מאז תום מלחמת העולם השנייה לא חוותה יהדות התפוצות גל אנטישמיות בהיקפים דומים למה שאנו רואים בעת האחרונה. ההתפרצות הנוכחית, שהגיעה לשיאה בעקבות המלחמה בעזה, אינה סערה חולפת אלא מציאות חדשה ההולכת ומתבססת.
הפיגוע הרצחני שאירע בבריטניה ביום הכיפורים האחרון, שבו נרצחו שני יהודים מחוץ לבית כנסת בידי אסלאמיסט, הוא איתות ברור שהאדמה במערב רועדת תחת רגלי הקהילות היהודיות.
בניגוד לעמדת רה"מ בנימין נתניהו, כפי שבאה לידי ביטוי בסדרת ראיונות שנתן לאחרונה, גם כשתסתיים המלחמה בעזה הסנטימנט כלפי יהודים וכלפי מדינת ישראל לא צפוי להשתנות לטובה. העלייה הדרמטית באנטישמיות, התחזקות מגמות פוליטיות עוינות ותחושת חוסר יציבות כלכלית וחברתית צפויות להביא לישראל בשנים הקרובות גל עלייה משמעותי ממדינות המערב.
ברחבי העולם המערבי מתרחש תהליך עמוק של דה־לגיטימציה כלפי ישראל וכלפי הרעיון הציוני, שבאופן טבעי מושלך ומקושר ליהודים. התופעה הפכה להיות מרכיב בפוליטיקה הפנימית באירופה, ועם סנטימנט אנטי־ישראלי בולט בקרב הדור הצעיר. זו אינה נחלתו של מחנה פוליטי מסוים. התופעה פושה בקרב השמאל הפרוגרסיבי, ויותר ויותר תפקידי מפתח ציבוריים מאוישים על ידי אנטי־ציונים במוצהר. שתי הערים החשובות ביותר בעולם, ניו יורק ולונדון, מובלות על ידי ראשי ערים מוסלמים אנטי־ציונים במוצהר, שהדה־לגיטימציה לישראל היא חלק מהותי בסדר היום שלהם. לדמוגרפיה תפקיד מרכזי בהתחזקות התופעה בקרב קהילות מהגרים מוסלמים בעלי זהות דתית ובדלנית חזקה.
ניצנים של אנטישמיות לאומנית
בחוגי ימין שמרנים ולאומניים יש אמנם בשלב זה מידה מסוימת של הזדהות עם ישראל כמדינת לאום הנאבקת על זהותה, אולם ניצנים ראשונים של אנטישמיות לאומנית כבר ניכרים בארה"ב (לא רק), בעיקר בקרב מעצבי דעת קהל בולטים, ולא מן הנמנע כי נראה בקרוב יותר השפעה ומעורבות גם בזירה הפוליטית.
אל תוך המציאות הזו נכנסים תהליכים נוספים בעלי אופי כלכלי וחברתי, שגם הם מערערים את ביטחונם של יהודי התפוצות במערב, בין היתר - שינויים דמוגרפיים כתוצאה מגלי הגירה גדולים, עלייה בהוצאות הביטחון באירופה על רקע המתיחות עם רוסיה, ורפורמת המס בבריטניה שכבר הביאה יהודים אמידים רבים לשקול את עתידם בממלכה.
הדחיפה לעלייה אינה רק תוצאה של מציאות משתנה במערב. היא גם פרי של שינוי בתפיסת ישראל בעיני יהודים רבים בתפוצות. בניגוד אולי למה שנראה מישראל, המלחמה העצימה בעיני יהודים רבים במערב את חוסנה של החברה הישראלית ביתר שאת, לאחר הקיטוב החברתי שהגיע לשיאו ערב המלחמה. הם רואים בישראל חברה פטריוטיות, עם מרכיב לאומי חזק, ערבות הדדית, חיבור למולדת, למסורת, ומעל לכל - אופטימיות. זה הדגם שהם היו רוצים להיות חלק ממנו ולהוריש לילדיהם, אשר חיים בחברה אינדיבידואליסטית, נטולת זהות וייעוד, שבה הם נאלצים להסתיר את זהותם ולחשוש לביטחונם.
כדי להבין את פוטנציאל השינוי יש להסתכל על המספרים: חמש הקהילות היהודיות הגדולות במערב מונות יחד כ־7 מיליון נפש, ודי בחלק קטן מהן כדי להביא לגל עלייה משמעותי.
עלייה שונה
אבל בשונה מהעליות הגדולות של המאה הקודמת, העלייה הצפויה לא תהיה עלייה של פליטים או של יהודים ממדינות עולם שלישי שנדחפים לארץ ישראל בגלל רעב, עוני או מלחמות. היא תהיה עלייה של יהודים משכילים, מבוססים, בעלי מקצועות חופשיים, המגיעים מרמת חיים גבוהה.
גם הנסיבות שונות מן העבר. ראשית, אם בגל האנטישמיות של תחילת המאה ה־20 עזבו יהודים מדינות שבהן חוו אנטישמיות ועברו למדינות שבהן המצב שונה, בעיקר ארה"ב, הרי כיום האנטישמיות מתפשטת כמעט בכל המערב בו בזמן: בריטניה, צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה - כמעט אין לאן לברוח.
שנית, עד לאמצע המאה ה־20 האפשרות של עלייה למדינה יהודית לא היתה קיימת, וגם לאחר שזו הוקמה היותה מדינה ענייה ומתפתחת הביא לכך שיהודים שלא רצו לרדת ברמת החיים בחרו לממש אפשרויות אחרות. כיום מדינת ישראל היא אפשרות לא רק בשל עצם קיומה, אלא גם בשל מעמדה הכלכלי והביטחוני.
המציאות מאותתת שישראל צריכה להיערך ברמה הלאומית לקליטת עלייה מאסיבית שעשויה להתחיל בכל רגע. מדובר באתגר עצום, אך גם בהזדמנות היסטורית חסרת תקדים. את העולים החדשים לא ניתן יהיה לשכן במעברות, הם יזדקקו לתנאים שיאפשרו להם את המשך אורח החיים ורמת החיים המוכרים להם.
מדובר באתגר שמחייב תוכנית לאומית כוללת. יש להבטיח תשתיות דיור מודרניות, לאפשר תעסוקה במקצועות חופשיים ובתעשיות מתקדמות, ולהציע חבילות תמריצים כלכליים ותוכניות חינוך מותאמות לילדים שיגיעו ממערכות חינוך מתקדמות. צריך לתכנן ערים ושכונות חדשות, להקים מוסדות קהילה, ולדאוג לחיבור חברתי ולסביבה קולטת. נדרשת גם התאמה של תשתיות לאומיות לצמיחה דמוגרפית מהירה שכזאת.
אם ישראל לא תתכונן בזמן, ועולים מבוססים ומשכילים יגלו כאן חוסר מוכנות, ירידה ברמת החיים וחוויית ניכור - הם לא יישארו. אם ישראל תהיה נכונה לאתגר הלאומי - יהיה זה הקטר שישנה את פניה במאה השנים הבאות.
הכותב הוא מנכ"ל StandWithUs בריטניה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו