"לא נגמר": האתגר שלא מדברים עליו - ומחכה לשורדי השבי

14 מבין 20 השבים בפעימה האחרונה השתחררו מבתי החולים, חלקם חוזרים לביתם, אחרים למקום מגורים חדש במקום ביתם בקיבוץ שנחרב, אחרים למגורים זמניים בכפר המכביה. כולנו עקבנו אחריהם בדאגה יוצאים מעזה, מחייכים ומתחבקים עם המשפחות ומתחזקים מיום ליום. האם השחרור מבית החולים לא היה מוקדם מדי? איזה מעקב יעברו מעכשיו? 

ד"ר שושי גולדברג, ראש מנהל האחיות במשרד הבריאות, אחראית על המעקב הרפואי אחר המשתחררים ושמירת הרצף הטיפולי עם השחרור מבתי החולים. לדבריה: "זה לא שחרור מקודם מדי. כי המערכת הרפואית לא עוזבת אותם היא מציעה מגוון של מענים. זה שהלכו הביתה לא אומר שבזה זה נגמר. רבים מהם ימשיכו מעקב וקשר עם הצוות המטפל בבית החולים, אחרים יחזרו למעקב רפואי בקהילה. זה לא משהו שנגמר ברגע".

עוד הסבירה: "התפקיד שלנו הוא לשמור במעבר הזה על הרצף הטיפולי. בזמן שהשבים חוזרים לחיים שלהם בקהילה. לשגרה, שאולי לא דומה לשגרה הקודמת, לחיים, אנחנו דואגים שיקבלו את כל שירותי הבריאות".

כבר בשלב הראשוני, עוד טרם השחרור מבית החולים נכנסות לתמונה אחיות קשר, מטעם קופת החולים של כל מבוטח, שמוודאה שהצרכים הרפואיים יספוקו במלואם גם אחר השחרור. יש שבים שימשיכו במעקב במסגרת מרפאות השבים שפתחו בתי החולים הקולטים, יש שבים שחוזרים לקהילה שלהם וממשיכים במעקב וליווי רפואי שם, כאשר לכל משפחה של שב, גם השבים החללים ישנה אחות מלווה.

"אחות קשר של הקופה מתווכת בין מה שקורה בבית החולים לקהילה. היא לומדת מה הצרכים וההעדפות של השב, איפה הוא רוצה לקבל את הטיפול? מעבירה לצוות המנהל בקופה. ואז מוצמדת אחות מנהלת טיפול. אחות אישית. יש שב שרצה אחות ספציפית שהכיר מאז שהיה ילד, היו אחים שביקשו אחות מלווה זהה לשניהם. מדובר בדרך כלל באחיות מנוסות ועם מיומנויות תקשורת גבוהות. היו מקרים שהילד היה בקופה אחת וההורים באחרת ואז יש שיח בין קופות בחולים ותקשורת בין המטפלים", אומרת ד"ר גולדברג.

האחות המלווה מתכללת את הצוות המטפל שמורכב לרוב מרופא או רופאת משפחה או ילדים, דיאטנית של הקופה, פיוזיותרפיסטים, וכל רפואת המומחים שקופת החולים יכולה להציע.

"בפעמים קודמות הביאו בדיקות דם הביתה, רופאת עיניים שהגיעה לבדיקות בבית וניידת טיפולי שיניים בבית. השבים מבקשים לפעמים זמנים יותר נוחים להגעה למרפאה, כאשר הפרטיות נשמרת ואין הרבה אנשים. הכל מותאם אישית. יש תורים של טיפול בבריאות הנפש בהתאם לצורך. יש לאחיות הללו קווי טלפון ייעודים ו'מסלול ירוק' לכל דבר שהשב צריך. הם לא צריכים להתמודד לבד מול המערכת. הן זמינות 24/7 והן עובדות עם תחושת שליחות עצומה".

לדבריה, אחד הדברים שניכרו לאורך התקופה הארוכה של הטיפול בשבים היה הקושי של השבים והמשפחות לדאוג לבריאותם כל עוד לא נסגר המעגל והחטופים לא שבו. "אחד הדברים שרואים אחרי החזרה הוא שהמשפחה מתפנה גם לצרכים הבריאותיים שלה. מתפנים לראות את עצמם. את רואה שיש בני משפחה ש'החזיקו את האירוע' ולא היו מסוגלים לחזור לשגרת חיים, גם כשבן משפחתם חזר. האמירה עד אחרון החטופים היא אמיתית.

"היא נוגעת ביכולת השיקום שלהם וביכולת להשתחרר מחוויית השבי. המעקבים הם ארוכים ולאורך שנתיים אנחנו רואים שיש דברים שיכולים להתעורר עם הזמן ולא בתחילת האירוע. שנתיים שהאחיות מלוות אותם וזה כנראה לא משהו שהולך להסתיים. זו מעטפת שנותנת מענה לצרכים שמתעוררים עם הזמן. אני מייחלת ויש לי תקווה בלב ושאיפה שהשבים ירגישו את המעטפת הזו. היא מייצגת את הלאומיות והערבות ההדדית".