לא מבינים טרנסים? תהיו בני אדם בכל זאת

בואו נתחיל מההתחלה - אדם טרנס הוא אדם שמרגיש שהמין שאיתו נולד שונה מהמגדר שלו. הקשת הטרנסית היא רחבה ולא כוללת רק טרנסיות וטרנסים מוחלטים, יש אנשים שמרגישים שהם גם בנים וגם בנות או כאלה שמרגישים שאף הגדרה של "בן" או "בת" לא מתאימים להם. 

אנחנו, בקהילה, לא מבקשים בהכרח הבנה - רק כבוד. בשביל לכבד באמת צריך למשל לפנות לאדם בלשון הפנייה הנכונה, בין אם זה 'את', 'אתה' או 'אתם' - שזו אגב הצורה שאליה הכי קשה לאנשים להתרגל. תזכרו שזו לא בושה לשאול אדם מה לשון הפנייה שלו, וגם לא בושה להתבלבל ולהתנצל. 

אז מה מותר לשאול?
זה בסדר להיות סקרנים ולשאול שאלות, אבל גם כאן צריך לדעת מה אפשר לשאול בחופשיות ואפה נדרשת יותר עדינות. למשל, רבים בקהילה הטרנסית משנים את שמם, ושם הלידה שלהם נקרא "דד ניים". הנושא הזה קצת שנוי במחלוקת, עבור חלק כל עוד תשאלו ברגישות לא תהיה בעיה לשתף במה היה הדד ניים שלהם לפני השינוי, אבל רבים אחרים לא ירצו להזכיר אותו… הרי הם לא שינו אותו סתם. 

אם בכל זאת החלטתם לשאול - שימו לב שאתם עושים זאת ברגישות ובסיטואציה מתאימה - וכמובן תהיו מוכנים לכך שיכול להיות שאותו אדם לא ירצה להשיב.
אותו דבר תקף גם על שאלות שנוגעות לשינויים פיזיים, יש כאלו שלא ירגישו בנוח לדבר על זה ויש כאלה שישמחו לשתף - תתנו לאדם שמולכם להוביל ולשים גבולות.

עוד נושא שעולה הרבה פעמים - הוא עניין הנראות החיצונית: הרגל טיפוח, סגנון לבוש, תספורת וכו'. בתהליך התאמה המראה החיצוני לרב ישתנה, זה עלול להיות מבלבל עבור הסביבה בשלב ראשון אבל צריך לכבד את השינוי ולא להראות שיפוטיות. בדיוק כמו שנכבד חבר לכיתה שמשנה את סגנון הלבוש שלו או מנסה תספורת חדשה ללא קשר להתאמה מגדרית - גם כאן צריך לכבד.
ההחלטה לשנות את המראה היא מורכבת ומפחידה, כשאפשר, כדאי להחמיא ולחזק - או פשוט לקבל בניטרליות ולא להגיב. 

זה לא פשוט לנו, וזה לא פשוט לכם
טרנסיות ותהליכי התאמה מגדרית זה לא פשוט לאף צד.
עבורנו, בקהילה, זה מפחיד שישפטו, שיציקו ושיצחקו, ועבור הסביבה זה קשה להתרגל. זה בסדר שזה לא פשוט, אבל תזכרו שזה לא במטרה לגרום לאי נוחות לאף אחד. אין סיבה לעשות מזה ביג דיל.

שוחחנו עם ליאן ויונטה (19), שנחפשה בפעם הראשונה לקהילה הטרנסית רק בתיכון. בהתחלה היא לא ידעה כלום על הקהילה והתקשתה להבין, אבל הנסיונות שלה לקבל ולכבד הובילו אותה להרוויח הרבה חברים קרובים מהקהילה.

מה היה הכי קשה לך בחשיפה הראשונה לקהילה?
"היה קשה לי להבין איך זה קורה שאתה נולד משהו אחד ומרגיש משהו אחר בעצם ואתה מנסה לעשות הכל כדי להיות משהו אחר. למען האמת עד עכשיו קשה לי להבין את זה, אבל מה שעזר לי להתמודד זה עצם החברות וההבנה שבמערכת היחסים הזאת, אני לא יכולה להמשיך להתנגד לרעיון" ויונטה מסבירה ומוסיפה: "בכללי היכרות אישית, לראות את האדם ולא את ההגדרה, זה מה שעוזר".

למה היה לך הכי מאתגר להתרגל?
"אני חושבת שהכי קשה היה לי להתרגל ללשון פנייה 'אתם/ הם'. אתה רואה מישהו יחיד, והמוח לא קולט את לשון הפנייה הזאץ. זה היה ב'בום' עבורי, אבל ניסיתי לפנות בצורה נכונה, על אף שהיה לי קשה והתבלבלתי הרבה… בסוף מתרגלים". 

מה מפריע לך ביחס של אחרים לקהילה, בתור מישהי שלא חלק מהקהילה?
"מפריע לי לא מקבלים. עזבו את זה שאתם לא מבינים, גם אני לא מבינה, אני לא חושבת שמישהו שהוא לא טרנס באמת מבין את העומק של הדבר - אבל הם בני אדם" היא מטיחה ומסבירה: "אם אתם לא מקבלים לפחות אל תגידו כלום, לא חייב לפגוע באנשים שהם שונים ממך". 

עוד ויונטה על היחס שהיא מרגישה מהצד: "אנשים מדברים לא יפה בכללי. הטרנסים והלהט"בים, לא משנה איך הם מגדירים את עצמם, גם להם יש את אותם רגשות כמו כל אחד אחר. הם אנושיים ודברים כאלה באמת יכולים לפגוע. הכי חשוב זה כבוד האדם, אני באמת חושבת שזה לא כזה קשה לכבד. העניין זה להכיל, לא בהכרח להבין".