לא פוליטי, לא דתי: היהודי שחלם על איחוד מהפכני

אין עם שהיחס בין אחוזו המזערי באנושות לבין תרומתו הכה רחבה לה - הוא כה חריף כמו העם היהודי. מספר זוכי הנובל ממוצא יהודי ובכלל, מספר היהודים ששינו את ההיסטוריה - מישו ושפינוזה ועד מרקס, איינשטיין, פרויד ובוב דילן - ביחס למספרם באוכלוסיה, הוא בלתי סביר באופן קיצוני.

תופעה זו כונתה לימים בשם ''הגניוס היהודי'' והיא מעסיקה מאות רבות של חוקרים בעולם האקדמי. אלא שבקרב הציבור, למעט ידועים כמו איינשטיין ופרויד, רובם של גאונים יהודיים אלו אינם כה מוכרים. דמות יהודית אחת, פחות מוכרת שעשתה היסטוריה היא אליעזר זמנהוף, שנפטר השבוע לפני 107 שנים.

בעולם שסוע, מלא גבולות, עמים ושפות, היה יהודי אחד שחלם על איחוד. לא פוליטי, לא דתי, אלא תקשורתי. זמנהוף, רופא עיניים יהודי מהאימפריה הרוסית, נולד ב-1859 למשפחה דוברת יידיש בביאליסטוק – עיר שהיו בה רוסים, פולנים, גרמנים, ליטאים ויהודים, ושפת הרחוב בה הייתה לעיתים שדה קרב יותר מאשר אמצעי תקשורת.

זמנהוף, שהאמין שהבלבול והשנאה בין עמים נובעים מחוסר הבנה הדדי, החל כבר בגיל צעיר לעבוד על שפה שתהיה נייטרלית, פשוטה, אוניברסלית. הוא לא ביקש למחוק את ההבדלים בין בני אדם – אלא ליצור גשר מעליהם. כך נולדה האספרנטו.

ב-1887 פרסם זמנהוף את ספרו הראשון על השפה החדשה, תחת שם העט "ד"ר אספרנטו" – "זה שמקווה". השם הפך לשם השפה. מילים קצרות, דקדוק פשוט, מבנה לוגי וצליל נעים – אלה היו אבני הבניין של הפרויקט האוטופי.

זמנהוף לא זכה לראות את חזונו מתגשם במלואו, אבל עד היום, אספרנטו מדוברת בעולם בידי מיליונים, נלמדת באוניברסיטאות, ויש לה ספרות, מוזיקה וקהילה גלובלית חמה. ב-2012 היא אף הפכה לזמינה בתרגום בגוגל טרנסלייט.

במובנים רבים, זמנהוף היה יהודי גלותי – איש שניסה למצוא דרך לחיות בשלום בעולם שדחה את עמו. אבל דווקא מהמקום הזה, הוא ניסח רעיון אוניברסלי של שלום, שממשיך לרגש גם היום. זהו סיפורו של יהודי אחד – ששפתו לא הייתה עברית, אבל חלומו היה מאוד יהודי: תיקון עולם.