למה בריצה הזמן עובר לאט יותר?

מרגישים שהריצה על ההליכון נמשכת לנצח? אתם לא לבד. מחקר חדש שפורסם ב-Scientific Reports על ידי מדענים מהמכון הטכנולוגי האיטלקי מצאשלסוג הפעילות הגופניתשלנו יש השפעה ממשית על תפיסת הזמן.

במסגרת המחקר נבחנו 22 משתתפים במספרפעילויות: ריצה, עמידה במקום והליכה לאחור. כל משתתף התבקש להסתכל על תמונה במשך שתי שניות, ולאחר מכן להעריך אם תמונה שנייה הוצגה למשך אותו משך זמן.

התוצאות הראו שכאשר רצים על הליכון, ריצות בטבע או הולכים לאחור, המשתתפים העריכו את חלוף הזמן כמהיר יותר מהמציאות: במהלך ריצה, הזמן נתפס מהיר ב-9% יותר מהזמן האמיתי, ובמהלך הליכה לאחור - ב-7%. כלומר, אחרי 54.6 שניות של ריצה, המשתתפים חוו תחושה כאילו עברה דקה שלמה.

החוקרים מסבירים כי התחושה נגרמת בעיקר מהמאמץ הקוגניטיבי של המוח, שמנסה לתאם את כלל מערכות הגוף כדי לשמור על שיווי המשקל והקורדינציה הנדרשים לפעילות מורכבת. ממצאים אלו סותרים את ההנחה הקודמת, לפיה מהירות תפיסת הזמן קשורה לעלייה בקצב פעימות הלב, שכן גם בהליכה לאחור, שבה קצב הלב לא משתנה, הזמן נתפס מהיר יותר.

"תפיסה מדויקת של חלוף הזמן חיונית לפעילויות יומיומיות, אך התחושה הסובייקטיבית של משך האירועים לרוב אינה תואמת את משכם האובייקטיבי", מסבירים החוקרים. הם מוסיפים כי תופעה זו אינה מוגבלת לפעילות גופנית - גם חוויות יומיומיות כמו המתנה לאוטובוס או חימום אוכל במיקרוגל נתפסות לעיתים ארוכות יותר מהמציאות.

מחקר קודם, שנערך באוניברסיטת אל-סאדיק בעיראק, מצא כי כאשר אנו מצפים למשהו מרגש, כמו חג, הזמן נתפס כעובר מהר יותר, גם אם בפועל אין שינוי אמיתי. כשבחנו 1,000 בריטים ו-600 עיראקים, 70% מהבריטים ו-76% מהעיראקים דיווחו כי החגים נראים להם כל שנה "קצרים יותר" מהשנה שלפניה.

החוקרים בחנו את תפקודי הזיכרון, החיים החברתיים, המין והמודעות של המשתתפים לתחושת הזמן, והדגישו את ההשפעה של גורמים קוגניטיביים על תפיסת הזמן.