אתם יושבים בישיבת עבודה חשובה, צופים בסדרה או מנהלים שיחה טלפון - ופתאום אתם מגלים שהידיים שלכם "נדדו" לפה ואתם כוססים ציפורניים בלי לשים לב. זה קרה לכולנו, אבל למה כל כך קשה להפסיק?
הסיפור הזה מוכר ל-45% מהילדים וכ-25% מהמבוגרים ברחבי העולם. מה שמתחיל כהרגל "תמים" בגילאי 7-10, יכול להפוך למעגל כפייתי שקשה לשבור. הפסיכולוג פבלו ראמוס פרננדס מ-Blua de Sanitas, שירות בריאות דיגיטלי בספרד, חושף למה המוח שלנו כל כך "אוהב" את ההרגל הזה - ומה באמת יעזור לכם להיפטר ממנו.
למה המוח שלנו "מכור" לכסיסת ציפורניים?
"ברבים מהמקרים, כסיסת ציפורניים היא דרך של הגוף להתמודד עם רגשות שקשה לנו לנהל", מסביר ראמוס פרננדס. "זה כמו כפתור 'איפוס' שהמוח לוחץ עליו כדי להקל על מתח או חרדה".
האמת היא שהמוח שלנו מתוכנת לחפש דרכים להרגיע את עצמו, וכסיסת ציפורניים מספקת הקלה מיידית - אפילו אם היא זמנית. הפסיכולוגיה מכנה את זה "אוניכופגיה" - התנהגות חוזרת שהופכת אוטומטית עם הזמן וחומקת מהשליטה המודעת.
זה קורה הכי הרבה כשאנחנו:
- מרגישים לחוצים או חרדים
- משתעממים ומחפשים "משהו לעשות"
- מתמודדים עם פרפקציוניזם
- נמצאים במצבים חברתיים לא נוחים
מתי זה מתחיל ולמה זה לא נעלם?
ההרגל מתפתח לעתים בגיל צעיר ונמשך עד גיל ההתבגרות ואף לבגרות. אצל ילדים ובני נוער הוא קשור לתהליך הלמידה של ויסות רגשי. אצל מבוגרים הוא או ממשיך מהילדות או מופיע מחדש בתקופות של לחץ בעבודה, שינויים גדולים בחיים או קונפליקטים רגשיים. הסיכון מוגבר אצל אנשים עם היסטוריה של חרדה, אימפולסיביות או סטרס כרוני.
האם זו בעיה נפשית?
לא כל מי שכוסס ציפורניים סובל מהפרעת נפש, אך פעמים רבות ההתנהגות קשורה לחרדה, מתח או סבילות נמוכה לתסכול. במקרים מסוימים היא נקשרת להפרעות כמו OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) או ADHD (הפרעת קשב וריכוז).
באמצעות OCD הכסיסה עשויה לתפקד כטקס להפגת חרדה, ואילו ב-ADHD היא עלולה לנבוע מאימפולסיביות או צורך מתמיד בגירוי. יש אנשים המשתמשים בכסיסה כצורת הרגעה חושית בסביבה מעוררת מדי או מונוטונית מדי - וההרגל נמשך גם ברגעים רגועים.
למה קשה כל כך להפסיק?
"הפעולה הזו מפעילה מעגלים מוחיים הקשורים לעונג ולהפחתת מתח", מסביר ראמוס פרננדס. הפעולה החזרתית והצפויה מעניקה תחושת שליטה ויציבות, שהמוח מקשר להפחתת אי-נוחות.
לעיתים הכסיסה משקפת כעס עצור או רצון לשלוט במשהו בתוך מציאות לא יציבה. עם זאת, ההקלה היא רגעית ולעיתים מתלווה אליה אשמה, תסכול או חוסר נוחות על הנזק שנגרם לציפורניים.
מתי כדאי לפנות לעזרה?
מעבר לנזק הפיזי, ההשפעות הרגשיות הנפוצות כוללות בושה, דימוי עצמי נמוך ותסכול על חוסר היכולת להפסיק. "יש אנשים שנמנעים מלחיצת ידיים או מהשתתפות בפעילויות כדי לא לחשוף את הציפורניים", אומר הפסיכולוג.
מומלץ לפנות לעזרה מקצועית אם הכסיסה פוגעת באיכות החיים, גורמת כאב או נזק ניכר, או יוצרת בושה ואי-נוחות רגשית.
"כל אחד יכול מדי פעם לכסוס ציפורן, אבל כשהפעולה הופכת לחזרתית, קשה לשליטה ומופיעה גם בלי סטרס נראה לעין, מדובר בהתנהגות כפייתית", מדגיש ראמוס פרננדס.
איך אפשר להיגמל?
ניתן להיגמל באמצעות מאמץ מודע ולעיתים בעזרת תמיכה מקצועית. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים מסייעים לזהות טריגרים, לבנות מודעות ולהחליף את ההרגל בהתנהגויות בריאות יותר. טכניקות מיינדפולנס מחזקות את תשומת הלב לרגע הנוכחי ומסייעות לשבור את האוטומט.
כלים מעשיים כוללים שימוש בלק מר מרתיע, כפפות, או אביזרים קטנים כמו כדורי לחץ לעיסוק הידיים. "לא מדובר בהדחקה, אלא בהצעת אלטרנטיבות בריאות יותר לגוף ולנפש כדי להתמודד עם מה שמרגישים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו