היהודים, רקמה אנושית אחת חיה

לאורך שנים מנסים חוקרים להוכיח שיש "גן יהודי" הקושר את כל היהודים יחד, ומצביע שהגיעו מאב קדמון אחד. מבחינה אנקדוטלית זה אולי מעניין, אבל יש נקודה מסקרנת הרבה יותר שכנראה שמעולם לא נחקרה: איך ייתכן שעם כה מפוזר ומפורד, שפרטיו כל כך שונים זה מזה, מרגיש ערבות הדדית כל כך חזקה? איך ייתכן שיהודים מאתיופיה ומרוסיה, ממרוקו ומשוודיה, עוצרים את נשימתם, מתעדכנים בחדשות ומזילים דמעה כשהם שומעים על פיגוע אנטישמי בצידו השני של העולם?

מעולם לא הייתי באוסטרליה, אני לא מכירה איש מהקהילה היהודית שם, ועדיין, כל אותו היום בכיתי, כמו רבים רבים ברחבי העולם. כשהתבקשתי ע"י מערכת העיתון לראיין יהודים תושבי סידני, לקח לי עשר דקות להשיג שמונה מספרי טלפון. חלקם שייכים ליהודים שנוכחים פיזית שם, בחוף בונדיי, כשהכדורים שורקים מעל ראשיהם. איך? לא בגלל שאני עיתונאית יוצאת־דופן (אני כמובן לא) אלא כי אני עיתונאית יהודיה. ובעם הזה כל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו. רקמה אנושית אחת חיה.

תופעה ייחודית

זאת הסיבה שיהודים בארצות הברית רוקנו את חשבונות הבנק שלהם, רכשו עם הכסף ציוד טקטי וטסו איתו לארץ לפני שנתיים. זו הסיבה שהגיבורים שלנו היום הם תושבי העוטף והחטופים, כי הלב של כולנו היה איתם. מכירים את הסיפור על רב אריה לוין שהלך עם אשתו לרופא ואמר לו, דוקטור, הרגל של אשתי כואבת לנו? אז אותו דבר אבל בקנה מידה לאומי, עולמי.

זוהי תופעה ייחודית. אני לא חושבת שכשנעשה עוול למהגר איטלקי בארה"ב, כואב גם לבני עמו במולדת. או כשאנחנו התלכדנו סביב הרצון לשחרר את החטופים ונשברנו כשראינו סרטונים של שישה מהם מדליקים נרות חנוכה, שישה שנרצחו במנהרות מאוחר יותר, אני לא יודעת אם בתאילנד היו הפגנות בעד שחרור החטופים התאילנדים, אם הציבור ידע את שמותיהם, אם לא נשם כמו שאנחנו לא נשמנו עד ששבו הביתה... הדבק שמאחד אותנו עשוי מחומר יוצא דופן.

האם חקרו את מרכיבי הדבק הזה? או את הסיבות להיווצרותו? אולי הוא נוצר כי אדם רוצה להשתייך למשהו גדול ממנו, כמו להיות אוהד קבוצת כדורגל. אולי זה עניין של זהות, מה שמקנה לחייו משמעות. אולי זאת העובדה שהערבות הזאת תמיד שם, והוא יודע שאם יום אחד הוא ייפגע, יהיה שבט עצום מאחוריו.

העם הזה מפוזר רק לכאורה. בעומק בעומק - פרטיו מחוברים זה לזה בעבותות.