אופנה שמסמלת מורשת: ברכה לוינסון ז"ל נרצחה באכזריות על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר בשידור חי ברשת, כאשר יחד עם ביתה שבקיבוץ ניר עוז נשרפה גם שמלת הכלה המשפחתית שעיצבה בעצמה והייתה אמורה להילבש על ידי נכדתה הגר.
השמלה שעיצבה ברכה במתפרה של הקיבוץ, אותה ניהלה באהבה ובמסירות, נוצרה במקור עבור בתה שי שמעוני לוינסון ואותה היא לבשה ביום החתונה שלה. אותה השמלה הייתה אמורה לעבור גם לנכדתה הגר (המכונה גורי), שחלמה ללבוש אותה ביום חתונתה.
מתוך החופה של הנכדה הגר // קרדיט פרטי
למרות הכאב הבלתי ייאמן והסיפור הטרגי, הגר החליטה לנסות ולהגשים בכל זאת את החלום ללבוש את שמלת החתונה שנשרפה ב-7 באוקטובר, ופנתה לחברת הילדות הטובה שלה, מעצבת האופנה שי גרינברג, שתשחזר את שמלת הכלה שעיצבה סבתא ברכה.
גרינברג, מעצבת אופנה שסיימה זה עתה את לימודיה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, סיפרה ל"ישראל היום" על תהליך השחזור המרתק: "שחזור שמלת הכלה היה דרך תמונות החתונה של שי, אמה של הכלה, תמונות היו הדבר היחיד שנשאר משמלת הכלה".
שמלת הכלה המקורית שעיצבה ברכה לוינסון ז"ל / פרטי
"השלב הראשון בהכנת השמלה היה לקחת את המידות של גורי ולהכין לפיהן גזרה לשמלה. מדובר על שמלה שהיא יחסית פשוטה ולכן היה חשוב לוודא שכל קו במקום. תפרתי את החלק העליון פעמיים - פעם אחת כטוואל, סקיצה תפורה, ופעם נוספת את החלק העליון האמיתי של השמלה".
גרינברג ציינה כי האתגר בתוך תהליך השחזור היה להחליט אם הרצון הוא לשחזר את השמלה המקורית במדויק או ליצור שינויים קלים כדי שהשמלה תהיה יותר מודרנית ונקייה. "כשבחרנו את הבד, לדוגמה, בחרנו אותו מתוך ידיעה שזה בד יותר יקר ואיכותי, לעומת בדי הקיבוץ בשנות ה-2000. תעשיית הכלות התפתחה מאוד ואיתה הבדים".
שמלת הכלה המשוחזרת לצד המקורית / פרטי
גרינברג סיפרה גם על הקשיים שעלו בתהליך. "הקושי המרכזי בשחזור השמלה הייתה החגורה, הייתה לנו התלבטות אם לשחזר אותה במדויק, כי הרגשנו שלא מצאנו את החומרים המדויקים. החלטנו לרפרר אליה ולעשות חגורה עם חרוזים בצורת פרחים, אך בלי הפרחים עצמם", שיתפה.
"הייתה לנו הרגשה שאולי נרצה לשנות את הדברים, אז הכנתי חגורה נוספת ליתר ביטחון. כשאימא של הכלה ראתה אותה, היא רצתה שתהיה חגורה נוספת התואמת לחגורה שעיצבה אמה ברכה, אז נתתי לה את כל החומרים הדרושים ואת הבסיס של החגורה, והיא תפרה את הפרחים והחרוזים. מאוד התרגשתי שהיא עשתה את זה כי לדעתי זה החלק הכי משמעותי. כמו שאימא שלה תפרה לה את שמלת הכלה, היא לקחה חלק מההכנה והעבודה על השמלה של גורי".
כששוחחנו על תהליך השחזור מבחינה רגשית ואמוציונלית, סיפרה גרינברג: "הם כמו משפחה בשבילי, גדלתי איתם. שמלת הכלה היא משהו אמיתי שיכולתי לעשות בשביל המשפחה אחרי כל מה שהם עברו. ברור שחשוב לתת חיבוק ולתמוך, אבל זה לא דבר ממשי או פיזי. זה היה מאוד מרגש בשבילי".
פרויקט הגמר של גרינברג במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, שהוצג רק לפני חודש במסגרת תצוגת אופנה ייעודית של בוגרי המחלקה, עוסק בדיוק בנושא הזה ובוחן את הקשר המורכב בין נשים לשמלות כלה.
מתוך קולקציית הגמר של שי גרינברג בשנקר / רפי דלויה
"התחלתי לעבוד על שחזור השמלה במקביל לפרויקט הגמר. מצאתי את עצמי נעה בין שני עולמות: מצד אחד עיסוק ביקורתי, שמאתגר את מוסד הכלות כפי שהוא מתקיים היום, ומצד שני יצירה אישית ועמוקה של שמלת כלה", סיפרה גרינברג.
"הבחירה של גורי לשחזר את השמלה שסבתא תפרה לאימא שלה היא בעיניי היופי שבעולם הכלות. לצד הביקורת שיש לי כלפי התעשייה הזו, יש בי גם הערכה עצומה לשמלת כלה ולכוח שהיא מגלמת. היא יכולה להיות סמל לאהבה, למשפחתיות, למסורת ולחיבור בין דורות. הבחירה לשוב לשמלה המקורית שברכה לוינסון תפרה היא בחירה משמעותית. זו הדרך של גורי להנציח את סבתא שלה".
מנציחים את המורשת. הגר עם תמונת סבתה / טלי רצקר
פרויקט השחזור המורכב אך היפהפה והמרגש הזה אכן מעלה כמה שאלות על הנצחה, מורשת ומסורת משפחתית. "אני מאמינה שהנצחה וזיכרון הם חלק בלתי נפרד מעולם האופנה, לפעמים זה מתבטא בשמלה שלמה ולפעמים בפרט קטן, אפילו בכפתור. הביטוי 'להמשיך הלאה' הוא בעיניי בעייתי, במיוחד עבור משפחות שאיבדו את יקיריהן. הזיכרון של אדם ממשיך לחיות לנצח, ואף פעם לא באמת אפשר להמשיך הלאה. אבל כן אפשר ליצור זיכרונות חיוביים חדשים סביב האדם שאיננו ואולי אפילו למצוא בכך מעט ריפוי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
