אירוע מדהים בסמוך לראש השנה: "מחזור ליסבון" מהמאה ה-15, שפוצל עם השנים לשלושה חלקים שונים שנדדו ברחבי העולם, אוחד בספריה הלאומית בירושלים. ספר התפילה הוא למעשה כתב יד נדיר המאויר על קלף, שנכתב ועוטר בליסבון במהלך המחצית השנייה של המאה ה-15. כתב היד כולל תפילות ופיוטים לימים הנוראים, לשלושת הרגלים ולמועדים נוספים – וכולם בנוסח ספרדי. לכל אורכו מעוטר כתב היד בעיטורים אופייניים לאמנות כתבי היד הפורטוגזית. כך למשל, מופיעות בו מסגרות עדינות המצוירות כתחרה, מוטיבים גיאומטריים שונים ומני צמחים.
המחזור נוצר בידי סופרי ואמני "האסכולה הליסבונית", שפעלה בימיה האחרונים של יהדות פורטוגל. באותה התקופה יהודי ספרד כבר גורשו, ורבים מהם הצליחו למצוא מקלט זמני בפורטוגל – עד לגירושם מהמדינה מספר שנים מאוחר יותר. בשלב היסטורי שאינו ידוע, פוצל המחזור לשלושה חלקים שונים. החלק הראשון, שכולל את תפילות השבת, הגיע לישראל בשנת 1957 כמתנת הקהילה היהודית בחאלב לנשיא יצחק בן-צבי. יחד עם החלק הראשון מסרה הקהילה הסורית את "כתר ארם צובא", ועל פי מסורות שונות, שניהם היו שמורים יחד, אחד לצד השני.
מיקומם של שני החלקים האחרים נותר בגדר תעלומה במשך שנים רבות, עד שצצו לאחרונה במכירה פומבית. בשל ההבנה של חשיבותו ההיסטורית והתרבותית של מחזור התפילה, שני החלקים הנותרים נמשכו מהמכירה לבקשת הספרייה הלאומית בירושלים, ונרכשו עבורה. כיום, כאמור, נמצא המיצג בספרייה והוא יישמר בתנאים מיטביים כך שלא ייפגע: "אנחנו שמים דגש על 'שימור מונע'", מציינת מרסלה סקלי, מנהלת תחום השימור בספרייה הלאומית. "אנחנו מזהים דברים שיכולים להזיק וחושבים איך למנוע אותם, או לפחות למזער כמה שיותר את ההשפעה שלהם על האוספים".
סקלי מוסיפה כי "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שיכולים להיות מזיקים שמגיעים עם הפריטים עצמם, לכן הם עוברים לחדר המתנה ומשם עוברים תהליך חיטוי". במקביל לכך, צוותה של סקלי דואג ליצירת תנאים סביבתיים אופטימליים עבור כל מיצג, וכך גם עבור כתב היד המרגש. "מרבית הפריטים עשויים מחומרים אורגניים כמו נייר או עור. החומרים הללו מגיבים לתנאים הסביבתיים בהם הם נשמרים. לכן, אנחנו שומרים על טמפרטורה ועל לחות מסוימת, על סוג אור מותאם ואפילו על עוצמתו כדי לא לפגוע בחומר עצמו. לצד זאת אנחנו מנטרים את הרכב האוויר, ומונעים נוכחות של חומצות ושל חומרים שמתנדפים מהמיצג עצמו ויכולים לפגוע בו".
לדברי ד"ר חיים נריה, אוצר אוסף חיים וחנה סולומון ליהדות, "גם ברגעים הקשים ביותר לא ויתרה הקהילה היהודית בפורטוגל על ספריה – היא נשאה עמה את אוצרות התרבות האלה ליעדם הבא. באמצעים דיגיטליים נוכל כעת לאחד מחדש את שלושת הכרכים לצורכי מחקר ולימוד. רכישת כתב היד היא מעשה של שימור תרבותי ותיקון היסטורי", הוא מוסיף. "העובדה שאוצר זה 'שב הביתה' דווקא בימים של ערב ראש השנה – עת של תפילה, התבוננות והתחדשות, היא סמלית ומרגשת במיוחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו