לפני שקיימנו את הראיון עם השחקנית ענבל גלאם, הייתה לה בקשה אחת: שהמפגש בינינו יתקיים בשעות הבוקר המוקדמות. הסיבה התבררה מיד - היא צריכה לטפל בבנה אורי, הרגע שחיכתה לו שנים רבות ושלא מוכנה לפספס לטובת שום דבר אחר.
כשגלאם ישבה מולנו, קשה היה לפספס את החיוך הזוהר שעל פניה - זהו חיוך של אישה שהצליחה לגלות מחדש את משמעות האושר לאחר שנים של מאבק קשה. אחרי עשור מייסר של טיפולי פוריות, כישלונות שהרסו את הלב פעם אחר פעם והפלה טראומתית שכמעט שברה אותה, היא סוף סוף זוכה לחוות אמהות עם הולדת בנה אורי מתרומת זרע.
כאילו הגורל רצה לפצות אותה על כל השנים הקשות, במקביל הגיעה גם הבשורה המקצועית שחלמה עליה - התפקיד הראשי בסרט "ההילולה 2", פסגת החלומות שלה כשחקנית. אבל מאחורי העיניים הבוהקות והחיוך הזוהר מתגלה סיפור מורכב של כאב עז, התמודדות יומיומית ותקווה שסירבה לכבות. בראיון מרגש ופתוח, גלאם, כיום בת 45, חושפת לראשונה את המסע הארוך והכואב שעברה בדרך לאמהות, ומגלה שלמרות שמצאה את השלמות כאמא, היא עדיין מחפשת את הגבר שיכתוב איתה את הפרק הבא בחייה.
כשגלאם מתארת את רגשותיה כלפי בנה, קולה מתמלא באושר שקשה להסתיר. האמהות שהגיעה כה מאוחר הביאה איתה ברכה שהיא מתקשה לתאר במילים. "ההיריון הביא איתו ברכה ואני מאמינה שזה רק יעלה", היא אומרת בקול רועד. "קראתי לו אורי כי זה האור שלי. אני מאוד מאושרת. אני מאוהבת בו ברמה שלא האמנתי שאפשר לאהוב ככה".
תפקיד ראשי בקולנוע
הגורל כאילו חייך אליה פעמיים באותה תקופה. כמעט בד בבד עם לידת בנה, הגיעה הבשורה המקצועית שחיכתה לה שנים - התפקיד הראשי בסרט "הילולה 2" בבימוי יריב הורוביץ ושלום אסייג. זהו המשך לסרט שנחל הצלחה יוצאת דופן, והפעם הסיפור נכתב במיוחד עליה ועבורה. "הכל בא ביחד. העניין של תפקיד ראשי ושל אורי, כשאני רואה את אהבה של הקהל ברשתות ההודעות שאני מקבלת 'איזה שחקנית ואיזה אמא את'", היא מספרת בהתרגשות. האירוניה לא נעלמת ממנה - הסרט עוסק בדיוק במה שהיא מחפשת בחיים האמיתיים. "גם הסרט מדבר על אותה סיטואציה שלי של מציאת זוגיות - בסרט זה מתגשם, בחיים אנחנו עדיין מחכים לזה. מחכים עם סטופר, אבל בינתיים אין הצעות", היא משתפת בחיוך.
הדרך שהביאה אותה לתפקיד הראשי והיוקרתי הייתה ארוכה ומתסכלת. גלאם התפרסמה עם הדמות של אירמה בסדרות הקאלט "שנות ה־80" ו"שנות ה־90", אבל גם התפקיד הזה לא הגיע בקלות. מה שהחל כתפקיד זעיר גדל בהדרגה, אבל לפני עשור היא עדיין הייתה שחקנית אנונימית בת 35. בוגרת בית ספר למשחק עם תפקידי אורח זניחים בטלוויזיה, היא נאלצה לעבוד בניקיון ובליצנות כדי להתקיים - מציאות קשה שרבות משחקניות צעירות מכירות היטב.
"בסדרה הרגשתי שמורידים את הדמות מדי פעם. ידעתי שיש הילולה 2, אבל בתוך עצמי אני מנסה להיכנס להיריון", היא מגלה את הקונפליקט הפנימי שחוותה. בזמן שהתמודדה עם אי-וודאות מקצועית, המאבק האמיתי התרחש במקום אחר לגמרי - במרפאות הפוריות, בחדרי המתנה ובתקווה הדועכת לילד.
התפנית הגיעה באופן בלתי צפוי ומרגש. "כמה שבועות אחרי הייתה בר מצווה של אושר, הבן של דניאל אסייג, והוא אומר לי 'את יודעת שזה סרט עלייך'", היא מספרת על הרגע שבו הבינה שחלומה עומד להתגשם. הסיפור שתיאר לה נשמע כמו נכתב במיוחד עבורה: "הסיפור הוא שיש לך יום הולדת, את מתפללת, רוצה חתן וטסים לגיאורגיה לחתן אותך - כל הסיפור הוא עלייך".
כשקיבלה את התסריט אחרי הלידה, ההתרגשות הייתה עצומה. "אני בשוק. וידאו איתי שאני טסה, אבל הדגשתי בפניהם שאני באה עם ילד". המשפט הזה מגלה הרבה על מי שהיא היום - אמא קודם כל, שחקנית אחר כך.
הדמיון בין ענבל לאירמה, הדמות שהפכה אותה למוכרת לקהל הישראלי, הוא מדהים ולעיתים כואב. שתיהן נשים שהזמן עובר עליהן, שתיהן מחפשות אהבה וילדים. "אירמה מאוד דומה מבחינת הרצונות והחלומות שלה. אירמה לאורך כל העונות מדברת על זה שהיא רוצה ילדים - את הילדים הגשמתי", היא אומרת בסיפוק. אבל מיד אחר כך באה ההכרה: "זוגיות עוד לא. זה מאוד חשוב לי למצוא זוגיות, זה לא פשוט".
המציאות של רווקה בת 45 בעידן האפליקציות היא מורכבת ולעיתים מייאשת. "קצת מאסתי מהדייטים שעשיתי לפני כן - טינדר, אוקיי קיופיד, כל האפליקציות", היא מגלה את התסכול. אבל למרות הכול, האמונה שלה לא נשברה. "אני מאמינה שזה יגיע, יש בי אמונה גדולה".
אבל היו לה גם חוויות מוזרות ומביכות בדרך. "הייתה לי זוגיות בזמן ההיריון עם מישהו שרצה להיות פשוט עם אירמה. היינו ביחד וזה נגמר שם. הוא ראה אותי בתור אירמה ואפילו ביקש ממני סלפי", היא חושפת רגע ביזארי שמדגים עד כמה קשה לשחקנית להפריד בין הדמות שמשחקת לבין מי שהיא באמת.
הקשר בין ענבל לדמות עמוק ומכאיב במיוחד כשמדובר בגיל ובציפיות החברתיות. "כשאירמה נכנסת בפרק הראשון של הסדרה, יש voice over של שלום אסייג שאומר 'אירמה, אישה גיאורגית בת 36, שבעדה שלה מצופה שתהיה כבר סבתא בגיל כזה'", היא מצטטת. המילים הללו פגעו בה כמו חץ. "כשקראתי את זה בהתחלה אמרתי לעצמי 'זה ממש דומה לי'. לא ציפיתי להיות סבתא בגיל כזה, אבל כן ציפיתי להיות עם כמה ילדים לפחות".
המסע להיות אמא
הדרך לאמהות הייתה רכבת הרים מטלטלת שכמעט שברה אותה. אחרי עשור של טיפולי פוריות, כישלונות חוזרים ותקווה דועכת, הגיע המכה הקשה ביותר - הפלה טראומתית שהותירה אותה שבורה ובודדה. "הקטע של רכבת הרים זה שמישהו מפרסם שהוא בהיריון ואז אתה מאוד שמח בשבילו, אבל אתה גם מאוד עצוב שלא מצליח לך", היא מתארת את הסבל הכפול שחוותה.
כל הודעה על היריון של חברה הפכה לתזכורת כואבת לכישלון שלה. "הכישלונות היו מפוארים מאוד - כל פעם שמישהי פרסמה שהיא בהיריון, ואלה אנשים שאני מאוד אוהבת, היה לי מאוד קשה להכיל את זה". הסבל הזה מוכר לנשים רבות שעוברות טיפולי פוריות, אבל מעטות מוכנות לדבר עליו בכזאת כנות.
הרגע הקשה ביותר הגיע כשחשבה שהצליחה סוף סוף. "כשנקלטתי אמרתי 'רגע, הכל בסדר', הייתי בסרט שנקלטתי ובשמונה שבועות הייתה הפלה", היא מספרת על הרגע שבו התקווה התנפצה. מה שבא אחר כך היה הבדידות הכי גדולה. "גרתי אצל אמא שלי ביחידה שלה, והיה לי לילה שלם שאני בוכה ומדממת עם עצמי. לבד". אפילו הייתה תקופה שבה רצתה לוותר לגמרי על החלום. האירועים הטרגיים של שבעה באוקטובר השפיעו עליה עמוקות. "החלטתי באותו הזמן שלפה אני לא מביאה ילדים", היא מגלה. העולם נראה לה אכזרי ומסוכן מדי עבור ילד חדש.
אבל התמורה הגיעה בדרך מפתיעה ומרגשת. "חודש אחרי עשיתי הפרשת חלה לשכנות שלי. הזמנתי כמה נשים מהבניין ועשינו הפרשת חלה, התחלתי לבכות בלי הפסקה והתפללתי להחזרת החטופים", היא מספרת על הרגע שבו הבינה שלא בודדה. הקהילה הזעירה שיצרה סביבה הזכירה לה את הטוב שבאנשים. "חודש אחרי שהשתחררו אני כבר הייתי בדרך לטיפול. הרגשתי שיש אנשים שיעזרו לי, גם אם יהיה קשה".
התחזית שלה התגשמה בדיוק. "זה מה שקרה בפועל - אני ילדתי, הם הביאו לי אוכל ואתה מבין שזה המהות של עם ישראל חי". כיום, כשגלאם מסתכלת על בנה, היא רואה את עצמה. "אני מרגישה אמא מאז ומעולם. הוא שטותניק כמוני", היא אומרת בחיוך רחב. אבל היא גם מגלה בכנות מדהימה את השיקולים הפרקטיים שהנחו אותה בבחירת תורם הזרע - שיקולים שעשויים להיראות קשים אבל נובעים מאהבה אמהית טהורה.
"החלטתי להביא ילד עם עיניים כחולות ובלונדיני. מהסיבה שאני חושבת שיש אפליה בחוץ", היא מספרת ללא רגשות אשם. "אני רוצה בשביל הילד שלי שיהיה עם עיניים כחולות ובלונדיני שיפתחו לו הדלתות קודם, ואני אלמד אותו כבר איך לבעוט את תקרות הזכוכית". זהו חישוב קר ומעשי של אמא שרוצה לתת לילדה את כל היתרונות האפשריים בחיים.
הלידה יצרה מהפכה שקטה בעולמה של גלאם. זו לא הייתה רק שמחה של אמהות חדשה, אלא טרנספורמציה עמוקה שהקפיצה אותה ממקום של חיפוש וציפייה למקום של שלמות פנימית. "הוא מילא את העולם שלי במשהו אחר. אני מדברת על זוגיות, אבל הזוגיות היא מבחינתי היום מישהו שיכנס לעולם שקיים לי עכשיו", היא מסבירה בקול שמשדר ביטחון שלא הכירה לפני כן. "בראש ובראשונה אורי שלי ולא אכפת לי שיהיה גרוש עם ילדים, אלמן עם ילדים, אבל זו חייבת להיות אהבה שבאמת הוא לא יכול בלעדיי ואני לא יכולה בלעדיו. זה הקשר שאני רוצה - הקשר כמו שיש לי עם החברה הכי טובה שלי".
כשנשאלת איפה היא רואה את עצמה בעוד חמש שנים, התשובה שלה פשוטה אבל מכילה עולם שלם של חלומות: "טבעת על האצבע, עוד ילד ותמיד לחלום ולהגשים". המילים האלה מסכמות את מי שהיא - אישה שלא מפסיקה לחלום, גם אחרי כל הכאב וכל הכישלונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו