ברוס ויליס, האיש שהפך את "מת לחיות" למותג ואת המבט הקשוח לסמל הגבריות ההוליוודית, מוצא את עצמו בשנים האחרונות בלב קרב אכזרי: דמנציה פרונטו-טמפורלית. מאז האבחון הרשמי ב-2023 אחרי תקופה של אפזיה ופגיעה ביכולת התקשורת, חייו של ויליס בן ה-70 התהפכו על פיהם. האיש שתמיד שלט בסצנה הפך לפתע לשחקן משנה בסיפור חייו.
המשפחה, בראשות אשתו אמה המינג, שתי בנותיהן המשותפות שנשארות לרוב מחוץ לאור הזרקורים ושלוש בנותיו מדמי מור בחרה לא להסתתר אלא להפך - הן בחרו להפוך את ההתמודדות האישית לסיפור ציבורי, מתוך רצון להעלות מודעות למחלה ולהפוך את הפגיעות לשיח גלוי. בכך, ברגעים קטנים של שמחה, חיבוקים ותיעוד חיי היומיום לצד המחלה, הן מזמינות את העולם כולו להציץ פנימה לאינטימיות של משפחת ויליס.
טלולה, בת 31, האחות הצעירה מבין שלוש בנותיו המשותפות עם דמי מור, הפכה לדוברת הלא רשמית של המשפחה ברשתות החברתיות, כשהפוסטים שלה הפכו עבור מיליוני מעריציו לחלון נדיר למצבו של ויליס ולמשפחה.
אבל הפעם החלון הזה הפך למוקד סערה. מתחת לסדרת תמונות ששיתפה אתמול (שני) באינסטגרם שלה, בהן טלולה נראית בין היתר אוחזת בעדינות בידו של ברוס ומחבקת אותו תחת הכיתוב "יום ראשון של כיף אצל סבא. אסירת תודה", הצטברו אלפי תגובות - חלקן הביעו שמחה מהשיתוף וכתבו לה כמה זה מחמם את הלב לראות את ברוס מחייך ומאושר, אך היו גם לא מעט תגובות זועמות שלא חסכו בביקורת קשה על השיתוף - "את חושפת את אבא שלך כשהוא במצב פגיע", הטיחו בה. "הוא לא באמת יכול לתת הסכמה לתמונות האלו" ו"יש דברים שצריכים להישאר פרטיים".
View this post on Instagram
הגבול בין חשיפה לגיטימית לפגיעה בפרטיות
הביקורת נגעה בנקודה רגישה: האם ראוי לחשוף אדם חסר ישע שמצבו הקוגניטיבי לא מאפשר לו להביע דעה או להסכים לפרסום? והאם הרצון להעלות מודעות ולשתף את העולם גובר על הזכות הבסיסית לפרטיות?
טלולה מצידה בחרה לא להתעלם מהסערה, ובתגובה ישירה אך רגועה וחדה כתבה: "אני שומעת את זה. כמשפחה אנחנו משתמשים בשיקול דעת כשאנחנו מפרסמים. היום היה יום נהדר מלא בחיוכים. קיבלתי את ההחלטה להראות את זה לעולם כי אני יודעת איך הוא משמעותי לכולם".
הביקורת הזו לא נולדה בחלל ריק. בשנים האחרונות עם התדרדרות מצבו של ויליס, נשמעו יותר ויותר קולות גם בתעשייה וגם בקרב מעריצים שמאשימים את הוליווד ולעיתים גם את משפחתו בניצול של אדם חסר ישע לצרכים ציבוריים, כלכליים או תדמיתיים.
התגובה שלה לא הרגיעה את כולם אבל היא כן חשפה את הדילמה האמיתית של משפחת ויליס: מצד אחד, הם רוצים להראות שהחיים לצד האב והבעל האהוב לא נגמרים עם האבחון ושלצד רגעים קשים והתמודדות עם אובדן האדם שהכירו יש רגעי שמחה מלאים באהבה ובחיוכים, ומצד שני, הן חשופות לביקורת, לשיימינג ולשאלות חטטניות, ביקורתיות וקשות על גבולות החשיפה.
הדיון הזה חורג בהרבה מסיפור משפחתי. הוא נוגע בשאלות של זכויות חולים, גבולות השיתוף בעידן הסושיאל והמאבק בין מודעות ציבורית לפרטיות אישית. תומכים רבים הדגישו שדווקא החשיפה עוזרת להילחם בסטיגמה, להעלות מודעות ולתת תקווה למשפחות אחרות: "זה עוזר לנו להרגיש פחות לבד", כתבו לה. אחרים טענו: "החיבוק שלך לאבא שלך הוא מתנה לכולנו".
ברוס ויליס והבת טלולה // אינסטגרם
בתוך הדרמה והמציאות החדשה, המשפחה עצמה מתנהלת בזהירות. אמה המינג, אשתו של ברוס, משתפת ברגעים קשים ופתוחים: "יש ימים כואבים אבל יש גם הרבה אהבה", אמרה לאחרונה. גם טלולה עצמה הודתה בעבר שיש ימים של קושי, געגוע ותחושת אובדן, אבל לצידם גם הרבה רגעים של חסד, חיבור וצחוק.
הסערה סביב התמונות של טלולה מאלצת אותנו לשאול מספר שאלות חשובות: איפה עובר הגבול בין זכות הציבור לדעת לזכותו של אדם לפרטיות? האם חשיפה כזו היא אקט של אומץ ואהבה או פגיעה בכבודו של אדם? בעולם שבו כל רגע מתועד, אולי דווקא החמלה, השיקול והרגישות הם התשובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו