אובססיה, כוח ורגש חבוי: איך תזהו סוציופת?

הם מככבים בסרטים ובספרים כסופר-נבלים, ולעיתים כרוצחים סדרתיים כמו הג’וקר מסרטי באטמן או חניבעל לקטר מ"שתיקת הכבשים". במקרים נדירים הם מופיעים כדמויות חיוביות, כמו דקסטר, רוצח הפושעים הסדרתי, או נייל מהלהיט האחרון של נטפליקס "החיה שבתוכי". הכוונה, כמובן, לאנשים המאובחנים עם הפרעה אנטי־חברתית - או בשם העממי: פסיכופתים וסוציופתים.

שני סגנונות האישיות הללו, ברמות שונות של חומרה, נפוצים לעיתים בקרב אנשי עסקים, מנהלים ומנהיגים. לרוב מדובר בקווי אופי ולא בהפרעה קלינית מלאה. מאחר שהשכיחות שלהם באוכלוסייה מוערכת בכ-1% בפסיכופתים ובכ-3% בסוציופתים, חשוב להבין כיצד לזהות את ההתנהגות הזו - במיוחד כשמדובר באדם קרוב או בדמות משמעותית בחיינו.

למרות הדמיון הנרחב בין שתי ההפרעות, קיים גם הבדל מהותי: סוציופתיות נוצרת בעיקר בעקבות חוויות סביבתיות וחברתיות קשות, לעומת פסיכופתיה שבה המרכיב הגנטי הוא דומיננטי. הגל הציבורי של עניין והתעסקות בתופעה הוביל את אחד מעיתונאי הדיילי מייל לנסות ולצייר תמונה ברורה יותר של האופן שבו מתנהג אדם סוציופת - וכיצד ניתן לזהות אותו.

חוסר אשמה, דחפים משתוללים והקושי לראות את האחר

סריקות מוח שבוצעו אצל אנשים בעלי הפרעה סוציופתית מצאו שונות בפעילות המעגלים העצביים הקשורים לפחד ולאמפתיה. בשני התחומים קיימת ירידה בפעילות, אך בניגוד לפסיכופתים - סוציופתים עדיין מסוגלים להבין רגשות של הזולת. לרוב, בעברם של סוציופתים נמצאות הזנחה, אלימות או טראומות אחרות שהעצימו את הנטייה האישיותית.

סוציופתים אינם יירתעו מגרימת כאב או משליטה במניפולציות על סביבתם לשם רווח אישי. עקב השוני המוחי, ההתנהלות שלהם ממוקדת בהשגת תגמולים - גם על חשבון כללים מוסריים, וגם ללא תחושת אשמה. לעיתים ההתנהגות הזו אף נוטה לאובססיביות, העלולה להידרדר לאלימות אם המציאות אינה מתיישרת עם רצונותיהם.

"אם אתם מזהים אדם שמתעלם מרגשות של אחרים ומשתמש בהם להשגת מטרותיו ללא אשמה - עליכם להיזהר", אומר ג’סטין בראון, מומחה למודלים פסיכולוגיים. "מול אדם כזה יש להציב גבולות ברורים שאינם נתונים למו"מ. ואם מדובר בבן זוג, כדאי לחשוב היטב אם רוצים לחיות עם אדם כזה".

לדבריו, סוציופתים נוטים יותר להתנהגות אימפולסיבית, אי-ציות לחוקים וקושי לקבל סמכות - בניגוד לפסיכופתים, שרמת השליטה העצמית שלהם גבוהה יותר למרות היעדר היכולת לחוות אמפתיה.

קשרים רופפים, לב סוער: למה מערכות יחסים לא מחזיקות מעמד?

סוציופתים מתקשים לשמר מערכות יחסים ארוכות טווח, אך מצליחים לשמור על קשרים חברתיים רופפים יותר. השורש לכך נעוץ בקושי להבין ולחוות רגשות עמוקים כמו אהבה ואמפתיה. "סוציופת נוטה להתפרצויות זעם הנובעות מהתסכולים שלו", מסבירה ד"ר קייטלין מקלור. "הוא הופך ללא צפוי בגלל הפער בתקשורת הרגשית. זה שונה מפסיכופת, שאמנם חסר רגשות אשמה אבל יודע לנהל קשרים ולהקסים אנשים".

גם הפסיכותרפיסטית קלייר לאו מסבירה כי "סוציופתים יכולים להיות חמים מאוד ואז להשתנות ברגע אחד ולהביע כעס קיצוני. הם מגיבים בצורה אימפולסיבית בלי לחשוב על ההשלכות. לכן קשה לנהל איתם זוגיות יציבה - יש בהתנהלות שלהם היבטים כאוטיים". מומחים מציינים כי פסיכופתים, לעומתם, אינם חווים תסכולים רגשיים ולכן אינם נוטים להתפרצויות בתחום הזוגי.

חיים על הקצה: כשאין פחד - יש גם סכנה

"מחקרים וסריקות מוח של סוציופתים הראו כי הפעילות המוחית באזורי הפחד, החרדה והאמפתיה חלשה יותר", אומרת ד"ר מקלור. לכן, במצבי סכנה או לחץ הם אינם מגלים סימני חרדה. מדידות דופק אף מצביעות על יציבות, ולעיתים אף רגיעה, במצב שבו רוב האנשים היו נכנסים למתח. היכולת הזו מאפשרת להם לתמרן אחרים בקלות: לפעול מאחורי הקלעים, בלי פחד ובלי אשמה, ולעיתים להשיג יתרון חברתי או מקצועי.

אותו דפוס מוחי עשוי להוביל גם להתנהגות הרסנית כלפי עצמם - נטייה לחיים קיצוניים, סיכונים מיותרים ומעשים שנועדו למלא חלל רגשי עמוק.

אפשרות לשינוי: טיפול כשיש הכרה בקושי

חשוב לזכור כי סוציופתיה, במיוחד כשהיא נובעת מהיסטוריה אישית טראומטית - ניתנת לטיפול. זאת בתנאי שהאדם מזהה את מצבו ומבקש עזרה. בנקודה זו קיים הבדל משמעותי לעומת פסיכופתיה, מרכיב הטראומה, המאפיין את רוב הסוציופתים, מאפשר פתח לשינוי.