לפעמים (ולמען האמת - לא מעט פעמים), הגוף פשוט מחליט שהוא חייב עכשיו שוקולד, ממתק טעים או משהו מתוק במיוחד. בין אם החשק לסוכר מופיע מדי יום ובין אם רק מדי פעם, מדובר בחלק בלתי נפרד מהחיים. אבל העוצמה שבה הקרייבינג הזה יכול להכות מעלה שאלה מתבקשת: מאיפה זה בכלל מגיע - ומה זה יכול לספר לנו על הגוף שלנו?
הדבר הראשון שחשוב לדעת הוא שהמדע סביב תשוקה לסוכר די מורכב. הסיבה לכך היא שלרוב אין גורם אחד, ברור וחד־משמעי. להפך: שורה ארוכה של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים, משפיעים על מתי, איך ולמה מתעורר החשק למתוק, מסבירה לינדזי מאלון, תזונאית קלינית ומרצה לתזונה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב למגזין SELF. יתרה מכך, הגורמים הללו נוטים להצטלב ולהשפיע זה על זה, מה שהופך את התמונה למורכבת עוד יותר.
נשמע מבלבל? הנה ארבעת הגורמים המרכזיים שעומדים מאחורי החשק לסוכר:
רמות הסוכר בדם
תנודות ברמות הסוכר בדם הן אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לקרייבינג למתוק, אומרת מאלון. "רמת הסוכר בדם היא מקור האנרגיה המרכזי של הגוף", היא מסבירה, ולכן הגוף עוקב אחריה מקרוב כדי לוודא שיש לנו מספיק אנרגיה לתפקוד תקין. כשהרמה הזו יורדת מופעלים "פעמוני אזעקה" פנימיים שדוחפים אותנו לפעול כדי להחזיר את האיזון. והדרך המהירה והקלה ביותר לעשות זאת? נכון, סוכר.
"סוכר הוא פחמימה, ופחמימות הן מקור אנרגיה זמין וקל לעיכול", מסבירה וינצ’י טסוי, דיאטנית מוסמכת ויועצת לאכילה אינטואיטיבית מקנדה ל-SELF. לכן, כשצריך בוסט מיידי, נמצא את עצמנו מושכים לכיוון מיץ, ממתק, שוקולד או משקה ממותק.
רמות הסוכר בדם משתנות באופן טבעי לאורך היום, אך יש טריגרים שגורמים לעליות וירידות חדות במיוחד, מה שמעורר את אותו חשק עז למתוק. אחד מהם הוא דיאטה או הגבלה תזונתית. "חשק למתוק יכול להיות הדרך של הגוף לומר לנו: אנחנו לא מקבלים מספיק אנרגיה", אומרת טסוי. דילוג על ארוחות רק מגביר את האותות האלה, וככל שנהיה רעבים יותר, כך יהיה קשה יותר להתעלם מהם.
גם סוג המזון שאנחנו אוכלים משפיע. פחמימות פשוטות, למשל, גורמות לעלייה חדה ומהירה ברמות הסוכר, ואחריה צניחה חדה לא פחות. המזונות האלה כוללים לא רק ממתקים ושתייה ממותקת, אלא גם עוגות, עוגיות ומאפים. אמנם הם מספקים הקלה מיידית, אך הנפילה שמגיעה אחר כך רק מחדשת את החשק, וכך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו.
כדי למנוע את התנודות האלו, מומלץ להקפיד על ארוחות מאוזנות שכוללות פחמימות, חלבון ושומן (ורצוי גם סיבים). לדוגמה: יוגורט יווני טבעי עם אוכמניות ושקדים. השילוב הזה יוצר עלייה מתונה ויציבה יותר ברמות הסוכר בדם. גם פירות הם דוגמה מצוינת: למרות שהם מכילים סוכר טבעי, תכולת הסיבים הגבוהה שלהם ממתנת את ההשפעה על הסוכר בדם, ולכן הם עדיפים בהרבה על מקורות סוכר מעובדים.
חשוב לדעת שהתזונה היא לא הגורם היחיד. גם גנטיקה, מחזור חודשי, איכות השינה, מצבים רפואיים (כמו סוכרת או חוסר איזון הורמונלי) ואורח החיים הכללי, כולל סטרס ופעילות גופנית, משפיעים על החשק למתוק. לדוגמה, בשבוע או בשבועיים שלפני הווסת, שינויים הורמונליים יכולים לגרום לירידה ברמות הסוכר ולהגביר את הקרייבינג.
הסביבה שלנו
הרגלים הם כוח חזק במיוחד. לעיתים אנחנו "מאמנים" את הגוף שלנו לצפות לסוכר במצבים מסוימים מבלי לשים לב. אם בכל בוקר אתם עוצרים בדרך לעבודה לקפה מתוק, הגוף יתחיל לצפות לסוכר בשעות האלה. אם אתם רגילים לקינוח אחרי ארוחת ערב - החשק יופיע אוטומטית. ואם חגים מתקשרים אצלכם לעוגיות או מאכלים מסוימים, גם הם יעוררו את התשוקה.
הגוף לומד לקשר בין זמנים, מקומות ואירועים לבין "פינוק מתוק", וכשהם חוזרים, כך גם הקרייבינג.
המצב הרגשי
לרבים מאיתנו יש מערכת יחסים רגשית מורכבת עם סוכר. מצד אחד הוא מנחם, מפנק ומעורר תחושת רוגע. מצד שני הוא נתפס כ"אויב הבריאות". שתי הגישות הללו משפיעות על החשק שלנו.
יש מי שפונים למתוק כשהם עצובים, לחוצים או מותשים רגשית, משום שהוא מעניק תחושת הקלה רגעית. לעיתים זה אפילו סוג של ויסות רגשי, מה שאנחנו מכנים "אוכל מנחם". מנגד, הימנעות מוחלטת מסוכר מתוך תפיסה שהוא "אסור" או "רע" עלולה דווקא להעצים את התשוקה. כמו בכל דבר - מה שאסור, לעיתים קרובות הופך למושך יותר.
חוש הטעם והכימיה של המוח
בסופו של דבר, אנחנו אוהבים סוכר פשוט כי הוא טעים. זו לא חולשה, אלא תכונה אבולוציונית. סוכר סימן עבור אבותינו מקור אנרגיה חיוני, והמשיכה הזו טבועה בנו עד היום.
מעבר לכך, סוכר מפעיל את מערכת התגמול במוח, וגורם לשחרור דופמין וסרוטונין - חומרים שגורמים לנו להרגיש טוב. כך שלא רק שהטעם נעים, גם המוח "מרוויח" מזה. וכשמשהו גורם לנו להרגיש טוב? ברור שנרצה עוד.
מה חשוב לזכור כשמתעורר חשק למתוק
ברוב המקרים, חשק לסוכר הוא תוצאה של שילוב בין כמה גורמים, ולא של סיבה אחת בלבד. למשל, חשק שמופיע אחרי ארוחת צהריים בעבודה יכול לנבוע מהרגל, מירידה ברמות הסוכר, מעייפות מנטלית או מצורך רגשי קטן באמצע היום. לא במקרה, השעות שבין 14:00 ל-16:00 נחשבות ל"שעת שיא" של קרייבינג למתוק.
ולמרות כל זאת, חשוב לא להפוך את החשק לסוכר לבעיה מוסרית. ברוב המקרים הוא טבעי ונורמלי לחלוטין. המשיכה למתוק היא חלק מהביולוגיה האנושית, אפילו תינוקות מראים העדפה לטעמים מתוקים. לכן, הרצון בשוקולד או בעוגייה לא אומר שום דבר רע עליכם. זה פשוט אומר שאתם בני אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו