בהורות, כמו בזירת הדייטים של תל אביב, הכל עניין של שליטה או לפחות אשליה שלה. היום (חמישי), משתתפי העונה החמישית של "חתונה ממבט ראשון" מאי שכטר ומשה יחזקאל סיפקו לנו את מנת הדרמה היומית: הוא קשר את עצמו אליה ברצועת ילדים כחולה, היא גלגלה עיניים כאילו הרגע הציע לה לצאת מהבית בטרנינג עם שאריות אוכל מהצהריים של בנם הקטן עדי, וכמובן שכל המאורע תועד בסטורי לטובת עשרות אלפי העוקבים שלהם באינסטגרם.
"זה נראה לך שפוי?" היא נשמעת אומרת לו בסטורי ששיתפה, כשהוא מחייך את החיוך של גבר שיודע שהוא כנראה הולך לישון הלילה על הספה ומשיב לה בהלצה: "אני לא רוצה להיות רחוק ממך". כמובן שזה לא נגמר שם, והשיח בין השניים המשיך כשמאי הביעה זעזוע ומשה מצידו המשיך להקליל את הסיטואציה.
צילום מסך אינסטגרם
"די מה אתה עושה, מה אתה מחרטט? אתה קנית את זה למי? תגיד למה קנית את זה", היא אומרת לו והוא משיב: "זה יכול לשמש להרבה דברים. זה מיועד גם לטייל עם הילד שלך שתראה שהוא איתך". "כן זה מאוד לגיטמי", מאי משיבה לו ומוסיפה לסיום: "אבא לא חרדתי בכלל. זה לא נורמלי. תשחרר אותי".
הוויכוח: בין חופש לשליטה
אומנם השיח בין מאי למשה הוא מבודח וברור ששניהם לקחו את כל העניין בקלות, אבל הדיון בשימוש ברצועת ביטחון לילדים (או בשמה המכובס "רתמת בטיחות) כמו זו שתועדה בסרטון הוא לא חדש והוא כזה שכצפוי מעורר לא מעט אמוציות ודעות לכאן ולכאן.
בהורות, כמו באופנה עילית, כל עונה מביאה איתה אקססורי שמפלג את ההורים והרצועה לילדים היא כנראה הוינטג' הכי שנוי במחלוקת. הדיאלוג הזה בין שניהם הוא יותר מקטע הומוריסטי - הוא תמצית הוויכוח סביב רצועות הילדים: האם מדובר באמצעי בטיחות הגיוני במציאות עמוסת סיכונים או בסימפטום של חרדה הורית מוגזמת?
יש הורים שמרגישים שהיא מעניקה להם שקט נפשי במיוחד במקומות המוניים או עם ילדים שמרבים לברוח. אחרים רואים בה סמל לשליטה מיותרת, שמונעת מהילד לפתח עצמאות וסקרנות.
הקשר התרבותי: ישראל מול העולם
בישראל, רצועות לילדים עדיין נחשבות באופן כללי לאביזר שירים כמה גבות אם תיתפסו מסתובבים איתו בפומבי, אבל בארה"ב ומדינות מערביות נוספות בהן חטיפות ילדים הן לא תסריט הוליוודי אלא חשש יומיומי מדובר באמצעי בטיחות מקובל. האם זה הופך את ההורים לחרדתיים? לא בהכרח. לפעמים זו פשוט דרך פרקטית להגן על ילד סקרן במיוחד.
מה אומרים המומחים?
אין כמעט מחקר שמראה נזק רגשי או פיזי משימוש נכון ברצועה. מומחי הורות ופסיכולוגים מדגישים שילדים צריכים להבין למה משתמשים ברצועה בדיוק כמו שמסבירים להם למה מחזיקים יד בכביש, אחרת המסר עלול להיות שהעולם מסוכן מדי ושאי אפשר לסמוך על עצמך. בנוסף יש המוסיפים שרצועות עלולות להוות סיכון פיזי (הסתבכות, חנק) ולכן כמו בכל דבר בחיים יש לנקוט משנה זהירות ולהפעיל שיקול דעת.
אז מה עושים בכל זאת?
אם הילד שלכם בורח רצועה יכולה פוטנציאלית להציל חיים אבל אל תוותרו על חינוך לשיתוף פעולה.
אם הסביבה שופטת - תזכורו: רוב המגיבים לא היו איתכם כשהילד שלכם התפרץ לכביש או ברח בטנטרום מטורף. אם אתה מתלבטים תדעו שאין בהכרח תשובה אחת נכונה - רק איזון בין בטיחות, עצמאות ובריאות נפשית
- בודקים למה הילד בורח: אולי הוא סקרן, אולי מוצף, אולי פשוט ילד.
- מתכננים מראש: מדברים על סיכונים, מתרגלים מצבים ונותנים לילד כלים להתמודד.
- מגיבים בשטח: מסבירים ומשתפים ולא רק מגבילים.
- זוכרים שאין פתרון אחד שמתאים לכולם - כל משפחה, כל ילד וכל רגע דורשים התאמה אישית.
ולסיום - פחות שיפוטיות ויותר הבנה. הדבר היחיד שבטוח ברצועות ילדים הוא שהן ימשיכו לעורר תגובות בין אם ברחוב, ברשת, או בסטורי של מאי ומשה. אולי הגיע הזמן להפסיק להסתכל על ההורה עם הרצועה כעל "עצלן" או "חרדתי" ולהתחיל לשאול: מה באמת נכון לילד שלי ומה עוזר לי כהורה להרגיש בטוח, כי בסוף רצועה היא רק עוד כלי - לא תחליף לאמון, לאהבה ולשיחה טובה בדרך חזרה מהגן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו