מלחמה ואמונה בספר חדש על יום הכיפורים: "כל לוחם קרבי הוא צדיק יסוד עולם"

מלחמת יום כיפור תפסה את חיים הגר כשהוא בן עשרים, תלמיד ישיבת ההסדר גוש עציון, שמצא את עצמו נזרק באחת אל תוך הקרבות הקשים בבלימת הכוחות המצריים בדרום. "הגדוד שלנו, עמד על ציר החת"מ לעצור את הכוחות המצריים כאשר מאחורינו לא היה שום כוח, אם המצרים היו חוצים אותנו הם היו יכולים להגיע עד באר שבע ואשקלון בלי שאיש יעצור אותם".

כיום, במדינת ישראל הנתונה תחת פילוג, שסעים ומתחים המאיימים לקרוע בין חלקיה, הגר חתום על הספר 'כי אתה עימדי', יומן מלחמה אישי משולב בפרקי אמונה של לוחם בגדוד השריון 113 במלחמת יום הכיפורים.

הגדוד כמעט ונמחק

הגדוד של הגר, שניהל קרבות קשים מאד בדרום, נמחק כמעט כולו. במהלך הלחימה איבד הגדוד שני מג"דים, את כל שדרת הפיקוד ואף את צוות אנשי האפסנאות ואנשי הסדנה שתיקנו את הטנקים באחת ממתקפות חיל האוויר המצרי.

"לחמתי באוגדה של האלוף ברן אוגדה 162, בחטיבה 217 בגדוד 113. במלחמה נהרגו מהגדוד 84 לוחמים והוא היה כפסע ממחיקה כוללת. מעבר לכך המג"ד הראשון אסף יגורי, נשבה על ידי המצרים שעינו וחקרו אותו בצורה קשה, המג"ד השני היה מולה הרמתי מבאר טוביה שנהרג בקרבות והמג"ד השלישי ששרד היה זאב רם, שניהל את הגדוד מנגמ"ש כי כמעט לא היו טנקים והוא שרד וחי עד היום".

הקרבות שמתאר חיים הגר, היו כל כך קשים עד שחוץ מהפלוגה שלו לא שרדה אף פלוגה אחרת של הגדוד. "המ"פ שלי היה יצחק בריק, לימים אלוף בצה"ל ונציב קבילות החיילים, היו לנו 5 טנקים והיינו הכוח היחידי שעוד עמד על הרגליים, שאר הכוחות כולל סיירת החרמ"ש כמעט נמחקו לחלוטין במהלך הקרבות הקשים של בלימת המצרים".

תיאורי המלחמה של הגר, מוצגים בספר מתוך נקודת המבט של בן ישיבה צעיר שמוצא לצידו לוחמים רבים שעמדו על סף שבירה. בהקשר לכך הוא מציין את רוח האמונה שהביאו איתם לוחמי ההסדר, רוח שחיזקה את הלוחמים ונתנה להם את היכולת להילחם הלאה.

"לא כל כך מדברים על זה, על המצב שהיה שם בקרבות וזאת למרות שקצינים רבים כולל יצחק יודעים את זה. הלוחמים היו כבר ממש בנקודת שבירה, מערכת הפיקוד הייתה מבולבלת, ההוראות לא היו טובות, שדרת הפיקוד של הגדוד ושל גדודים נוספים נהרגה והייתה רוח נכאים. אז הגענו אנו, לוחמי ישיבות ההסדר ונפחנו בלוחמים את רוח האמונה והתורה שלנו, הרוח הזו חוללה מהפך ונתנה כוחות לצבא, שהיה עסוק בבלימה, להמשיך הלאה. זו הנקודה הראשונה שאני רוצה להזכיר בספר", הוא מסביר.

4 לוחמים מעולמות שונים: לוחמי יחד, מתים יחד ונקברים יחד

נקודה נוספת שדחפה את חיים הגר לכתוב את הספר בימים האלו של קיטוב ומחלוקות קשות בעם, היא ההבנה והאמונה שאנו עם אחד שכולו מסירות נפש ושיש בו אחדות עמוקה ורגש אחווה שלא ניכרת כל כך כלפי חוץ אלא בעתות קושי.

"צריך להבין שכל לוחם קרבי שלחם ממש ביום הכיפורים הוא צדיק יסוד עולם ממש. אנשים שלא לחמו בקרבות האלו לא מסוגלים להבין בכלל מה שעברנו, את גודל מסירות הנפש שהייתה שם למען עם ישראל. אני ממש אוהב בצורה הכי עמוקה שיש את כל הלוחמים האלו, הם נתנו לעם ישראל את כל כולם. הנתינה הזו הייתה כל כך גדולה עד שכולם חזרו מהמלחמה אנשים שונים. חלקנו עם צלקת, חלקנו עם שריטה, חלקנו עם הלם קרב קל וחלקנו עם הלם קרב קשה מאד".

כשהוא מדבר על אחווה, מספר הגר על טנק של הפלוגה שבה הוא היה ועל תוצאות הפגיעה הקשה שהתחוללה עקב פגיעת טיל בצריח שלו.

"אחד הטנקים אצלנו היה של סמ"פ, שלקח על עצמו תפקיד של מ"פ, כי לא היו כבר כמעט קצינים. לכן הוא העלה לטנק שלו גם קצין טיווח ארטילרי והיו שם אתו עוד שני לוחמים. הכוח הזה לחם אתנו והוא חלק מכך שהמדינה ניצלה. למרבה הצער במהלך הלחימה הצריח שלהם חטף פגיעה מטיל סאגר וכל הארבעה האלו נהרגו. מי היו האנשים האלו? הסמ"פ היה בן יחיד להוריו שהיו ניצולי שואה שעברו תלאות רבות עד שזכו לילד. קצין הטיווח היה מבית השיטה והוא אחד מ11 הבנים של הקיבוץ שנהרגו בקרבות.

השלישי היה חבר שלי מישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע, שהוא היה ממקימיה, וגם הוא היה בן בכור להורים ניצולי שואה מהונגריה שאיבדו לפני כן משפחות בשואה, והלוחם הרביעי היה מחדרה. פגיעת הסאגר בצריח גרמה לכך שהם נשרפו כליל עד שעצמותיהם התחברו יחד. אז לא היו בדיקות DNA, ולכן קברו את ארבעתם בקבר אחים בהר הרצל עם ארבע מצבות קטנות. מבחינתי זהו המסר של הספר וגם כתבתי בהקשר הזה פרק שעוסק באהבת ישראל. הרי מדובר בארבעה אחים שונים לחלוטין שפעלו כאיש אחד וגם נקברו כאיש אחד. יש לך חיבור לאומי יותר עמוק מהמצב הזה? זה אחד המסרים הכי חשובים שלי בספר, אהבת ישראל, האהבה לכל אחד מעם ישראל כדבר חי".

עם תום המלחמה הפך הגר את כל העוצמות והקשיים הרבים שליוו אותו לכוח עשייה גדול. "אני מסייע היום באתיקה רפואית למשפחות שיש להם שאלות בתחום, הנה אתה תופס אותי כשאני בשערי צדק, ואת הכל אני עושה בהתנדבות. אני מודה על כל יום שאני בחיים ולכן לצד העבודות שעשיתי כדי להתפרנס עסקתי כל הזמן בנתינה. הייתי מחנך בישיבת נחלים, מחנך בבית הספר נועם בירושלים, אחרי כן תמכתי בהורים שלי שהזדקנו והיו צריכים עזרה וכאמור כיום אני בתחום הרפואה באתיקה רפואית. אני עוסק בקדושת החיים וגם מסביר כל הזמן את החשיבות של אהבת ישראל בוערת של רוח התורה בעם ישראל לצד הרוח של הלחימה בצבא", הוא מסכם.