כוחה של הקבלה: למה צריך לחבק את המציאות הנוכחית כדי לשנות אותה

זה נשמע לא הגיוני, נכון? אם אני רוצה לשנות משהו בחיים שלי - למה שאני אקבל את המצב הנוכחי? האם זה לא אמור להוביל אותי לוותר על השינוי?

רובנו חיים עם האמונה שכדי לשנות משהו, אנחנו צריכים להילחם נגדו, להתנגד לו, להיות לא מרוצים ממנו. חשוב לנו להבהיר לעצמנו, לסביבה שלנו, ליקום - לא טוב לי ככה, אני צריכה שהדברים יהיו אחרת.

אבל מה אם הגישה הזאת היא בדיוק מה שמחזיק אותנו תקועים במקום?

מה באמת קורה כשאנחנו נלחמים במציאות

תחשבו על המקום בחיים שלכם שהכי רוצים לשנות. עבודה? זוגיות? מצב כלכלי?

שימו לב איך אתם מרגישים כשאתם חושבים על זה. איך אתם מדברים על זה. כמה אנרגיה אתם משקיעים בלהסביר למה זה לא בסדר, למה זה צריך להשתנות, כמה זה מעצבן אתכם.

כל האנרגיה הזאת - של התנגדות, זעם, תסכול ואי שביעות רצון - היא בדיוק מה שמחזיק אתכם במקום. למה? כי מה שאנחנו מתמקדים בו ומשקיעים בו אנרגיה, זה מה שמתגשם בחיינו. המציאות תמיד תשקף את מצבנו הפנימי.

הצעד הראשון: לקבל את איפה שאני נמצאת

כשאני אומרת "לקבל", אני לא מתכוונת לוותר או להסכים להישאר במקום. אני מתכוונת להפסיק להילחם נגד המציאות הנוכחית.

קבלה זה להגיד: "בסדר, זה המקום שאני נמצאת בו עכשיו. אני לא צריכה לאהוב את זה, אבל אני מפסיקה להשקיע אנרגיה בלהתנגד לזה".

למה זה כל כך חשוב? כי רק כשאני מפסיקה להילחם נגד המציאות הנוכחית, האנרגיה שלי משתחררת. במקום להשקיע אותה במאבק אינסופי, אני יכולה להפנות אותה למקום אחר - למה שאני כן רוצה ליצור.

השלב השני: למצוא את הטוב במקום הנוכחי

רק אחרי שקיבלתי את איפה שאני נמצאת, אני יכולה להתחיל לחפש - באמת לחפש - את מה שכן טוב במקום הזה.

זה לא תרגיל של "חשיבה חיובית" מלאכותית. זה תרגיל של להסתכל על המציאות מזווית שונה. כל מצב, גם הקשה ביותר, יש בו משהו שאפשר להעריך.

אולי זה הכוח שגיליתי בעצמי במהלך התמודדות עם המצב. אולי זה התמיכה שקיבלתי מאנשים. אולי זה הלקח שלמדתי. אולי זה פשוט העובדה שאני עדיין כאן, עדיין נלחמת, עדיין מחפשת דרך להתקדם.

אופציה נוספת: להפנות את האנרגיה למקום אחר

ואגב, אנחנו גם לא חייבים להתמקד דווקא באספקטים החיוביים של המצב שמטריד אותנו. אני יכולה לבחור לשחרר לחלוטין את ההתעסקות עם הנושא הבעייתי - ולהפנות את האנרגיה שלי למשהו שכן עובד, שכן מצליח לי ועושה לי תחושה טובה.

למשל - אם מה שמטריד אותי זה המצב הכלכלי, אבל לעומת זאת בתחום הזוגי אני מרגישה טוב, אני יכולה למקד את תשומת ליבי בזוגיות הזאת שעושה לי טוב.

למה? כי אם אני אבחר למקד את האנרגיה שלי במה שכן טוב - היקום יתן לי עוד ועוד סיבות להרגיש טוב. שוב, כי המציאות תמיד תשקף את מצבי הפנימי.

למה זה עובד?

כשאני מפסיקה להילחם נגד המציאות ומתחילה להעריך מה שכן קיים, משהו מהותי משתנה באנרגיה שלי. במקום להיות באנרגיה של חוסר, מחסור ותלונה - אני עוברת לאנרגיה של הכרת טובה ושפע.

והיקום? הוא מגיב לשינוי הזה. מה שאנחנו מעריכים ומכבדים, זה מה שגדל בחיינו. זה לא קסם - זה עקרון שנקרא חוק המשיכה. כשאנחנו באנרגיה חיובית, אנחנו יותר פתוחים להזדמנויות, יותר יצירתיים בפתרון בעיות, ויותר מושכים לאנשים שיכולים לעזור לנו.

המסר המעשי

השינוי האמיתי לא מתחיל מהמקום של "אני לא רוצה את זה". הוא מתחיל מהמקום של "אני מקבלת את איפה שאני נמצאת, ומכאן אני יכולה לייצר משהו אחר".

זה לא אומר שאנחנו מוותרים על החלום שלנו. זה אומר שאנחנו מתחילים לבנות אותו מבסיס יציב של קבלה עצמית והכרת טובה, במקום מבסיס רעוע של מאבק ומחאה.

שאלה לסיכום

איזה מצב בחיים שלכם אתם הכי נלחמים נגדו? שימו לב איך אתם מדברים על הנושא עם חברים או עם עצמכם בראש. אילו מחשבות רצות לכם בראש סביב הנושא הזה, ומהן האמונות שאתם מחזיקים עליו?

ומה היה קורה אם במקום להילחם, הייתם מקבלים אותו ומחפשים בו את מה שכן אפשר להעריך?

אולי זה הזמן לנסות גישה אחרת.