לא הר נוכרי לקחנו | על המסר האקטואלי של חנוכה

פלא גדול מתרחש בשנים האחרונות בהר הבית. קומץ נאמני ההר הצליח לעורר מחדש לבבות רבים. המשטרה מסירה הגבלות בנות יובל שנים, ההר נפתח מחדש בפני יהודים, ואפילו - בזעיר ובמוצנע - בפני תפילותיהם. "הנס" הזה משתלב בימים אלה עם נס עתיק פי כמה, בן 2,186 שנים. כ"ה בכסלו ג'תקצ"ז (164 לפנה"ס) היה יום טעון ומרגש בהר הבית. אירועי היום ההוא - מסד לחג החנוכה וזיכרון לדורות - נשאו עימם עלבון והשפלה, אך גם שמחה והתרוממת רוח.

נחלת אבותינו

ספר המקבים מתעד כיצד חנו החשמונאים בירושלים המשוחררת ובכו לנוכח המקדש השומם והמחולל, אך גם את שמחתם - "בשירים, בנבלים ובמצילתיים" - כשהעלו מחדש את הנרות במנורת המקדש. אחר כך באו שנות עצמאות דתית וריבונות. זו היתה, אם תרצו, "מדינת ישראל" של הימים ההם. נס על גבי נס.

כשאנטיוכוס השביעי דרש משמעון החשמונאי לסגת מהשטחים המשוחררים, השיב לו בנו של מתתיהו: "לא ארץ נוכרייה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו, כאשר היתה לנו עת, השיבונו נחלת אבותינו". את אמרתו של שמעון, בנו של מתתיהו החשמונאי, ראוי להחיל גם על הר הבית של ימינו.

גם אם קיימים מסגדים בהר כבר 1,400 שנה - לא הר נוכרי לקחנו, כי אם את נחלת אבותינו, אשר בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה! יש לכך משמעות גם היום: "העלייה לרגל" (לירושלים ולהר הבית) היא מושג שהיהדות קושרת לשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). מתבקש שנרחיב אותה, בהבדלים המתבקשים, גם לחנוכה. הרי נס פך השמן אירע בהר. וההר - אינו נחלת הדתיים או תנועות ההר בלבד. הוא שייך לציבור היהודי כולו.

המדינה הנשכחת

מדינת החשמונאים, שקמה בשנת 140 לפנה"ס, החזיקה מעמד כ־77 שנה. דווקא בערב חנוכה, שהיה כ"יום העצמאות" שלה, ראוי שנזכור גם את סופה הפחות מדובר של מדינת ישראל הנשכחת ההיא. מדינת החשמונאים נפלה בעיקר בשל ריב האחים הורקנוס ואריסטובולוס, בני־ניניו של מתתיהו החשמונאי שרבו ביניהם על המלוכה.

אחרי תהפוכות רבות בתולדותיה של מדינת החשמונאים - שלטון שמעון שנבחר לנשיא, ואז רציחתו ושלטון בנו, יוחנן הורקנוס, ואחריו מלכות ינאי ושלומציון - התנהלו קרבות אחים בין מחנות הורקנוס ואריסטובולוס. כדי להכריע במחלוקת ביניהם, פנו השניים לשליט הרומי פומפיוס. זה ניצל את חולשתם, כבש את ירושלים, ביטל את המלוכה החשמונאית והפך את המדינה הצעירה לבת חסותם הכנועה של הרומאים.

בשנת 63 לפנה"ס הגיע סופה של המדינה היהודית העצמאית של הימים ההם. ריב אחים ומסירת גורלה בידי מעצמה זרה - הם שהביאו לקיצה. גם היום, לצד שמחת החנוכה, כדאי שנזכור זאת.