תשעה באב: מקורם של 5 האיסורים העיקריים - והקשר ליום כיפור

מחר (שבת) וביום ראשון, יציין העם היהודי את צום תשעה באב. כיוון שמדובר ביום אבלות משמעותי על חורבן המדינה היהודית ושני בתי המקדש, רמת העינויים הנהוגים בו גדולה וכוללת: איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה (שימוש בשמנים ארומטיים, קוסמטיקה ובשמים למיניהם), איסור נעילת נעלי עור ואיסור תשמיש המיטה ויחסי אישות.

צום תשעה באב 2025: זמני כניסת ויציאה, טיפים, איסורים והלכות

חמשת האיסורים האלו מקבילים לחמשת האיסורים שנהוגים ביום כיפור ומבחינה זו הדמיון בין שני הימים גדול מאוד. אלא שיש הבדל משמעותי מאוד. ביום הכיפורים מטרת האיסורים היא להעצים את הפרט המתפלל והעוסק בעבודת היום. כלומר, סיבת האיסורים אינה מתוך אבל אלא תהליך כפרה שמרים אותנו לרמה רוחנית עמוקה. מנגד, בתשעה באב חמשת העינויים מסמלים את האבל העמוק ואת הצער על מה שנחרב.

הבדל משמעותי עוד יותר קשור למקור של שני הימים המיוחדים האלו. יום הכיפורים מצויין כבר בתורה עצמה כשהוא למעשה מהווה את אחת מנקודות הציון הקבועות במעגל השנה היהודית. תשעה באב לעומת זאת נקבע עקב החורבנות וכשתסתיים גלותו של עם ישראל - יבוטל הצום.

אם כן, בדקנו מהם המקורות מהם שאבו חז"ל את הסיבות לקביעת את חמשת האיסורים המיוחדים של תשעה באב. כשמנסים להבין את מקורם של העינויים, מתברר כי חכמים למדו לפחות חלק מהם מדיני אבלות, ובעיקר מהתנהגותו של אדם אבל. מדובר בעיקר באיסורירחיצהוסיכה, שבהם האבל נמנע במהלך ימי האבלות. כלומר, אף שחמשת העינויים של תשעה באב הוקבלו עקרונית לאלו של יום הכיפורים, הרי שלפחות חלקם מבוססים גם על נוהגי האבל. חשוב לציין שלפי חז"ל, תעניות ציבור הושוו לצום של יום הכיפורים, אך גם דיני האבלות סייעו לביסוס שני העינויים הללו.

אכילה ושתייה - רמז בנביאים

בעוד שצום יום הכיפורים מוזכר במפורש בתורה, צום תשעה באב מופיע ברמז בדברי הנביא זכריה, המזכיר את "צום החמישי", שלדברי חז"ל יהפוך בעתיד ליום שמחה לבית ישראל. חכמים הבינו ש"צום החמישי" הוא צום תשעה באב, מכיוון שחודש אב הוא החודש החמישי למניין החודשים שמתחיל מניסן - הנחשב לראש השנה היהודי לפי התורה.

נעילת הסנדל - ביטוי לאבלות ולשפלות רוח

בעת העתיקה, סנדלי עור היו סמל לעושר ולכבוד. מנגד, הליכה יחפה סימלה צער, עוני או שפלות הדעת. איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים נובע מהרצון לבטא ענווה ושפלות רוח. בתשעה באב, הבסיס לאיסור הוא בעיקרו ביטוי לאבל ולצער. למרות שהטעמים שונים, העינוי מקביל - שכן יש קשר רעיוני בין שפלות רוח לבין תחושת אבל.

איסור אישות - פרישה מהחיים הרגילים

חיי אישות מייצגים שגרה של שמחה, קירבה, ושלווה. לכן, כמו שאדם אבל נאסר בחיי אישות לאורך כל ימי השבעה, כך גם בצום ציבורי כמו תשעה באב - יש להימנע מהם. האיסור מבטא את הצער והחיסרון שפוגעים בתחושת החיים הרגילים. בתקופה של אבל ציבורי, האיסור מתעצם - שכן יחסי אישות עומדים בניגוד חריף לאווירה הכללית ונתפסים כהתכחשות לתחושת הרוב.

רחיצה וסיכה - מדיני אבלות

כאמור, רחיצה וסיכה נאסרו בתשעה באב בדומה לאבל. לא מדובר רק בהימנעות מהנאה גופנית, אלא בהבעה של צער ואי-נוחות פיזית כחלק מהאבל. ההלכה אוסרת לא רק רחיצה לשם תענוג, אלא לעיתים גם לצורך ניקיון - בהתאם לכללי האבלות המקובלים.