שני אירועים חצופים, לא פחות מכך, התרחשו ביממה האחרונה, ומוכיחים שחלק מאנשי הציבור של המגזר החרדי מאמינים בכל ליבם שהם אלו שיקבעו מיהו דתי, מיהו מסורתי, מיהו יהודי, מיהו עני ומיהו מסכן. הנציגים בכנסת חשובים ומשפיעים בהחלט, אך עם כל הכבוד אינם יכולים לקבוע מיהו אדם ומיהו סוג ב', מי יחבוש כיפה לראשו ומי לא. בשלב כלשהו, כחלק מהמאבק מול הקואליציה, איבדו הח"כים והנציגים את הצפון ושכחו את הפרופורציות, את החיים עצמם. האירוע הראשון - הסרטון של אריה דרעי ומפלגת ש"ס שנוטל שיח מקטב ומתריס ולוקח אותו צעד קדימה, אל הכפשת הצד השני; והאירוע השני - התבטאות מכעיסה של ח"כ משה גפני שמזלזלת באמונתו של יו"ר הכנסת מיקי לוי.
בסרטון של מפלגת ש"ס שפורסם אתמול, אם פספסתם, נראים אישה והבן הקטן שלה מגיעים לסופרמרקט. הילד מבקש בקבוק קולה למסיבת יום ההולדת שלו, והאימא אומרת בצער שאינה יכולה לממן זאת. לאחר מכן הילד שולף חבילת צלחות פלסטיק חד-פעמיות ומבקש שתקנה אותה, אך גם כאן האם נאלצת להשיב בשלילה. בקופה היא מגלה שכבר לא מקבלים "כרטיסים של דרעי", כי מתברר שיש דבר כזה, ונאלצת לוותר על הקנייה. מאחוריה נראה אדם בעל חזות רוסית ברורה מגחך גיחוך מרושע, ומספר כי עכשיו יש לו יותר כסף לקנות אוכל לחתולים. בום. דרעי צודק - ליברמן לא. דרעי צדיק - ליברמן רשע. ועכשיו כל החילונים נמצאים עם ליברמן באותו הסל - מרושעים, אנטישמים למחצה. לו הייתם שמים אותם על מריצה וזורקים לזבל, הפואנטה לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר.
המקרה השני התרחש הבוקר ברדיו "קול ברמה", שם התראיין חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה) על הנושאים שעל סדר היום. הוא התייחס להופעתו של יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי בבונדסטאג ביום השואה הבינלאומי ולכך שאמר קדיש ללא כיפה. "זה יפה שהוא אמר קדיש בגרמניה, עד שראינו שהוא בלי כיפה. זו תקלה גדולה", לעג גפני לעובדה שקדיש נאמר בפרלמנט הגרמני, רק כי לא נעשה על פי אמות המוסר שלו.
מהיכן מגיעה ההתנשאות הזו, המחשבה שכל האמת נמצאת בצד אחד ושאפשר לקחת בעלות על העוני והיהדות? מי שם את דרעי כאחראי הבלעדי לעוני, ועם כל הכבוד לסרטון המגוחך הזה – ממתי צלחת חד-פעמית הופכת לסטטוס של עוני? החתום מעלה עבר לצריכה של פחות מוצרים חד-פעמיים מאז שהחוק עבר והמחירים זינקו, ולא מרגיש בשום דרך שהוא נמצא על פת לחם. כן, חוק המשקאות המתוקים מכעיס, וכן, החוק שמעלה את המס על החד-פעמי מעצבן, אבל עם כל הכבוד, אף אחד לא מת מרעב כי שטף צלחת רב-פעמית או שתה פחות קולה.
ובצד השני של המשוואה בפוליטיקה החרדית - גפני, מצידו, מסתבר, הפך לאבא ולאימא של היהדות לכל גווניה. פחות מ-80 שנה אחרי שהנאצים רצחו יהודים רק מכיוון שהם יהודים, מרשה לעצמו חבר הכנסת הנכבד לפגוע באמונתו של יהודי רק כי חבש או לא חבש כיפה. כן, היה רצוי שלוי יחבוש כיפה לראשו כשהוא אמר את המילים העתיקות, אבל תקלה גדולה?! לא לא לא. התבלבלת. אתה לא מחליט מי יעשה מה וכיצד. כל אדם יחליט כמה הוא דתי או מסורתי, כל אדם יקיים את המצוות שהוא רוצה לקיים, בדרך שבה הוא רוצה לקיים. אף אחד לא בודק אם אתה מתפלל שלוש תפילות במניין או מקפיד על הדף היומי, ואתה לא תקבע עבור אנשים אחרים כיצד לקיים את אמונתם.
משהו במערכות הבחירות האחרונות נשבר, והפוליטיקאים חצו כל גבול אפשרי. נכון, זה התחיל בליברמן שאיים לזרוק את החרדים לאשפה במריצות, אך ממשיך כעת בתפיסת בעלות על היהדות ועל העוני מצד הח"כים ואישי הציבור החרדים, ניתוק מוחלט מהמציאות.
חבר הכנסת גפני הנכבד. רוצה להיות חרדי? מעולה. מגיעים לך כל התנאים לקיים את אמונתך, ואין ספק שהמהלכים האחרונים של הממשלה פגעו בחברה החרדית. אבל לצד זאת, טול קורה. אתה לא הבעלים של היהדות, ואתה לא תחליט מיהו יהודי, מיהו מסורתי ומיהו דתי. יו"ר כנסת שעומד בפרלמנט הגרמני ואומר קדיש ראוי לתשבחות בלי שום קשר לשאלה אם הוא צריך לחבוש כיפה לראשו, והוא בטח לא ראוי ללעג. "ואהבתך לרעך כמוך", נאמר בתורה, וכקונטרה מוכר הסיפור הידוע על הלל הזקן שלימד נוכרי, שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת בפסוק אחד, שהדבר החשוב ביותר הוא "מה ששנוא עליך - אל תעשה לחבריך". חבק את המסורתיים, חזק את המסורת. אל תזרוק הכל רק בגלל ויכוח פוליטי ותהפוך את היהדות למאוסה.
מר דרעי, יו"ר ש"ס, קבל אחריות. יש מאות אלפי אנשים בישראל שמתקשים לסגור את החודש. אין להם כסף למלונות פאר. אין להם כסף לקולה או לחד-פעמי, כי לפעמים אין להם כסף ללחם ולחלב. אל תהפוך את העוני לנושא פוליטי גרידא. אל תשפוך את התינוק עם המים. תדאג לחלשים כמו שאתה באמת יודע ולא בסרטונים ציניים שכל מטרתם היא לנגח את הממשלה, לא לדאוג לאנשים שבאמת אין להם.
אנשי ציבור, אתם הפנים של המדינה, ואתם לא מוסיפים לה כבוד. עזבו לרגע את מסדרונות הכנסת, את המריבות הפוליטיות ואת הזעם על כך שאתם באופוזיציה, ותהיו אחראים. אל תהרסו את יופייה של המדינה, את הרב-גוניות שלה. תנו לאנשים לחבק את המסורת, לאהוב אותה בדרך שלהם, גם אם היא לא הדרך שלכם. זו האחריות שלכם לדאוג שהם יישארו מסורתיים גם בדור הבא – ולא יזרקו הכל כי יחשבו שזה הכל או כלום. היהדות היא לא של החרדים, הדתיים, המסורתיים או החילונים. היהדות היא של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו