בבילינסון מאושפז בימים אלה לוחם מילואים בן 39, שנפצע בפניו מהלך פעילות במחנה בלטה עם פציעה יוצאת דופן. מחבל ירה בראשו והקליע באורך 2 ס"מ וקוטר 1 ס"מ נכנס דרך האף ונתקע מאחורי שן הבינה העליונה שלו.
מדובר בפציעה נדירה שהלוחם ניצל ממנה בנס: פגיעה של הקליע כמה מילימטרים הצידה והלוחם היה נהרג במקום. המקרה יצר דילמה רפואית ייחודית: האם להוציא את הכדור או להשאיר אותו בתוך הפה לצמיתות. מצד אחד, הלוחם מתלונן על כאבים ומתקשה בבליעה, אך מצד שני האם הוצאת הכדור בניתוח מורכב ומסוכן, תקל עליו?
פרופ' גבריאל צ'אושו, מנהל מחלקת פה ולסת בבית החולים בילינסון: "השיקול שלנו אם להוציא את הכדור או לא, הוא התועלת לעומת הסיכון שבניתוח. ניתוח מוסיף עוד צלקת וטראומה ועלול לגרום לזיהומים ולסיכונים. יש חשש מכמה דברים: פגיעה בעצב מוטורי שתגרום לשיתוק פנים (פציאליס), פגיעה בכלי דם, פגיעה בעצב שאחראי על התחושה בלסת התחתונה ובתנועת הלשון".
במחלקת פה ולסת בבילינסון קיימו מספר דיונים של צוות מומחים לאורך תקופת האשפוז והשיקום של הלוחם כדי לבחון את השאלה אם להוציא או לא להוציא את הקליע – וככל שבעיות אחרות נפתרו ופתיחת הלסת שלו גדלה בצורה משמעותית באמצעות פיזיותרפיה, הוחלט להימנע מהסיכונים למרות התלונות על הכאב.
"לאחר שבחנו את כל ההיבטים של המקרה, אנחנו מעריכים בסבירות מאוד גבוהה כי גם אם היינו מחליטים לבצע את הניתוח המורכב זה, הכאבים לא היו מפסיקים", אומר פרופ' צ'אושו. "הטיפול במקרה הזה, הוא טיפול במניעת כאב, בשאיפה שבתוך זמן מסוים, הגוף יידע להתמודד לבדו עם המצב החדש ובעצם הכאבים ייפחתו".
הפרופסור מספר שאת הניסיון הרב שלו בפציעות ירי בפנים הוא רכש באמצעות "פלושיפ" (מלגה) בבית חולים ג'קסון ממוריאל במיאמי. "במיאמי כל יום מגיע פצוע ירי לבית החולים וטיפלתי בעשרות פציעות של ירי וקליעים בתוך הפה. הלקח הכי גדול שלמדתי שם הוא שבפציעת ירי הרקמה עוברת נמק בגלל החום וכשפותחים אותה יש סכנה לזיהומים שמצריכים עוד ניתוחים, ולכן עדיך לא למהר לפעול, אלא לעשות את הכל לאט לאט".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו