שוטר טוב, שוטר רע

כשצופים בסרט "עג'מי"- הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר והתקווה החדשה להישג ישראלי באוסקר - אי אפשר שלא להתאהב בדמותו של דנדו, אחד השוטרים בעלילה. הדמות הזו מורכבת מאוד: מצד אחד דנדו הוא בעל אוהב ומתחשב, אב עדין וגם בן רגיש להוריו - שבן אחר שלהם נעדר בנסיבות לאומניות - אבל מצד שני הוא גם שוטר קשוח שכבר בסצנות הראשונות שלו משתמש באגרופיו. כצופה אתה כועס עליו, מרחם עליו, מזדהה איתו, שונא אותו ואוהב אותו בו בזמן.

כמה מדהים לגלות שהאיש שמגלם את דנדו, ערן נעים, שנותן את אחת ההופעות המרגשות שנראו בקולנוע הישראלי, הוא בחיים דמות מורכבת לא פחות, וכי במידה מסוימת הוא משחק את עצמו. כמו שאר השחקנים ב"עג'מי", גם הוא אינו שחקן מקצועי. הוא אדם מן היישוב שהשתתף באחת מסדנאות המשחק שיצרו במאי הסרט, סכנדר קובטי וירון שני.

נעים, מתברר, הוא גם קצין משטרה לשעבר שפוטר לאחר שהורשע בתקיפת עקיבא ויתקין, מפגין כתום, בימי המחאות הגדולות נגד ההתנתקות. וזו לא היתה הפעם הראשונה בקריירה הארוכה שלו, רצופת השבחים, שבה הסתבך בתקריות אלימות.

נעים לא מסתיר כלום ולא מתבייש בשום דבר. הוא בכלל שובץ למשימות שגרה באותו יום, ולא היה אמור להיות בחסימת כביש ז'בוטינסקי ברמת גן על ידי פעילי ימין, בסוף יוני 2005. "אני ראש גדול והאזנתי גם לתדר מבצעי, וכששמעתי קריאה לעזרה, בגלל מי שאני, הגעתי".

הוא מתאר בתמציתיות ובקור רוח את מה שקרה, ותועד גם בסרטון שהועלה ליו-טיוב זמן קצר אחרי ש"עג'מי" כבש את המסכים: "תבין את הסיטואציה. קיץ, אספלט רותח, אנשים מזיעים, הידיים מחליקות, קשה לבצע מעצר. השוטרים תופסים יד אחת של המפגין, והוא משחרר את השנייה. הוא לא תוקף אותם, אבל מתנגד למעצר. אני עומד מהצד ומשקיף, ובאופן טבעי, כעמית שלהם וכדי לשמור על הסדר הציבורי, התקרבתי. רכנתי על הברך, תפסתי אותו בנחיריים, הרמתי את הראש אחורה, שלוש שניות, כאב לו, נתן את הידיים, נכבל, נגמר. זה כל הסיפור".

זו לא היתה הפעם הראשונה שלך.

"היה לי תיק במרחב איילון של סחיטה באיומים של קטין. היתה טעות בזיהוי של הסוחט והוא קיבל אגרוף בבטן. הורשענו בבית משפט ולא קיבלנו על זה שום דבר. היה עוד מקרה, של דין משמעתי. פשטנו על משחטה ואני תפסתי את בעל המשחטה ביד ולקחתי ממנו בכוח את הטלפון שאיתו ניסה להזהיר את אחיו שהיו בתוך המשחטה. בהכרעת הדין השופטים כתבו שאני שוטר שדבק במטרה, שכל הכבוד לי, שרציתי שהמשימה תצליח. הייתי לפני קורס קצינים ועורך הדין שלי הציע לי להודות, כי אם המשפט היה מתארך לא הייתי יכול לצאת לקורס".

מצב נפשי קשה

אלא שסיפור התקיפה של ויתקין לא נסגר על הכביש ההוא ברמת גן. ויתקין, אז תלמיד ישיבת הסדר, בסיוע אורית סטרוק מארגון זכויות אדם ביש"ע, הגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. "כשהוגש כתב אישום גם הגשנו בג"ץ להשעות את נעים ושוטר נוסף", מספר ויתקין.

במאי 2007 הורשע נעים בתקיפה ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות. מאוחר יותר הגיש ויתקין גם תביעת נזיקין נגד נעים. בינואר 2009 הגיב נעים לכתב התביעה הזה וטען שחייו נפגעו קשות אחרי פיטוריו, שמצבו האישי, הכלכלי והנפשי קשה, עד כדי כך שהוא אינו יכול להגן על עצמו בתביעה.

"אני מרגיש מנוצל", אומר ויתקין, "הוא ניצל את טוב הלב שלנו וטען בבית המשפט שהוא מסכן בזמן שהוא טיפח קריירה קולנועית".

לא מגיעה לו הזדמנות שנייה-

"איך הגיעו אליו? בוא ניכנס לראש של הבמאים: אני משער שהם בחרו בו אחרי שהם קראו את הידיעות, ובזכות זה שהוא תקף - הוא הרוויח".

נעים צוחק כשהוא שומע את ההאשמות. "אולי כדאי שהם ידברו עם המפיקים, אם בזכותם קיבלתי את התפקיד - שיקבלו אחוזים".

איך באמת אדם אנונימי, עם עבודה רגילה, מגיע לככב בסרט-

"בלי עבודה", מתקן נעים, "אחרי שהסתיים ההליך המשפטי הייתי במצב לא טוב, בנסיבות משפחתיות קשות, זה הביא אותי למקומות לא טובים. זה לא משנה שהייתי קצין מצטיין, שנלחמתי 16 שנים בפשיעה. אתה מופיע לראיון עבודה עם רישום פלילי - זה אבוד.

"הגעתי לעבודה אחת, וסיפרתי את האמת. אמרו לי שלא צריך שאביא תעודת יושר, רק שאביא מכתב מהמשטרה שלא הורשעתי בעבירה של טוהר מידות, אבל במשטרה סירבו. אמרתי להם: 'אני לא מבקש שתשקרו, הייתי ישר כמו סרגל כל השירות, אתם מטרפדים לי את החיים'. לאן אני אלך? אני בן 37, עם שלושה ילדים, הייתי קצין משטרה והיום אני לא יכול לעבוד בתור מאבטח או אפילו נהג מונית.

"באותו זמן, ירון (הבמאי ירון שני, י"א) עשה תחקיר בתחנת יפו וחיפש שוטרים שסיימו את תפקידם, שכבר לא בשירות. הוא קיבל את הטלפון שלי וכך הגיע אלי. בזכות התקיפה הצלחתי? זה מגעיל להגיד דבר כזה".

"לא בגלל רגשות"

בשנה אחרי זה השתתף נעים בסדנאות אימפרוביזציות מרובות משתתפים שהעבירו הבמאים שני וקובטי. אז הם עדיין לא ידעו על עברו, ורק לאחר שנבחר כמי שיגלם את דנדו עלה הנושא בשיחות הכנה אינטימיות. "ירון יודע עלי דברים שגם החברים הכי קרובים שלי לא יודעים", אומר נעים.

שני, מצידו, מגן על נעים בחירוף נפש. "אי אפשר לסכם באמצעות תקרית אחת קריירה של 16 שנות הצטיינות במשטרה. חבריו השוטרים מדברים עליו כמיתולוגיה", מבהיר שני.

את הרעיון שדמותו של דנדו דומה מאוד לדמות האמיתית של נעים - הוא מבטל בתוקף. "אין קשר בין הדמות לבין ערן בחיים האישיים", הוא אומר. "לאלימות תמיד יש סיבה טובה, אנושית. דנדו עובר אסון כבד וברגע מסוים חושב שבידיו נמצא האחראי לטרגדיה האישית שלו. בגלל עוצמת הרגשות שלו, הוא מגיב בתוקפנות. ערן זה משהו אחר. זה בנאדם, שוטר מוערך, שברגע הלא נכון, בסיטואציה הלא נכונה, פעל לפי שיקול דעתו המקצועי. הוא חטף סטירת לחי ושילם מחיר כלכלי ואישי כבד. זו לא היתה אלימות מרגש, זה היה מקצועי".

גם נעים מסרב לקבל את ההקבלה בין דמותו בסרט לדמותו בחיים. "זה לא רע להשליט סדר", הוא אומר. "אין פה רגש. אני לא מכיר את עקיבא. זה עניין מקצועי. כל אדם פועל כפי שהוא רואה לנכון, ואני פעלתי בסדר. אני מאמין בחפותי, ואאמין בה גם בעוד מאה שנה. המקרה של דנדו שונה לגמרי. מבחינתו הבחור שמולו לא חף מפשע - מבחינתו הוא רצח את אח שלו".

חמישה חודשים לפני ההצלחה של "עג'מי" בפסטיבל קאן הסברת לבית המשפט, בתגובה לתביעת הנזיקין, כמה אתה אומלל בחייך מאז הפיטורים מהמשטרה. ההצלחה של הסרט שינתה משהו-

"התחושה אחרי קאן היתה בשמים. זה היה מטורף. בפסטיבל שדרות, כשראיתי לראשונה את הסרט, הלסת צנחה לי, לא יכולתי לקום מהכיסא כי לא ידעתי מה קורה בשאר העלילות של הסרט. אנשים באים ומדברים איתך, לוחצים יד, וזו תחושה שלא חוויתי עד היום. מדהים. באים אליך שחקני קולנוע כמו שמיל בן ארי וגילה אלמגור. זה מרים לך את התחת. אבל אחר כך אתה קם בבוקר. יש לי מספיק צרות על הראש ואני לא מרשה לעצמי להיות שאנן. כגודל הציפיות גודל האכזבות".

תלך על קריירת משחק-

"היום אני לא עושה משהו מיוחד, עוד לא מצאתי את הנישה. אם החיים ייקחו אותי לשם... אבל זה גם יכול להיות עולם מאוד אכזר. בזכות הבמאים הגענו לאן שהגענו, זה לא אומר שבסרט הבא אגיע לזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו