סקר עמותת רופאים לזכויות אדם חושף כיצד חוסר שוויון בחברה הישראלית והפערים בין קבוצות שונות באוכלוסייה מחלחלים לתחומי חיים נוספים: מתחושת הביטחון במרחב הציבורי, דרך היכולת לקבל טיפול רפואי ועד האמון במוסדות המדינה.
הסקר, שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה בקרב מדגם מייצג של 500 משיבים, מצביע על קשר ישיר בין תחושת הביטחון האישי לבין מדדי בריאות ורווחה, ומראה כי היא מהווה מרכיב יסודי המגדיר איכות חיים. הממצאים מראים כי חוויות אלו מושפעות לא רק מאתניות/לאום ומגדר, אלא גם באופן מובהק ממצב כלכלי: בעלי ובעלות הכנסה נמוכה חשים פחות בטוחים ופונים פחות למשטרה במקרה של אלימות, ומתקשים לממש את הזכות לבריאות.
תחושת הביטחון - פערים עמוקים בין קבוצות באוכלוסייה
הנתונים מצביעים על פערים ניכרים בתחושת הביטחון בין קבוצות שונות, כמו גם רמות ביטחון נמוכות בכלל האוכלוסייה: רק 9.7% מהמשיבים הערבים מרגישים "בטוחים מאוד" במרחב הציבורי, לעומת 35% מהיהודים. מנגד, כ־35% מהערבים דיווחו שהם לא כל כך בטוחים - פי שניים מהשיעור בקרב יהודים (15.6%).
גם בהקשר של אמון במערכות האכיפה ניכרים פערים: 68% מבעלי הכנסה גבוהה היו פונים למשטרה במקרה של אלימות, לעומת 55% בלבד מבעלי הכנסה בינונית או נמוכה - פער המעיד על הבדל בתחושת הנגישות והאמון במוסדות המדינה.
חוסר אמון במערעת האכיפה ניכר גם בקרב הציבור הערבי: רק 31.9% היו פונים למשטרה במקרה של אלימות (בהשוואה ל-61.8% מהיהודים) וכ-46% מהם הרגישו מאוימים על-ידי גוף מדינתי כלשהו (בהשוואה לכ-19% מהיהודים).
נשק אזרחי לא מייצר ביטחון לכולם
בעוד שהשר בן גביר וגורמים נוספים בממשלה מקדמים באופן מפורש את חימוש האוכלוסיה וטוענים שנוכחות נשק אזרחי מגבירה את תחושת הביטחון, פחות ממחצית מהמשיבים והמשיבות (46%) הסכימו עם הטענה ואמרו שתחושת הביטחון שלהם מתגברת בנוכחות נשק. כמעט רבע מהמשיבים (22%) אמרו שתחושת הביטחון שלהם לא מושפעת מנוכחות נשק, וכרבע (24%) מהמשיבים והמשיבות דיווחו שנשק מערער אותה.
המדינה נתפסת כמספקת מענה לצרכים בתחום הבריאות
כ־80% מהנשאלים סבורים שהמדינה מספקת מענה במידה כלשהי לצרכים בתחום הבריאות (במידה רבה מאוד או מסוימת), לעומת כ-65% בלבד בתחום הרווחה החברתית - סיוע, ליווי ותמיכה לאזרחים במצוקה - וכ-62% בלבד בתחום הביטחון האישי, הכולל תחושת הגנה מפני אלימות ואיומים.
נשים נוטות לדרג את המענה בתחומי הרווחה והביטחון האישי כנמוך יותר מגברים - בפרט בתחום הרווחה, שבו רק 11% מהנשים לעומת 20% מהגברים סבורות כי המדינה נותנת מענה מספק מאוד.
כשליש מהישראלים ויתרו על טיפול רפואי
כשליש מהישראלים ויתרו על שירות רפואי או תרופות בשנה האחרונה, עקב זמני המתנה ארוכים (16%) או עלות כספית (11%). בקרב ערבים שיעור המוותרים מסיבות כלכליות גבוה פי שניים (20.8% לעומת 9.8% מהיהודים). בעלי הכנסה נמוכה ויתרו כמעט פי שניים על שירותי בריאות עקב זמני המתנה או עלות, לעומת בעלי הכנסה גבוהה (19.7% לעומת 10.9%).
רק שליש (36%) מהאוכלוסייה מבינים היטב את זכויותיהם בסל הבריאות הציבורי. לגבי ביטוחים משלימים ופרטיים, 56% מתקשים לדעת אם יש להם ביטוח, מה הוא כולל ומה עליהם לשלם.
יותר ממחצית חוו פגיעה בתפקוד היומי בשל קשיים נפשיים והרוב נמנעים מלפנות לקבלת סיוע.
39% מהציבור חוו דאגה או מתח לעיתים קרובות, ו־23% דיווחו כי התמודדו לעיתים קרובות עם קשיים נפשיים. למעלה ממחצית מהישראלים (54%) חוו פגיעה בתפקוד היומיומי בשל מצוקה נפשית, אך רק 17% מהם פנו לטיפול מקצועי, 8% נעזרו בתרופת מרשם ואילו 12% בחרו בהתמודדות עצמית באמצעות תרופות או חומרים אחרים כגון משככי כאבים, צמחי מרפא או קנאביס.
"בריאות אינה מסתכמת בטיפול רפואי בלבד. תחושת הביטחון האישי, הנגישות לשירותי בריאות והרווחה - כולם חלק בלתי נפרד מהזכות לבריאות", אומרת רוני בן כנען ממחלקת מדיניות בריאות בישראל בעמותת רופאים לזכויות אדם.
"הנתונים מראים שהמדינה נחווית באופן שונה בקרב קבוצות שונות: יש מי שפוגשים בה מערכת מגֵנה ותומכת, ויש מי שחווים היעדר מענה, ניכור או פחד. לצד זאת עולה מציאות של מצוקה רגשית מתמשכת וחוסר ביטחון גובר, המשפיעים באופן ישיר על רווחה ובריאות. הפערים בין הגנה לאיום, בין נגישות להדרה - בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל, בין נשים לגברים ובין מעמדות סוציו־אקונומיים שונים - הם תמרור אזהרה וחייבים תיקון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו