הסביבה שמפריעים לחיי האחרים".
"תפרו לנו תיק"
ב־2015 זיהו נתנאל ושותפיו הזדמנות נדל"נית חסרת תקדים, לבניית מתחם חדיש בצ'ק פוינט צ'רלי - מהנקודות המרכזיות והמשמעותיות בעיר. "נכנסנו לפרויקט מתוך ידיעה שאנחנו מקבלים אחריות אדירה לצומת שסימל את החלוקה של העולם למערב ולמזרח במשך עשרות שנים. עד היום, 33 שנה לאחר נפילת חומת ברלין, לא קרה דבר במתחם שביקשנו לבנות. הזמן עמד מלכת, והאנרגיה של החלוקה עדיין שם. כשנכנסנו לסיפור הזה, היו שם רוכלי רחוב שמכרו מזכרות ונקניקיות לתיירים. החברה שניסתה לפתח את המקום לפני כן פשטה רגל בשנות ה־90. היה מאוד קשה לפתור את העניינים המשפטיים של הבעלות על השטח. פתרנו אותם, הבאנו מימון - 300 מיליון יורו גיבשנו קונספט מאוד ייחודי, ארכיטקטורה מרחיקת לכת, בתי מלון, מוזיאון, בתי דיור. היינו בשלב מאוד מתקדם. לא הבאתי בחשבון שיפעלו במרמה ובזדון כדי למנוע מאיתנו לבצע את הפרויקט. להרבה אנשים לא קל לבלוע את זה שיגיעו לכאן חבר'ה ישראלים ויפתחו את המתחם הזה, שהוא לב ליבן של ברלין וההיסטוריה העולמית. תפרו לנו תיק להכפיש אותנו בתקשורת".
מי תפר?
"קבוצה של אנשים שמחוברים ומעוגנים בתוך הפוליטיקה השמאלנית שלהם, ושמקבלים גיבוי מכמה עיתונאים שקל להדליק אותם על נושא כזה. האשימו אותנו בפעילות פלילית מתוך כוונה להביא את עיריית ברלין להימנע מלתת ל'טרוקלנד' את החוזה על הצומת. לא היו להם כל ראיות, רק השערות. לא היו כמובן הוכחות לטענות הללו. זו היתה עלילת שווא. בעקבות זה החלה חקירה נגדנו, שהסתיימה בלא כלום. שנה וחצי עברנו חקירות. עבור כל איש עסקים חקירה כזו הורסת את העסק. משקיעים ובנקים לא רוצים לעבוד איתך. זה היה מתוך כוונה להזיק לנו כמה שיותר, אם לא להקיא אותנו החוצה. התקשורת, שדיווחה עלינו בעמוד הראשי כשבנו את העלילה נגדנו, דיווחה על סגירת התיק בכמה שורות בעמודים אחוריים.
"הגענו להצהרת כוונות עם עיריית ברלין וניהלנו איתם משא ומתן במשך שלוש שנים", משחזר נתנאל. "סמכנו על המילה שלהם, הכנו תוכניות לפי הבקשות שלהם ושינינו אותן בהתאם להערות שלהם. כשגמרנו את הכל לפי הדרישות, שבוע לפני שהיינו צריכים לחתום על החוזה, הם הודיעו שהם לא עובדים איתנו עוד. פתאום הוציאו תוכנית מתאר חדשה לגמרי, שעבדו עליה בסתר, והשתמשו בעילה של החקירה נגדנו. קמפיין ההכפשות בעיתונות החל בקיץ 2018. החקירה נסגרה בקיץ 2020.
"בשלב מוקדם יותר החוקרים הפסיקו לשאול אותנו שאלות. בדקו את כל החומר אבל לא סגרו את התיק. עורך הדין שלנו התקשר כמעט בכל יום כדי לברר מה קורה. בשלב מסוים אחד החוקרים אמר: 'סיימתי מזמן את החקירה, אבל קיבלתי הוראה מגבוה לא לסגור את התיק'. אז הבנו שכל המשחק הזה מכור. התקשרתי למחזיק תיק המשפטים של ברלין, מ'הירוקים', ואמרתי לו: 'אם מצאת משהו בחקירה, תכניס אותי לכלא. אם לא, תסגור את התיק'. בכל יום קיבלתי הסבר אחר. השאירו את התיק פתוח כמעט שנה לאחר שסיימו את החקירה. אבל אז עיריית ברלין כבר לא החזירה אותנו לשולחן הדיונים על הפרויקט, וממש לאחרונה התקבלה החלטה שהם מעבירים את הפרויקט ליזמים אחרים ורוכשים חלק מהשטח".
ואתה אומר שמאחורי כל זה עמדה אנטישמיות?
"לצערי, אני אומר את זה בלב כבד".
לא רצו לראות שם יהודים?
"לאחרונה קמו כמה פוליטיקאים מקומיים ואזרו אומץ להתוודות שהסיבה האמיתית מאחורי העלילה נגדנו היתה אנטישמיות".
אתה משלם מחיר עבור כל אנשי הנדל"ן הישראלים שעשו כאן בעיות?
"אין פה כל כך הרבה כאלה. יש כאן מקרה אחד שהגיע לכותרות. יש גם הרבה לא ישראלים שעושים דברים מכוערים והם לא מגיעים משום מה לכותרות. אני לא חושב שאני משלם מחיר עבור אנשי נדל"ן ישראלים אחרים. אני משלם את המחיר על כך שיש פה שוב נוכחות ישראלית ויהודית. המאבק הזה לא שבר אותנו. היום אנחנו יותר חזקים ובטוחים, ואנחנו עומדים מול עיריית ברלין עם תביעת נזקים שתביא לכך שדברים ייחשפו. אין לי ספק שזה רק עניין של זמן שנחשוף את האמת על אלה שעמדו מאחורי הקמפיין נגדנו. שכרנו חוקרים ועורכי דין פליליים מהשורה הראשונה, ואנחנו נחשוף את כל המעורבים בפרשה. זה לא רק עניין כלכלי, זו פרשה ברמה הלאומית".