בטקס מרגש, ללא ישראלים: יהודים מאמסטרדם שנרצחו בשואה זכו להנצחה

אתמול בצהריים הונחו בשכונת יונאס דניאל מאיירפליין באמסטרדם כ-30 "אבני נגף", הלוא הן האבנים מחופות המתכת המשובצות בין אבני המדרכות והכיכרות ברחבי אירופה ועליהן חקוקים שמות הקרבנות היהודים שנלקחו להשמדה מאותן כיכרות ורחובות ממש, בטקס מרגש. הטקס התקיים עם כמה עשרות בני משפחה מהולנד, לאחר שצאצאים רבים של נרצחי השואה שחיים בישראל והתכוונו להגיע לטקס לא יכלו להגיע אליו בשל סגירת השמיים מעל ישראל.

 מדובר בחלק מפרויקט שאפתני של הנחת 300 אבנים ברחבי השכונה שסביב הכיכר, שכונה שהיתה יהודית ברובה ערב השואה. אחוזי ההשמדה של יהודי הולנד בשואה הם מהגבוהים באירופה כולה. הממעיטים נוקטים במספר 80% והמחמירים קובעים שמדובר בכ-90%.

הפרויקט שהוביל ועד השכונה נולד בראשה של ננט אויסטרוויק, שעברה לשכונה לפני כארבע שנים והחלה לחקור אודות הדיירים שגרו בביתה בעבר. לשמחתה, פרויקט אבני הנגף באמסטרדם כבר היה אז בשיא תנופתו. ולפני כשנה קבע ראש העיר של אמסטרדם את האבן ה-2500 בין מרצפות העיר. המעמד ההוא הותיר רושם עז על תושבי העיר, ובעיקר על תושבי השכונות שעד השואה גרו בהן יהודים רבים.

מכאן כבר קצרה הדרך עבור ננט להשיג מימון עבור שלוש מאות ושישים אבנים נוספות לשיבוץ במדרכות ובכיכרות השכונה. מתוכם כבר שובצו כשלוש מאות אבנים (כולל השלושים ששובצו היום) ועוד כשישים אבנים תשובצנה בעתיד הקרוב.

ליד כל אבן נקבצו בני משפחה וחברים ונישאו נאומים קצרים. עובדי עיריית אמסטרדם, דייקניים ותכליתיים, עקרו את אבני המדרכה המקוריות ושיבצו במקומן אבנים חתוכות שלתוכן שובצו אבני הנגף. על כל אבן כזו נחרת שם הקרבן, שנת הולדתו, תאריך שילוחו ממחנות הריכוז בהולנד ותאריך רציחתו במחנות המוות (יהודי הולנד נשלחו כמעט כולם לאושוויץ ולסוביבור).

בין שלושים האבנים ששובצו היום שוכנות, זו לצד זו, האבנים של האחים הרמן ומאוריץ רודריגז-גרסיא - הדודים של אבי ה' יקום דמם. שניהם התגוררו בשכונה ושולחו לאושוויץ יחדיו או בסמיכות זמנים קרובה. האח השלישי, סבי אורי (פיליפ) נלקח למחנות הריכוז ווסטרבורק בצפון המדינה ופוכט בדרומה בשלב מוקדם יחסית. הוא עבד שם כפועל כפייה ובקיץ 1943 שולח לסוביבור ונרצח. אשתו, שרה רודריגז גרסיא לבית ויירה, נתפסה, ככל הנראה בעקבות הלשנה, כשסיכנה את חייה ויצאה אל הרחוב כדי לשלוח חבילת מזון לבעלה שבמחנה הריכוז. עוד קודם לכן דאגה להחביא את בנם היחידי, דוד, במחבוא נפרד, כדי לצמצם עד כמה שניתן את הסיכונים. מקרון הרכבת היוצאת מזרחה עוד הספיק אורי לזרוק החוצה מחלון הקרון פתק שיועד לאנשי המחתרת ההולנדית והמבקש לדאוג לבנו יחידו הנמצא במחבוא לא בטוח בתוך תחומי העיר. אורי ושרה נרצחו במחנה סוביבור. אנשי המחתרת הגיעו אל בנם הפעוט, דוד, והעבירו אותו למחבוא בטוח בחווה בכפר ברליקום, בדרום מזרח המדינה. דוד שרד את השואה, ומאוחר יותר עלה לישראל והקים בה משפחה גדולה. כיום הוא בן שמונים ושש, נשוי לפרנקה, ולו שישה ילדים, עשרים וחמישה נכדים ונינה אחת.

בהנחת שני האבנים המנציחים את הרמן ומאוריץ נשלמה הנצחת שלושת האחים לבית משפחת רודריגז גרסיא, באשר לפני שנתיים, בקיץ 2023, הונחו ברחוב מירהויזנסטראט בעיר אבני נגף המנציחים את אורי ושרה.

לטקס היום נבצר מדוד להגיע בשל עוצר הטיסות מישראל, אך כנגד זה ייצגו את המשפחה כמה מנכדי מציליו, שנרתמו בכל כוחם, כבני משפחה לכל דבר ועניין, לפרויקט ההנצחה. בטקס קביעת האבנים נשא דברים רין בוש, נכדם של המצילים: "אני מדבר בפניכם היום בשם המשפחה מישראל, שאינה יכולה להיות כאן עמנו בשל נסיבות המלחמה.

גדלתי בחווה בכפר ברליקום. בשנת 1943, ביקש ממנה איש כמורה: האם תסכימי לארח ילד לתקופה מסוימת. הילד, הסביר הכומר, נולד לאם הולנדית ולאב אינדונזי, אשר נאלצו לשוב בדחיפות לאינדונזיה. סבתי הסכימה.

"כעבור מספר ימים הגיע גריי ון דייק מהמחתרת ההולנדית והביא ילד כהה עור שהוצג בשם בני בראנט. הוא היה ילד ביישן שפחד מעצים, לאחר ששהה חצי שנה בעליית גג בעיר זְווֹלֶה מבלי לצאת החוצה כלל. בני היה עטוף באהבה של ששת הבנות שבבית החווה. כמובן, לעיתים היה צורך להחביא אותו אם היו גרמנים בסביבה. לסבתי היה ברור שזהו ילד יהודי, אם כי היא ובעלה לא ידעו דבר על משפחתו או על עברו. לעתים היו אנשים באים לסבתי ואומרים לה 'האם את מבינה לאיזה סיכון את מכניסה את עצמך ואת משפחתך? הלוא אם הנאצים יגלו או שמישהו ילשין כל המשפחה תיאסר ותגורש, או אף גרוע מכך'. אך סבתי השיבה: 'איך אוכל להפקיר ילד? זהו דבר שלעולם לא אוכל להצדיק בפני האלוהים'.

"כשהסתיימה המלחמה החל החיפוש אחר משפחתו. עד מהרה התברר כי הוריו נרצחו כבר בשנת 1943 במחנה ההשמדה סוביבור. אמו מסרה אותו עוד ב-1942 למחבוא אצל משפחה אחרת, מתוך תחושת סכנה קרבה.

"היום, דוד בן 86, חי בישראל עם ששת ילדיו, עשרים וחמישה נכדיו ונינתו. הוא היה מאוד רוצה להיות כאן איתנו היום, אך למרבה הצער – אין כרגע טיסות מישראל. שתי האבנים שנחנכו כאן היום הן לזכר שני דודיו של דוד, מאוריץ והרמן רודריגז גארסיה. הם גרו כאן, בכיכר יונאס דניאל מאייר, בשני בתים שונים. שניהם נרצחו כבר בקיץ 1942 באושוויץ".

רין הוסיף בטקס: "המשפחה מבקשת לומר שדוד ובני משפחתו מאוד רצו להיות כאן, אך הם מקבלים את המציאות בארצם בגאווה ובאהבה. הם מלאי שמחה והכרת תודה על כך שאנו מייצגים אותם כאן היום. המשפחה מבקשת גם להודות ולברך את קרן אבני הנגף של אמסטרדם על עבודתה החשובה ועל יוזמותיה הברוכות, ובמיוחד את הגברת אן הויטסינג מן הקרן ואת הגב' ננט אויסטרוויק, נציגת ועד השכונה אשר יזם ומימן את הנחת האבנים בכיכר".

בשנת 2004 הוענקה למשפחת ואן דן ברג ולצאצאיהם, שהצילו את דוד, אות חסידי אומות העולם של יד ושם.