"פסקת התגברות נחוצה", קובע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים לשעבר צבי סגל בראיון המתקיים בביתו לרגל הוצאת האוטוביוגרפיה שלו, "מעיינות ומדבריות חיי" (הוצאת "ידיעות ספרים"). סגל עצמו אינו תומך נלהב של פסקת ההתגברות, אך חושב שאין ברירה אלא לחוקק אותה.
"המילה האחרונה צריכה להיות של בג"ץ, שאם יש חוק שחוקקה הכנסת והוא פוגע בזכויות, זה מסוכן שרוב של 61 יוכל להתגבר עליו. יחד עם זאת, יש טוענים בצדק ש־61 ח"כים זה רוב העם והוא יכול להתגבר על בג"ץ, הוא יכול לקחת את הסמכות שהוא עצמו העניק לבית המשפט. בהיעדר חוקה, אני מציע לתת לבג"ץ את הסמכות לפסול חוקים, אך להקשות עליו על ידי כך שהפסילה תהיה בהרכב מורחב וברוב מיוחס, למשל 13 שופטים מ־15.
"נוסף על כך, צריך לאפשר לכנסת לחוקק פסקת התגברות על פסקי הדין של בג"ץ, אך בתנאי שיהיו כמה חברי אופוזיציה שיצטרפו לקואליציה, רוב של 65 ח"כים למשל. אני שומע את המשפטנים שאומרים שאסור לגעת בבג"ץ, צריך להבין שחצי מהעם חושב אחרת, חייבים להתחשב בו".
שופטים נוהגים לומר שדעת הקהל היא פרי תעמולה של פוליטיקאים.
"זו דעת הקהל. אז לא לקיים דיאלוג עם העם? חצי מהעם חושב אחרת. המערכת שלנו שגתה כשלא קראה את המפה שמתרגשת עליה. גם למי שאומר שבג"ץ מנהל את המדינה, אני משיב שצריך להתחשב במי שחושש מהשינויים. הקרע בעם הוא בלתי נסבל. הציבוריות שסועה. צריך ריפוי. פסקת התגברות יכולה להביא לתוצאות לא רצויות, אבל גם המצב הקיים הוא תוצאה לא רצויה".
סגל נותן דוגמה לפשרה שהציע בג"ץ למחלוקת ציבורית, שהמשפטנים הם אלה שדחו אותה. "בג"ץ ברגישות שאין כדוגמתה הציע שיו"ר הוועדה למינוי בכירים המיועד, השופט מני מזוז, יתמנה רק כדי לבחון את מינוי הרמטכ"ל ולא לקדנציה שלמה, זאת בשל עתירה שתקפה את המינוי. בג"ץ לא רצה להכריח, וביקש להגיע לפשרת אמצע. צר לי שאני אומר את זה, אבל היועמ"שית התעקשה, והשופט מזוז דחה את הפשרה. אני מכבד את מזוז, הוא הופיע אצלי כעד כששפטתי בתיק רצח השופט עדי אזר, זה היה מיותר מבחינתו".
התיק שמרחף מעלינו
סגל נולד בישראל עם קום המדינה ב־1948. הוא למד בגימנסיה הריאלית שבראשון לציון והתגייס לחיל ההנדסה בשנת 1966. עם צאתו לאזרחות עבד כמפקח קרינה בכור בדימונה, למד משפטים באוניברסיטה העברית ולימד אזרחות בתיכון בערד. ב־1977 הוסמך לעורך דין והחל לעבוד בפרקליטות מחוז דרום עד לדרגת סגן פרקליט המחוז. ב1983 מונה לשופט בבימ"ש השלום בבאר שבע ולאחר כשמונה שנים קודם לבית המשפט המחוזי.
באחד הפרקים הארוכים בספר מגולל סגל את מרד השופטים שקם נגדו בבית המשפט, מרד שאותו הוא מכנה "פרשת באר שבע". כמו סצנה שנלקחה מסדרה בנטפליקס, שבגינה הועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם קודם לתפקיד סגן הנשיא, עד לפרישתו ב־2017. כשופט בכיר, דן בתיקים מפורסמים כמו רצח השופט עדי אזר, רוצחי השר רחבעם זאבי, מבצעי הפיגוע בקפה הלל, תיק הרצח של הורי דניאל מעוז, תיק הרצח של המחבל ג'ק טייטל, תיק הרצח של חנית קיקוס, ובערעור החייל אלאור אזריה על הרשעתו בהריגת מחבל מנוטרל.
סגל נחשב לשופט שגילה בקיאות בתיקים שעמדו לפניו, וידוע בהיותו "שופט צבעוני", מאפיין שמלווה אותו בכל הקריירה, לטוב ולרע, וניכר גם בראיון. הוא מדבר לאט, מרים את קולו כשברצונו להדגיש משהו, משתהה כדי ליצור דרמה וידיו אינן נחות.
כיהנת עם הרכב השופטים אשר דנים בימים אלה בתיק נתניהו. איך אתה מעריך אותם כשופטים?
"הם שופטים מצוינים, אין לי ספק שאפשר לסמוך על הכרעתם, אם נגיע להכרעה בכלל".
אילה חסון שאלה אותך בראיון אם השופטים מסוגלים לזכות את נתניהו, ואתה השבת במילה אחת: "לא". כך אתה מעריך אותם?
"זה קצת הוצא מהקשרו. זו לא היתה הכוונה שלי. אני בוודאי חושב שהשופטים מסוגלים לזכות את הנאשם. אלא שישנם מצבים, כמו שאמרה פרופ' רות גביזון, שתקשורת עוינת לאורך זמן עלולה במקרי קיצון להשפיע. אני לא יודע לומר לך איך תהיה ההשפעה של התקשורת על השופטים, אני יודע ששופטים הם בני אדם. בכל מקרה, אני מכיר אותם שנים, והם לא ירשיעו או יזכו בגלל רעשי התקשורת אלא לפי הראיות".
אתה כותב בספר "לשופט יש איתנות, שבירה אינה אפשרות" בהקשר של איומים שקיבלת. שופט יכול לעמוד מול איומים על חיי משפחתו אך לא מול עיתונאים?
"שופט הוא בנאדם ויכול להילחץ, נתקלתי בזה אצל קולגות שלי. לא אצל שלושת השופטים, עליהם יש לי רק דברים טובים לומר. מבחינה ציבורית, הייתי שמח שהתיק הזה ייעלם מחיינו כמה שיותר מהר עם הסדר טיעון. החברה הישראלית מקוטבת. כך גם הצעתי כשופט בתיק אלאור אזריה וזה לא צלח".
כשהשסע נשען על מחלוקת עובדתית, צריך הכרעה. אחרי הסדר טיעון, נתניהו עלול לומר "הודיתי כי לא הותירו לי ברירה, תפרו לי תיק". אריה דרעי כבר שיקר לבית המשפט בהסדר טיעון.
"אני לא יודע לצפות כמוך מה יהיה, זה הכל ספקולציה".
גם הסדר טיעון כריפוי השסע הוא ספקולציה.
"אז שימשיך התיק עם 300 עדי תביעה, ועוד לא ידוע כמה עדי הגנה. כל הפוליטיקאים והעיתונאים יעמדו שם בחקירה נגדית. זה יהיה תיק של עשר שנים. כל הזמן הזה הוא ירחף מעלינו, איך החברה שלנו תיראה?"
"הרדיפה נמשכת"
הפרשייה אשר צילקה את סגל יותר מכל, וגם לה הוא מעניק פרק נרחב בספרו החדש, היא מה שהוא מכנה "פרשה בדלתיים סגורות". סגל יחד עם השופט משה דרורי והשופט יורם נועם הואשמו כי ביקשו ממתלוננת בתיק אונס להדגים באולם ביהמ"ש את התנוחה שבה נאנסה. "חודש ימים התקשורת קדחה וקדחה בי, זאת היתה תקופה קשה ביותר. חבר שלי סיפר שאשתו כועסת עליו שהוא בקשר איתי. הרגשתי שהכל הוא עיוות שלם ועוול נוראי שנגרם לי".
שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, דרשה מנציב הביקורת על השופטים השופט אליעזר גולדברג ז"ל לבדוק את העניין, וזה ניקה את סגל וחבריו לחלוטין. "הוא קבע שהכל עלילה", מכריז סגל כמי שמבקש לשים את הפרשה מאחוריו.
האזנתי להקלטת הדיון, אתה אומר לה שם "תדגימי, תדגימי".
"לא, לא. אחרי שתמה עדותה, הגיעה החקירה החוזרת של הפרקליטות, והתובע הוא שביקש ממנה בחקירה לשוב אל פרטי האונס, ואז היא זו שיזמה את ההדגמה. היא יזמה, אז לא אמנע ממנה. היא ביקשה להדגים אז אמרתי לה 'תדגימי'. אי אפשר לייצג נאשם במחלוקת שעוסקת בשאלה אם היתה חדירה או לא מבלי לעסוק בזה. בתוכנית 'המקור' עיוותו את פרוטוקול הדיון. בסוף התובע חזר בו מהאישום באונס, גולדברג גיבה אותי. אחרי ההחלטה שלו הוא קיבל מכתב מהסנגורית של המתלוננת ממרכז נגה שכותבת שמה שתואר בתקשורת לא נכון, ואני אוסיף לך שעו"ד רוני אלוני סדובניק, שיזמה את התלונה הזאת עלי חמש שנים אחרי המשפט, גם שלחה לי מכתב התנצלות. אבל זה עדיין רודף אותי, אני מרצה במקומות ושואלים אותי על זה. גם כעת, ברשתות, אחרי שהוצאתי את הספר, ממשיכים עם זה".
מתקופת חיים אחת סגל מתעלם באוטוביוגרפיה שלו כמעט לגמרי - הזמן שבו כיהן כפרקליט בפרקליטות המדינה. "באחד מתיקי הרצח שבהם הייתי תובע ניגש אלי שוטר, ששמע את הנאשם נותן גרסה לגבי הרצח. זו היתה יכולה להיות תוספת ראייתית שיכולה להצטרף לאחרות, ובחרתי שלא לעשות עם זה כלום. לגישתי, שלצערי כבר אינה קיימת, מרגע שמוגש כתב אישום - אין יותר השלמות חקירה ואיסוף ראיות. הגשת כתב אישום? נגמר. אין כזה דבר מקצה שיפורים".
ואם מגיעה ראיה משמעותית, אז להתעלם?
"אחד הדיונים אצלי כשופט היה בתיק רצח בתחנת דלק בירושלים כאשר הראיות היו נסיבתיות. טענת ההגנה של הנאשם היתה טענת אליבי. התובע ביקש לתקן את כתב האישום ולהוסיף ראיה, תצלום של הזירה, שם רואים את הנאשם בתחנת הדלק. דילמה אמיתית: משפחת הנרצח בעד כל ראיה שתוביל לפענוח הרצח; מצד שני, יש זכויות נאשם. הוא קיבל חומר ראיות מהפרקליטות, שמהן בנה טענת הגנה שהיא טענת אליבי".
הצילום ממוטט לו את כל ההגנה.
"כן, ואין ספק שלו היתה הראיה הזאת בחומר הראיות שהועבר להגנה, הוא היה טוען טענת הגנה אחרת. אבל יותר מזה, זה יוצר מצב שגם אם השופט אפילו ידחה את הבקשה של הפרקליטות להוסיף ראיה, כבר בשלב מוקדם השופט רואה את הנאשם כבלתי מהימן. לכן, כאשר ניתן היה להשיג את הראיה, כמו במקרה הזה, ומערכת האכיפה התרשלה, אין לאפשר לה. כתב אישום זה לא עניין של מה בכך, פרקליט מעביר אדם מסטטוס חשוד לסטטוס נאשם. זה משמעותי מאוד. שופטים שמאפשרים זאת בונים פרקליטים וחוקרים לא יסודיים. אם התביעה סמכה על הראיות הקיימות לכתב אישום, שתישאר איתן".
לסגל יש גישה ביקורתית כלפי פרקליטות המדינה. הוא לא שכח את שאירע בתיק מוחמד פאדול, שהיה עצור במשך שנה וחצי באשמת אונס תלמידה במהלך מסיבת סיום. "זה קרה בווילה ליד ירושלים. אחת התלמידות נעלמה, ולאחר חיפוש היא נמצאה עירומה ביחידת הדיור של פאדול הסודני, שעבד כמנקה בתוך המתחם. התברר, וזה לא במחלוקת, שהיא נכנסה עירומה למיטתו בעוד הוא ישן. הם שכבו והיא הגישה נגדו תלונה במשטרה, אך העידה כי אינה זוכרת דבר".
המחלוקת המשפטית באישום האונס היתה אם פאדול הבין שאכן יש הסכמה למעשה או לא.
"כעת תדמיין סיפור אחר: נאמר שבחדר המנקים ישנה מנקה, וגבר בן 18 נכנס למיטתה עירום וקיים עימה יחסים. נגד מי היה מוגש לדעתך כתב אישום? מישהו היה עובר על זה לסדר היום? ודאי שלא. אישה נכנסת עירומה למיטה של גבר, הם שוכבים, ואליבא דפרקליטות מצופה היה ממנו שלא להבין שהיא רוצה לשכב איתו, ולדחוף אותה החוצה? לא רק שזיכינו אותו, המדינה גם שילמה לו פיצויים על חודשי המעצר".
חריגה מן הצו? לחקור מייד
מה שהסעיר לאחרונה את סגל הוא חשיפת "ישראל היום" שלפיה בתיק הצוללות הפרה המשטרה את צו השופט אשר התיר להשתמש ברוגלות כלפי נחקרים - ושאבה מידע אסור. "ישבתי שמונה שנים כסגן נשיא בית משפט אשר בסמכותו לאשר האזנות סתר. ברגע שאישרתי, היה לי ברור שאני מתיר האזנה צופה פני עתיד, קדימה. אין הסמכה להאזין אחורנית, ובוודאי לא לשאוב חומרים אחרים שאינם בצו. הפרסום גרם לי אי נוחות של ממש.
"הופיעו מולי הרבה פעמים פרקליטים בכירים וחוקרים בכירים. סמכתי עליהם במאה אחוזים על מה שאמרו לי, ומעולם לא התאכזבתי. אבל כעת זה אחרת. אחרי שגילו שהיתה חריגה מן הצו, צריך היה לרוץ ולחשוף את זה, לעדכן את השופט. אני קורא שזה נחשף רק אחרי שהשופטת טלי חיימוביץ לבנת לחצה. למה? סנגורים צריכים לבקש ושופטת צריכה ללחוץ כדי שזה יקרה? אם נעשתה פעולה בלתי תקינה - ואני אומר אם - איך מסתירים את זה?
"אני מכיר את הפרטים רק מהתקשורת, ובהסתייגות הזאת אומר שכסגן נשיא שאישר צווים, אני מרגיש אי נוחות. אם הפרקליטות לא ידעה שהפגסוס שואב בלי סמכות, אז נשאלת השאלה למה המשטרה לא סיפרה להם. ייתכן שאנשי משטרה בכירים יודעים ולא משתפים את הפרקליטות? אבל אם ואם, פרקליטים ידעו על כך והסתירו, זה בלתי תקין בעליל".
השיחה עם גל הירש
סגל מקדיש את סוף הספר לפרשת גל הירש. ב־25 באוגוסט 2015 פרסם השר לביטחון הפנים דאז גלעד ארדן כי בכוונתו למנות את תא"ל (מיל') גל הירש לתפקיד המפכ"ל. עם ההחלטה הובאו בפני היועמ"ש דאז וינשטיין מידעים נגד הירש שמקורם במשטרה וברשות לאיסור הלבנת הון. בעקבות כך נפתחה חקירה פלילית והמינוי בוטל. החשדות נגד הירש נגעו לשוחד ולטוהר המידות בשני תיקים: מכרז פינוי הנפלים בראשון לציון וחשד לקבלת שוחד בעסקאות נשק בגאורגיה. בפברואר 2018 פורסמה טענתו של רח"ט המודיעין לשעבר במשטרת ישראל, תנ"צ גיא ניר, כי מינוי הירש למפכ"ל סוכל על ידי בכירי המשטרה "באופן הגובל בפלילים". לאחר כשבע שנות חקירה נסגרו שני התיקים, אך באוקטובר 2021 הוגש כתב אישום נגד הירש באשמת העלמת מס בסך של כשישה מיליון שקלים שקיבל על שירותי ייעוץ למשרד ההגנה הגאורגי.
הקורא הסביר מבין ממך שנעשה לו עוול. אתה טוען שבגלל סגירת תיק השוחד ומשך הזמן הרב של החקירה, היה על הפרקליטות לוותר על אישום בעבירת מס של שישה מיליון שקלים? או שעל בית המשפט לקבל טענת הגנה מן הצדק?
"כתבתי במפורש: אני לא מכיר את החומר הראייתי, ואת זה אשאיר לאנשי המקצוע, יש שופט שדן בתיק. השופט אליהו וינוגרד, שעמד בראש הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון השנייה, שיבח את הירש. השופט מישאל חשין התראיין ערב מותו בגלי צה"ל. האדם הענק הזה הודה שהוא לא ישן בלילות על העוול שנגרם לדבריו להירש. פרופ' אמנון רובינשטיין אמר שמישאל חשין השאיר לו צוואה להיאבק למען הירש. תיקי השוחד החמורים שהוא נחשד בהם צצו שבוע לאחר שארדן הציע לממשלה למנות את הירש למפכ"ל המשטרה".
בקיצור, אתה חושב שתפרו לו תיק.
"אני לא אמרתי".
אמרת הכל חוץ מאת המילים המפורשות.
"אתה תסיק מה שתסיק. אני לא אמרתי שתפרו תיק, אין לי הוכחה. בסוף שני התיקים נסגרו בחוסר אשמה. אני אומר לעצמי רק דבר אחד: אתה יכול להרגיש תחושה של 'מה קרה כאן'. ההאשמות נבדקו בצדק גמור, אבל היכן הן היו עד שגל הירש הוצע למפכ"לות? כעת נשאר תיק אחד על מעשה שקרה או לא קרה לפני 15 שנה, שעוד לא התחיל אפילו המשפט בגינו. הירש נועץ בי. שאלתי, אתה מודה בעבירה? אמר לי 'לא'. אמרתי לו: 'אז תילחם על חפותך, אבל אזהיר אותך: המהלך שאתה הולך לקראתו הוא ארוך מאוד, ואתה כבר שנים אינך משרת את הציבור, שזו ציפור נפשך. זה כרוך בעוגמת נפש ובהוצאות כלכליות ובסיכון להרשעה כמובן'. לכן אמרתי 'תגיעו לפשרה'".
בסוף אתה, חשין ורובינשטיין לא מכירים את הראיות. אם הירש יורשע, יוצא ששופט מחוזי מקדיש את האוטוביוגרפיה שלו להגנה על עבריין מס.
"לא. זה לא מה שאני אומר, אני לא מגן עליו. כתבתי בספר: 'אין בדבריי משום קביעה משפטית תקפה'. אין תקדימים שאחרי 15 שנה אדם עומד לדין על עבירת מס. אני לא קורא לפרקליטות לחזור מכתב האישום, אולי יש ראיות. אם הוא מזוכה מתיק המס, זו תהיה מכה קשה מאוד לפרקליטות. מה האינטרס הציבורי, לנהל את התיק עד הסוף?".
תגובות
איתי רום, כתב "המקור", שערך את הכתבה עם רביב דרוקר, מסר: "הקטע הרלוונטי הושמע בתוכנית במלואו, בהקשרו המדויק וללא כל עיוות, והוא מדבר בעד עצמו. אנו סבורים שניתן לברר הליך מסוג זה גם מבלי שקורבן אונס תדגים את ההתרחשות כשהיא על ברכיה".
עו"ד רוני אלוני סדובניק: "הציבור ראה ושמע את הקלטת החקירה האכזרית שעברה באולמו ילדה נפגעת אונס קבוצתי לאומני. אם השופט סגל סבור גם כיום שלא מתנוסס דגל שחור מעל דרישתו מהילדה להדגים את האונס, אז תמוה כיצד כיהן כשופט בתיקי עבירות מין. סגל סירב, ורק בית המשפט העליון אפשר לנו לשדר בטלוויזיה את ההקלטה. בנוגע למכתב, מקורב לסגל אמר לי שסגל 'נורא נפגע', אז הבהרנו לו במכתב שהביקורת שלנו היא לא אישית נגדו, אלא כנגד היחס לנפגעות בבתי המשפט. בכוונתנו לתבוע את השופט סגל ואת הוצאת 'ידיעות ספרים' בגין לשון הרע והטעיית הציבור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו