הנס של רס"ן איתי - הקליע חדר ונעצר במוח: "נדיר שפציעה כזו לא הביאה לפגיעה בדיבור"

רס"ן איתי מרגיש שזכה בחייו מחדש, לאחר שנפצע בעזה מקליע שנכנס דרך עינו, חדר למוחו ועדיין נמצא שם. למרות שראייתו נפגעה, הוא הצליח לחלץ את עצמו, ולמרבה הנס יכולות מוטוריות כגון דיבור, שפה וזיכרון לא נפגעו אצלו. כעת הוא מאושפז במחלקה לשיקום חבלות מוח בבית לוינשטיין, והקליע יישאר בראשו למזכרת.

איתי (30), מנהריה, נשוי לקורל ואב לבארי בן השנה וחצי, היה עד למלחמה סמג"ד בגדוד שקד של גבעתי, נכנס לעזה עם כוח פינוי וחילוץ מביסל"ח שאותו הרכיב.

הדף לפנים

בפעילות שבה נפגע ב־20 בנובמבר, באחת השכונות בקרבת הים בצפון רצועת עזה, התמקם הכוח בבניין שולט על מבנה בית ספר שבו התבצרו מחבלי חמאס יחד עם אזרחים - ילדים, נשים ומבוגרים. "הובלתי את הכוח ואז הרגשתי הדף מטורף לפנים, ככל הנראה עמד צלף בבניין ליד או במרחב בתי הספר שירה עלי. תוך כדי ביצוע פעילות אני מבין שנפצעתי. קיבלתי מכה חזקה בפנים ונפלתי לרצפה. אני ישר קורא לחובש ואומר לקשר 'תגיד למג"ד שאני פצוע, אנחנו חוזרים'. החובש הבין מייד שזו פגיעה בעין. שאלתי את החובש אם היא מדממת. הבנתי באותו רגע שהלכה העין. בשלב זה עוד לא ידעתי שנכנס לי קליע לראש, רק הרגשתי הדף בפנים".

איתי, שהיה אחראי לנהל את הפינויים של פצועים בגדוד, החליט לנהל גם את הפינוי של עצמו. למרות ראייה מטושטשת הוא עדיין היה בהכרה ותפקד. במקום להזניק רכב ממוגן שיפנה אותו לנקודת האיסוף הגדודית החליט להגיע רגלית לנקודה עצמה כשהוא פצוע, מחשש לירי אר.פי.ג'י על רכב הפינוי. "רופא הגיע ונתן לי מענה ראשוני. הוא נעזר בבקבוק פלסטיק ואלתר לי חבישה לעין כדי למנוע מגע בה. נתנו לי משככי כאבים ופינו אותי ברכב לסורוקה, ולא במסוק, כי באותו שלב העריכו שזו רק פגיעה בעין, ראו שאני בהכרה ומתפקד והניחו שאפשר לפנות ברכב", אומר איתי.

11 מילימטר קליע במוח

"בדרך ביקשו ממני שאתקשר לאשתי כדי שלא תשמע ממישהו אחר. אמרתי לאשתי הגיבורה שנפצעתי, שקיבלתי מכה בעין ושתדע שאני בסורוקה. זו שיחה מלחיצה, אבל היא היתה קרת רוח ושמחה לשמוע אותי". רק לאחר בדיקת הדמיה בסורוקה הבינו את גודל הנס. "לאחר ניתוח, שאמור היה להימשך שעה והתארך לארבע שעות, יצא סגן מנהל בית החולים ועדכן את משפחתי שהמצב קצת יותר מורכב ממה שחשבו. ראו במוח שלי קליע של 7.5 על 11 מילימטר שנמצא באונה הפרונטלית. הוחלט כרגע לא להוציא אותו כי מורכב לגעת בו ולא יודעים מה יהיו ההשלכות, אז נראה שהוא יישאר איתי עד גיל 120 ועד שהמוח ייצר רקמות חדשות במקום הפגיעה", אומר איתי.

"הקב"ה אוהב אותי"

ד"ר ליהיא מנסנו, רופאה בכירה במחלקה לשיקום חבלות מוח במרכז לוינשטיין: "המסלול שהקליע עשה בפגיעה של איתי יכול להשפיע על שפה ודיבור, התנהגות ומוטיבציה. לשמחתנו הרבה נראה שמבחינת היכולות, בטח המוטוריות, וגם יכולות הדיבור והשפה, הוא לא נפגע בצורה משמעותית". לדבריה, "נדיר שפציעה כזו לא הביאה לפגיעות גסות, אך עוד מוקדם להבין את עומק הדברים. הוא כל הזמן שואל מתי יוכל לחזור לפעילות. אני גאה בו על המוטיבציה שלו ואני בטוחה שזה יוביל אותו רחוק".

רס"ן איתי מסכם: "זה נס, לא פחות מזה. אני מודה לבורא עולם על כל שנייה שאני עומד, מדבר ורואה את אשתי בעין שמאל. אני חושב כל יום על ההשגחה הזו, על כמה הקב"ה אוהב אותי. כנראה יש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה".