מאות רופאים רוצים לעלות לישראל: "זה מסוכן להיות יהודי בצרפת"

העדויות על תקריות אנטישמיות ברחבי אירופה וארה"ב והאסלאמיזציה הגואה בחלק ממדינות אירופה היו התפאורה לכנס MEDEX לעולים העוסקים במקצועות הרפואה, שנערך בתחילת השבוע בפריז.

מדובר בכנס שהוא חלק מתוכנית לאומית רחבה בהובלת משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי וארגון "נפש בנפש", ובשיתוף הסוכנות היהודית, שמטרתו להסיר את כל הקשיים הביורוקרטיים עבור המעוניינים לעלות ארצה ולעסוק בתחומי הרפואה.

350 נרשמים לכנס מעידים, כפי שאמר אחד הרופאים שפגשתי שם, על העתיד העגום באירופה בכלל וליהודים בפרט, ומנגד - על האופטימיות והתקווה שהם מוצאים בעלייה לארץ. בזמנים שבהם יש נטייה להלקאה עצמית על הבעיות הפנימיות בחברה הישראלית ויש חשש מתמשך בגלל המצב הביטחוני, דווקא מבט רענן מבחוץ מגלה שהטוב עולה על הרע.

"אין להם עתיד פה"

שאול ליאון, בן 36, הוא רופא משפחה ועוסק ברפואה אסתטית בקליניקה פרטית. הוא מספר בראיון איתו כשהוא מגיע לכנס שהוא לא רואה עתיד לארבעת ילדיו בצרפת, וגם על הקשר ל־7 באוקטובר - הנשזר בשיחות עם כל אחד מהמרואיינים.

"זו החלטה שנבנתה צעד אחר צעד מאז 7 באוקטובר. אני מפחד שהילדים שלי יגדלו בצרפת - לא רק כי הם יהודים אלא גם בגלל ההשפעה הכלכלית. אין להם עתיד פה. אני לא רוצה שהם ייתנו את היכולות ואת העתיד שלהם לצרפת", הוא פוסק, ומוסיף הבחנה מעניינת: "אני חושב שהמזרח התיכון הוא אמריקה החדשה מבחינת הזדמנויות".

לליאון, כאמור, קליניקה פרטית ודירה שהוא צריך למכור, לפני שיגיע לארץ לקראת סוף השנה. בהתחלה הוא מתכוון להתגורר עם משפחתו בדירה השייכת למשפחתו בהרצליה פיתוח, ונשמע כי חרף החששות כבר יש לו תוכנית מסודרת.

"צרפת מזדקנת, יש לכל משפחה 1.4 ילדים בממוצע, וקיימת בעיית ההגירה. גם בלי להיות יהודי אפשר לראות מה קורה לצרפת וכיצד ישראל היא דווקא ירוקה בכל המדדים בקרב מדינות ה־OECD. לפני חמש שנים לא הייתי חושב על ישראל, אבל עכשיו זה ברור לי. קיימת גם בעיית המיסים - בצרפת הם גבוהים מאוד, וגם בישראל, אבל אני מעדיף לתת את הכסף שלי לישראל".

גם הקושי היהודי צף על פני השטח, אף שהוא לא במרכז השיקולים. "אבא שלי הגיע לפריז מתוניס בגלל האנטישמיות, אבל עכשיו אני מרגיש שאנחנו חיים בגטו שהולך ומצטמצם. אני מעדיף את הצדדים הקשים בישראל ולא את אלה של צרפת. אם ברחוב בפריז תוקפים אותך - אין מי שיעזור לך".

"אות אזהרה מהעתיד"

אליס בראמי היא רופאת רפואה דחופה כבר עשר שנים. היא שירתה בצבא הצרפתי ואף יצאה למשימות הצלה בעולם, אבל עכשיו היעד הבא שלה הוא ישראל.

"ההורים שלי עשו עלייה לישראל. אחרי 7 באוקטובר הרגשתי יותר חסרת ביטחון בצרפת. זה היה כמו אות אזהרה מהעתיד לבוא לכאן".בכנס פגשה את נציגי בתי החולים בישראל והחליטה שתמשיך במיון בביה"ח אסותא באשדוד.

"כיום אני עובדת בבית חולים בצפון פריז וכולם סביבי מוסלמים. אני מטפלת בכולם, אבל אני מרגישה שזה הופך להיות בעיה. מאז 7 באוקטובר הרגשתי שזה הופך להיות מסוכן להיות יהודי בצרפת. גם חברים שלי שמסתייגים ממדינת ישראל התרחקו ממני ואני מהם - בגלל מי שאני".

למרות העובדה שבאי הכנס נהנים מקיצור הליכים ביורוקרטיים בנקודה אחת שכוללת את כל השירותים העתידיים שיצטרכו - כולל מבחני שפה והמרת תעודות מקצוע - לא ניתן להתעלם מהקושי המשמעותי בתהליך העלייה, והוא החלק של הקליטה.

סמנכ"ל "נפש בנפש" זאב גרשינסקי מתאר את התהליך: "מי שמגיעים לכאן לכנס מקבלים בנקודה אחת את הרישיון שלהם, נחשפים לכל עולם התעסוקה טרום עלייה, וגם להטבות הנלוות מבחינת המדינה. כלומר, ברגע שאתה נוחת המכשולים הטכניים כבר לא קיימים, זה מה שהתוכנית שלנו מייצרת. "עם זאת, אנחנו מכירים את האתגרים של רופאים עולים בבתי החולים. הם מחפשים מנטור שילווה אותם, ואנחנו מנסים לייצר את זה עם בתי החולים. הקושי של רופא עולה הוא בסוף היכולת להשתלב. נראה לי שיש עוד כברת דרך שהחברה הישראלית צריכה לעשות בדרך לקבלה של עולים. צריך שאנשים ידפקו לאותו עולה על הדלת ויגידו לו: אנחנו פה בשבילך. זה אתגר מאוד גדול. הוא לא בעולמות הטכניים שבהם אנחנו מטפלים, ועוד לא פיצחנו את זה".

לדבריו, למרות קשיי הקליטה, תוכנית MEDEX שהצליחה להביא בתוך שנתיים יותר מאלף רופאים לארץ, צפויה להתרחב למחוזות תעסוקה נוספים שבהם ישראל נדרשת לחיזוק.

"הישראלים צריכים רק לפתוח את הלב כדי שזה יהיה מעולה". באחד הדוכנים אני פוגשת את לילך קדוש מחברת KMG, שעונה בדיוק על הצורך הזה בליווי עלייה. "אני עשיתי עלייה עם בעלי, ד"ר אריה קדוש, לפני תשע שנים. אמרתי לו: אני נשארת בארץ, אני הכי ציונית, אבל זה לא היה פשוט בכלל. המשכורת היא פשוט זלזול והוא הרגיש לבד כרופא. פתחנו את KMG כדי שרופאים אחרים לא יעברו את מה שאנחנו עברנו. אנחנו משדכים לכל עולה רופא מלווה עד שהם מרגישים בטוחים בתפקיד, אנחנו עורכים כנסים ומייצרים להם קהילה בארץ, וגם דואגים להם למחליף כשהם חולים. כל זה כדי שהם ירצו להישאר. אני רוצה שכל העולים יידעו שזה אפשרי. זו הארץ שלנו, ואחרי 7 באוקטובר זה ברור שאנחנו צריכים להיות בה".

דבורה פחימה־דנה היא פסיכיאטרית במקצועה ואם לשלושה. מבחינתה, עכשיו היא מגשימה חלום ילדות לעלות לישראל. היעד הוא אור עקיבא, שבה השתקע אביה. "אף פעם לא הותקפתי בפריז בשל יהדותי, אבל אני רוצה שהילדים שלי יהיו חופשיים לחבוש כיפה ברחוב ולעשות מה שהם רוצים כיהודים. זה תמיד היה החלום שלי".

"ערים קולטות קהילה"

שר העלייה והקליטה אופיר סופר, שנעצר לשוחח עימה, אומר ל"ישראל היום": "בארץ צריך לבנות להם קהילות. אנחנו עוזרים להם בתוכניות לימודים בצרפתית, בשכר דירה, בשכר לימוד ובנתינת מענה בכל מקום שבו הם בוחרים להתגורר, כולל ליווי בקהילה. אבל בשל האתגר של הקליטה אני רוצה לנסות לקדם מיזם של ערים קולטות קהילה לפי שפות, כדי להקל מתן מענה מרוכז. אנחנו מבינים שהצורך העיקרי הוא בקהילה".

ד"ר דלית פורת בן־עמי, מנהלת יחידה לרפואת הפה ואחראית גיוס רופאים מחו"ל במרכז הרפואי צפון בטבריה, ומנהלת ענף רופאים במשאבי אנוש ענבל דיטור יושבות בדוכן הגיוסים של בית החולים בכנס, ולא בפעם הראשונה.

הן כבר מכירות את הפונים, את העולים וגם את הקשיים. "המהלך של העתקת חיים והתחלה מחדש מאתגר ומשמעותי, ואנחנו רוצים לתת מענה לזה. הרופאים מצרפת מחפשים קהילה. הלבד מפריע להם, ומטבע הדברים הם רוצים לגור עם אנשים כמוהם. לבוא כקבוצה זה כוח הרבה יותר משמעותי גם עבור הקליטה וגם עבור ההישארות שלהם בארץ", אומרת ד"ר פורת בן־עמי. ודיטור מוסיפה: "7 באוקטובר נוכח מאוד. הם עוזבים את השלווה שלהם ובאים לארץ במלחמה, כי הבינו שלמרות הכל או בגלל הכל המקום שלהם זה פה, בבית, בישראל".

הכותבת היתה אורחת ארגון "נפש בנפש"