במדינת הרייטינג כל ביס הוא פוטנציאל לדרמה, התקציב של בית האח הגדול סוער לא פחות מתקציב הממשלה האמיתי, והמצלמות לא עוזבות את המטבח כשהצופים כמו עורכי התוכנית לא מפסיקים ללעוס את הסיפור של שלי סנדרוב או בשמה הביתי: שלאקה.
מה שהתחיל כסוג של בדיחה פנימית על "כרס בירה" הפך למפלצת תרבותית שמזינה את עצמה: כל הערה, כל מבט, כל פרוסת גבינה צהובה הופכים לדיון ציבורי סוער וסערות זועמות ברשתות החברתיות.
האובססיה סביב האוכל של שלאקה איננה מקרית. היא תוצר של תרבות ריאליטי שמזהה היטב את נקודות החולשה של המשתתפים והופכת אותן למופע מתמשך. באינסטגרם ובטיקטוק, כל לעיסה שלה זוכה לאינספור תגובות, ממים, סרטונים ודיונים, שממשיכים להבעיר את המדורה. במרכז הסערות האחרונות בנושא עומד זקן השבט, יוסי בובליל, דמות ותיקה בעולם הריאליטי שממשיך להפעיל את אותה ישירות בוטה שהפכה אותו לאייקון, אלא שהפעם, ההערות שלו על המשקל והאכילה של שלאקה הפכו לנקודת רתיחה עד שגם בתו, עינב בובליל, נאלצה להתערב ולהעלות סטורי באינסטגרם.
"שמנה זו לא מילת גנאי"
בסטורי ששיתפה אתמול (שלישי) עינב באינסטגרם היא לא ניסתה להגן על כל מילה של אביה, אבל ביקשה להציג פרספקטיבה מורכבת יותר: "שמנה זאת לא מילת גנאי", הבהירה והוסיפה שזה גם מה שהיא מלמדת את הבנות שלה.
לדבריה, יוסי פועל מתוך דפוסי התנהגות של דור אחר, דור שבו אמירות כאלה לא נחשבו לבעיה ובוודאי לא לכוונה רעה, קו שגם הגולשים ברשת ואפילו הדיירים בבית מנסים בעקשנות לשים במרכז השיח - דבריו לא נאמרים מתוך רוע או במטרה לפגוע. אומנם אין לו עצם בלשון או פילטר, אבל הוא שייך לדור שדיבר ככה וזה נחשב בסדר ועכשיו בעשור השמיני לחייו זה לא הזמן לנסות לחנך אותו וגם כנראה לא יצליח. היא גם מזכירה שהיא בעצמה התמודדה עם הסגנון הישיר של אביה בעונה שלה כשהעיר לה על המשקל שלה ושבבית הם רגילים לזה ולא לוקחים ללב.
בהמשך גם שיתפה בסטורי בשיחה שניהלה עם בתה אוריה על התגובות הבוטות שעלו ברשת, בהן גולשים דאגו להזכיר באופן מלגלג את משקלה של עינב שני עשורים אחורה טרם עשתה מהפך ואת העובדה שלדברי הגולשים גם הבנות שלה, הנכדות של יוסי, סובלות מעודף משקל.
בעוד אוריה הסבירה לעינב כי היא לא נעלבת מהתגובות כי בדיוק כמוה היא מכירה את סבא שלה ויודעת שאין לו כוונה לפגוע ושמבחינתה מדובר באנשים משועממים ובריוני מקלדת עינב דאגה להבהיר שוב כי הגולשים יכולים "לשלשל מהפה המסריח שלהם" מה שהם רוצים עליה ועל יוסי, אבל שלא יעזו לדבר על הבנות שלה.
הסטורי שלה חושף את הפער בין עולמות: "התגובות של ילדי הטיקטוק הנוראיים הרבה הרבה הרבה יותר גרועות ממה שהוא אמר לה", המשיכה וטענה כשהיא מספרת על התגובות הנוראיות והבוטות שנפוצו ברשת אחרי ששוב תועד מעיר לשלי על המשקל שלה ועל כמויות האוכל שהיא צורכת, ומבקשת להסתכל גם על הצדדים החיוביים של אביה - על התמיכה, החום וההומור שהוא מביא לבית.
"אני לא מצדיקה את מה שאבא אמר אבל אני מדברת מהיכרות עמוקה איתו אמרה והוסיפה: "אל תשכחו שזה אבא שלי" והבהירה כי היא גאה בו ועומדת מאחוריו באש ובמים כי מבחינתה כיבוד הורים היא מצווה שהיא מעל לכל: "גם אם הוא יצא לא בסדר או אמר משהו שלא אומרים, כיבוד ההורים שלי הוא מעל הכל ומעל כולם, נקודה. מי שלא מבינה את זה זו בעיה שלה ובזה סגרתי את הסיפור הזה" כתבה. "אם יש לכן משהו להגיד ליוסי בובליל תשלחו לו הודעה באינסטגרם".
תרבות השיימינג לא פוסחת על אף אחד
יוסי בובליל אומנם חוטף בשבועות האחרונים את רוב הריקושטים, אבל הוא לא לבד בהתעסקות האובססיבית בפה ובצלחת של שלקה כמו גם במשקל שלה - גם מאור, אלאיה ולורן לא חוסכות הערות - חלקן נאמרות מאחורי הגב, חלקן בפרונט, עובדה שעינב דאגה להזכיר בסטורי שלה - "אלאיה ולורן כל היום אומרות על שלאקה שהיא אוכלת מלא כאילו זה יותר יפה לדבר מאחורי הגב מבחינת הצופים מאשר אנשים שאומרים בפנים". במילים אחרות - תרבות השיימינג לא פוסחת על אף אחד והיא מתדלקת את עצמה בזכות הצופים שממשיכים לצפות להגיב ולשפוט.
דימוי גוף על המסך: טריגר מסוכן
העיסוק האובססיבי בפה ובמשקל של שלאקה הוא לא רק עניין של רייטינג ויום חג לבריוני המקלדת, הוא גם סכנה אמיתית. דימוי גוף, במיוחד כשהוא מוצג בפריים טיים, הוא נושא רגיש שיכול להוות טריגר עבור צופים רבים.
האופן שבו מתייחסים לאוכל, למשקל ולמראה החיצוני של משתתפים לא נשאר בגבולות הבית המצולם. הוא זולג החוצה ומשפיע על השיח הציבורי, על בני נוער ועל מי שמתמודדים עם הפרעות אכילה או דימוי גוף שלילי. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקטלג, לשפוט ולהעיר בין אם זה "בצחוק" או כביכול "לטובתה", היא תוצר של תרבות שבה כל דבר הופך לתוכן וכל תוכן נמדד בכמות הלייקים והתגובות. אבל יש מחיר: הדיבור הזה מסוכן, והוא דורש משנה זהירות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הסערה סביב שלאקה היא לא רק שלה. היא של כולנו - של תרבות שמקדשת את הצפייה, את השיפוט, את היכולת להתעסק בזוטות בזמן שמלחמה משתוללת בחוץ. "יש מלחמה עם איראן והם עסוקים בגבינה צהובה," כותבת עינב בובליל בציניות מדויקת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו