הוולנס כאן מגיע דרך החיבור זה לזה, אילוסטרציה. צילום: istockphoto

המקום שמצליח לחבר בין יהודים לערבים

סטודיו קטן ביפו מציע וולנס מסוג אחר: יהודים וערבים שמתאמנים באותו חלל, עם אותן מטרות בסיסיות - לשמור על גוף שמסוגל לשאת אותם לאורך היום • "כשאנשים מתחזקים פיזית, משהו רגוע יותר מופיע גם בראש"

בעיר שמורגלת ברעש, קונפליקטים וחדשות מתגלגלות, סטודיו קטן ביפו, Sculpt, מציע משהו אחר: מרחב שמחזיר את תשומת הלב לגוף. בלי סיסמאות על "איזון" ובלי הבטחות לוולנס אינסטגרמי - פשוט מקום שבו אנשים מגיעים כדי לזוז, לשפר תפקוד ולהחזיר לעצמם רוגע יומיומי דרך תנועה.

מי שמוביל את המקום הוא המאמן חמודי אלפריד, שכבר 16 שנה עובד בגישה שמציבה את הבריאות הגופנית בראש, לא את האסתטיקה. לאורך השנים נוצר סביבו מיקרו־קהילה לא מתוכננת: יהודים וערבים שמתאמנים באותו חלל, באותה שעה, עם אותן מטרות בסיסיות: לשמור על גוף שמסוגל לשאת אותם לאורך היום.

 "זה לא גימיק של וולנס", חמודי אלפריד, צילום: אלבום פרטי

בזמן שהרחוב בחוץ סוער, בפנים האווירה מזכירה מרחב וולנס וכושר אורבני במובן המקורי ביותר של המילה: ניקוי ראש דרך תנועה. העבודה עצמה שקטה - נשימות, הרמות, חזרות מדויקות, והיא משאירה מעט מאוד מקום להסחות. מי שנכנס פנימה שם לב עד כמה הפערים והמתחים מתפוגגים כשהגוף נכנס לפעולה.

גם אנשים בתחילת שנות ה-50 וה-60 לחייהם מגיעים להתאמן לראשונה. חלקם מתמודדים עם כאבים, אחרים עם שכבת עייפות שהצטברה עם השנים. ההבנה שאימוני כוח הם חלק מהיגיינת חיים, לא פריבילגיה ולא טרנד, הופכת למיינסטרים. "זה לא גימיק של וולנס", אומר אלפריד. "זה תחזוקה של הגוף. כמו שינה, כמו תזונה".

אלפריד מתמקד בתנועה בסיסית, יציבה, עבודה על ליבה ושיפור טווחי תנועה, אלמנטים שנחשבים אבני יסוד בעולמות הבריאות ההוליסטית. הוא רואה בעצמו פחות "מאמן" ויותר מי שמחזיר את הגוף והנפש למקום שבו הם יכולים לעבוד יחד. לדבריו, רבים מהמתאמנים מרגישים שהאימון הפך לעוגן נפשי לא פחות מאשר גופני: "כשאנשים מתחזקים פיזית, משהו רגוע יותר מופיע גם בראש".

אין מסרים "מעצימים", חמודי אלפריד, צילום: אלבום פרטי

התפאורה של המקום תורמת לתחושה הזאת: אין מוזיקת ספא, אין נרות, אין מסרים "מעצימים". הוולנס כאן מופיע דווקא דרך החספוס - חלל פשוט, תנועה מדויקת, ריכוז. וזה אולי בדיוק מה שמאפשר למפגש הזה בין יהודים לערבים להישאר טבעי ולא מתוסרט: אם התנועה היא השפה, אין צורך בהצהרות.

למי שמתקשה להתחיל, אלפריד ממליץ על פרקטיקה מינימלית אך עקבית: 40 דקות של תנועה ביום: הליכה, תרגילי כוח ביתיים או עבודה משולבת. "זה זמן שמספיק כדי לשנות אנרגיה, לשפר מצב רוח, ולהחזיר תחושה של שליטה. הגוף מגיב מהר יותר ממה שחושבים".

למעשה הוולנס מגיע כאן דרך חיבור בין אנשים לעצמם, ובמקרה הזה גם זה לזה, פשוט דרך עבודה גופנית שקטה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...