חיפה היא עיר שהסצנה הקולינרית בה לא נחה לרגע, וממשיכה להתפתח ולגדול מיום ליום. יש שיאמרו שאם פעם בירת הקולינריה של ישראל הייתה תל אביב, היום חיפה כבר מאיימת לחטוף ממנה את התואר.
והנה שבתי אליה פעם נוספת, עם מטרה אחת ברורה: לאסוף עבורכם כמה שיותר המלצות חדשות ושוות מהעיר הטעימה הזאת. אז קחו נשימה עמוקה, פתחו כפתור במכנס ובואו נתחיל.
מתחילים בקפה, אבל לא בחיפה
מסורת היא מסורת, ולכן נפתח בכוס הקפה של הבוקר. אלא שהפעם, המקום שבו בחרתי לעצור לקפה מציע הרבה יותר מרק כוס טובה. למעשה, הוא בכלל לא נמצא בחיפה, אלא דווקא בקריות, שמסתמן שגם בהן כבר מסתתרות לא מעט הפתעות ופנינים קולינריות.
למי שטרם הזדמן, תכירו את "לופין" בקריית ים. מדובר בפטיסרי ובולנז'רי שמציעים מבחר באמת מבלבל של כריכים, מאפים וקינוחי ויטרינה. הכול נאפה ונעשה טרי במקום, והכול מיוחד. אפילו החמאה שבה משתמשים לכריכים הבנאליים לכאורה אינה שגרתית, עם חמאת אגוזים, נגיעת כמהין ותבלינים. בנוסף, המקום מתפקד גם כחצי מעדנייה, ואוצר בחלל הקטן והמהמם שלו גודיז נהדרים מהארץ ומחו"ל.
בקיצור, זה מקום שזועק להגיע אליו בחבורה ולפתוח שולחן ארוחת בוקר רחב ומגוון. זה בדיוק מה שעשיתי, ובעזרת חבריי הצלחנו לטעום ולדגום: כריך מחמצת עם גאודה, חמאת אגוזים, תפוחי עץ, דבש וארוגולה, שהיה מופלא; מאפה עם בשמל גבינות, חצילים, עגבניות ומוצרלה בציפוי שומשום וקינואה, שהיה פריך ומענג; ומאפה נוסף עם גראטן תפוחי אדמה, בשמל פטריות ותועפות של בצל מקורמל, שהיה שיא השחיתות.
הייתה גם לחמניית פרעצל עם כרובית, טחינה, חצילים, סילאן ושקדים, שיצרו שילוב מתוק-מלוח מיוחד ומגניב ממש.
בגזרת המתוקים, אחרי התלבטות קשה מול הוויטרינה העמוסה, בחרנו במאפה קרואסון עם שוקולד דולסה מקורמל, פרלינה קשיו, קראמבל קקאו ומלח מאלדון. למרות העושר הרב וכמויות המילוי הנדיבות, הוא הצליח להישאר עדין, מאוזן ומענג.
טעמנו גם מאפה קרואסון במילוי עוגת גבינה, קולי פטל, קצפת מסקרפונה וקראמבל קינמון. אני מודה שממנו קצת פחות התלהבתי, פשוט כי זה פחות שילוב הטעמים המועדף עליי, ובכל זאת אי אפשר היה שלא להעריך את רמת הביצוע והגימור: הבצק היה חמאתי ונימוח, המילוי גבינתי ועשיר והפטל החמוץ ריענן את הכול.
היו גם עוגת גבינה ניו יורקית שהייתה בדיוק כמו שצריך, וטארט לימון בביצוע לא פחות ממופתי, שסירבתי בתוקף לחלוק עם חבריי לארוחה מרוב שהיה מענג. וכל מה שתיארתי כאן הוא אפילו לא רבע מהמבחר העצום שתמצאו במקום.
"לופין", אירוס 1, קריית ים
ראשון-חמישי 7:00-20:00, שישי 7:00-15:00
כמובן שיש בחיפה עוד אינספור מקומות טובים לקפה ומאפה, לשעות הבוקר, הצהריים והערב, ולעיתים אפילו למאנץ' של אמצע הלילה, שעליהם כבר פירטתי באייטמים מביקוריי הקולינריים הקודמים בעיר.
המקום שאני רוצה לאכול בו כל יום
עכשיו, אחרי שהתעוררנו עם הקפה וריפדנו את הבטן בשלל מאפים משובחים, הגיע הזמן לקפוץ ראש ולדבר על ארוחות הצהריים והערב. הפעם אני חורגת ממנהגי ופשוט מניחה כאן את רשימת ההמלצות כפי שהיא, בלי חלוקה לצהריים או לערב. את הבחירה מתי ואיך תרצו לדגום כל מקום אני משאירה לכם.
הראשונה ברשימה היא "Salt" של עלאא מוסא, שהחליט להוסיף ל"קרודו" ו"לוקס" המצליחות שלו מקום של סטריט פוד קליל ופחות מחייב. אבל עלאא, כמו עלאא, לא יודע לעשות שום דבר פחות ממצוין, וכך יצא שמזללת הבוטיק שלו אמנם מרגישה נגישה וקלילה יותר, אך עדיין מצליחה לספק אוכל בביצוע מרהיב, שלא נופל מהרמה של שתי אחיותיה.
התפריט כאן מהודק למדי, וראו הוזהרתם: סביר להניח שתרצו להזמין את כולו. הכול כאן על טהרת הדגה, לא תמצאו בשר כלל, והוא גם ממש לא יחסר לכם.
מה שמוסא והצוות שלו מחוללים כאן מירקות ומדגים טריים הוא מה שבא לי לאכול כל יום, כל היום, וייתכן שאף עד יומי האחרון. את הכול אפשר לקבל בתוך פיתה או בצלחת. מטעמי הנדסת מקום בחרנו באופציית הצלחת כמעט בכל הקטגוריות, אם כי כמובן שלא יכולנו לוותר על עראייס הדגים.
הייתי אומרת שזו הייתה אחת המנות המוצלחות ביותר, אבל הקאץ' הוא שהכול היה מוצלח מאוד, בלי להגזים. מצלחות הפתיחה הקטנות אך הנדיבות שהונחו על השולחן, דרך הקריספי אנשובי שלא הצלחנו להפסיק לנשנש, תבשיל העולש הנימוח והמענג, דואט שיפודי השרימפס והדג, שניצל הדג שהגיע על מצע פריקי לימונית מטורפת, וכמובן העראייס שכבר הזכרתי.
אפילו קינוח "לילות ביירות" שהוגש לנו בסוף היה מבוצע לעילא וטעים ברמה שמבהירה לי שבפעם הבאה שאגיע לאזור חיוג חיפה, זו תהיה אחת העצירות הראשונות שלי. ואני ממליצה בחום שגם שלכם.
"Salt"
דרך העצמאות 33, חיפה
פתוח כל השבוע 11:30-22:30
האיטלקית שאני עדיין חולמת עליה
על המסעדה הבאה ברשימה סביר להניח שכבר שמעתם. היא אמנם כבר לא כל כך חדשה, אבל ההייפ סביבה ממשיך, ובצדק. אני מתכוונת כמובן ל"האיטלקיה בשוק", האחות הקטנה של "התאילנדית בשוק" ו"הבר של התאילנדית", מבית המסעדן שי אראל והשף הצעיר והמוכשר גיא בלאו, שמוכיחים שהם יודעים לבשל הרבה יותר מאוכל תאילנדי.
המסעדה, שנמצאת ממש מול אחותה הגדולה, מעוצבת כטרטוריה איטלקית בגרסה אלגנטית יותר, עם מפות לבנות ואווירה יוקרתית. התפריט איטלקי, עשיר וכמעט קלאסי ומסורתי, אבל עם הנגיעות והפרשנות של גיא לאוכל המנחם הזה.
פתחנו בפוקצ'ה נהדרת שהגיעה רותחת ישר מהטאבון, ולצדה שמן זית ובלסמי; פלפלי שושקה מוחמצים עם גבינת המאירי ואורגנו טרי; אנשובי בשמן זית עם חמאה מוקצפת ומלח אטלנטי; וריקוטה של המחלבה הקטנה עם שמן צ'ילי וריבת שמן זית ודבש, מנה מטורפת שאני חולמת עליה עד עכשיו. בכלל, כל צלוחיות הפתיחה היו מבוצעות נפלא והשתדכו בצורה מופתית לפוקצ'ה.
מכאן המשכנו עם סלט קיסר קלאסי, בדיוק כמו שקיסר טוב צריך להיות; טייק של גיא על קפרזה עם סוגים שונים של עגבניות, סטרצ'אטלה, בזיליקום וחומץ בן יין מיושן; סלט חם פנומנלי של תירס ואספרגוס עם קרם גבינה, פטריות ופקורינו; וזוקיני מטוגן עם חומץ בן יין, קרם פרש, שום, נענע ופיסטוקים, שהיה מיוחד מאוד.
בגזרת הפסטות פתחנו עם כיסוני קפלטי דה לה נונה, בעבודת יד כמובן, במילוי מנגולד וריקוטה וברוטב חמאת לימון. בכל הרצינות, אם תעירו אותי באמצע הלילה ותשאלו אותי על איזו מנה חלמתי, כנראה שהתשובה תהיה המנה הזאת בדיוק. חמישה כיסונים גדולים למדי, מפוצצים במילוי, שוחים ברוטב חמאת לימון מאוזן וקרמי ומכוסים בשמיכה יפה של פרמג'אנו איכותי. באמת חלום.
גם שאר מנות הפסטה שעלו על שולחננו לא אכזבו: ספגטי אה לה לימונה קלאסי ועשוי למופת, בלי התחכמויות; ריגטוני אה לה וודקה מפנק ומנחם עם רוטב סמיך וכמות נדיבה של מוצרלה פרסקה ופרמג'אנו; וספגטי ברוטב עשיר ועמוק של בצלים מקורמלים, זוקיני ומנגולד, שהוגש עם סטרצ'אטלה ופרמג'אנו.
ואם חשבתם שכאן הסתיים מצעד המנות, טעות בידיכם. למרות שכבר היינו די מפוצצים, גיא התעקש, ובדיעבד בצדק, שנטעם גם את בר הים הצרוב ברוטב תפוזים, ציר דגים וזיתים. מנה פנומנלית שזרקה אותנו ישר לסיציליה. חבל רק שמדובר במנה מתפריט הספיישלים, כי בעיניי היא לחלוטין צריכה להישאר בתפריט דרך קבע.
בקינוחים דגמנו שניים: טירמיסו שלצערי לא היה מלהיב והרגיש מעט לא מאוזן, ומוס יוגורט עם ריבת שמן זית, גנאש לימון וקראמבל בזיליקום וצנוברים, שהיה אחד הקינוחים הכיפיים שאכלתי לאחרונה ובהחלט עושה חשק לחזור לעוד. בדיוק כמו כל הארוחה שקדמה לו.
"האיטלקיה בשוק", לונץ 3, חיפה
ראשון 18:00-22:00, שני-חמישי 12:00-16:30 ו-18:00-22:00, שישי 12:00-16:00
הפו ששווה להגיע בשבילו לקריית חיים
עוד מסעדה שפקדנו בביקור הזה וראויה בהחלט להיכנס לרשימה היא מסעדה קטנה ומתוקה, שאיכשהו, למרות הייחוס שלה, הצליחה לעוף יחסית מתחת לרדאר עד כה. וחבל, כי מדובר באוכל סיני ווייטנאמי אותנטי ונפלא.
למקום קוראים "היו". הוא נמצא בקריית חיים, שייך לדוד של שחר מצמד הבלוגרים שחר ואורן, ומגיש מבחר רחב של מנות מהמטבחים הללו, כולן נאמנות למקור, עשויות היטב וטעימות מאוד. אבל גולת הכותרת, ובעיניי הסיבה העיקרית לעלות אליו לרגל, היא מרק הפו שלהם, שהוא בהחלט אחת ממנות הפו הנפלאות שטעמתי. וטעמתי.
"היו", שדרות אח"י אילת 10, חיפה
ראשון-חמישי 12:00-חצות, שישי 12:00-15:00, שבת 20:30-חצות
בת גלים ממשיכה לבעור
אף ביקור קולינרי בחיפה לא שלם בלי גיחה לאחד האזורים השוקקים בעיר, שכונת בת גלים, שבה מספר המיזמים הקולינריים והמקומות הטעימים והאיכותיים לא מפסיק לגדול. הפעם הגענו במיוחד בשביל שני מקומות שעוד לפני פתיחתם הרשמית כבר הספיקו לעורר לא מעט עניין.
הראשון הוא פיצה סאנפלאואר, המיזם החדש של ינון ומאי ממאפיית סאנפלאואר, שפתחו ממש בסמוך למוסד שלהם פיצרייה חדשה, גראנג'ית ופשוטה למראה, מהסוג שמזמינים בו ויושבים לאכול על ספסלים ברחוב.
אבל כמו בכל דבר שהם עושים, גם כאן מדובר במוצר מושקע ומלא מחשבה. בקיצור, פיצת שף פר אקסלנס. כדאי להגיע עם תיאבון ועם חברים לחלוק איתם, כי קשה להסתפק במשולש אחד בלבד.
המבחר משתנה כמעט מדי יום, פרט למרגריטה הקלאסית ולפיצת הפפרוני, אז כדאי להגיע סקרנים ופתוחים. בביקור שלנו דגמנו פפרוני עם דבש חריף, שהגיעה לצד דיפ איולי, שיפקה ונענע והציבה רף חדש לכל פיצת פפרוני שנאכל מעתה והלאה; פיצת רוזה, צנוברים ושמן צ'ילי חריף, שהייתה מיוחדת מאוד; ופיסטוק ביאנקה, שהייתה עשירה ומגניבה והזכירה מאוד את המאפים המיוחדים של אחותה הגדולה.
בקיצור, בין שתלכו על הפיצות הקלאסיות ובין שעל המוגזמות והמיוחדות, היכולת של החבר'ה כאן לשלב טעמים לא שגרתיים לכדי ביס מצוין לא אבדה במעבר מהמאפייה לפיצרייה, ויש שיטענו שאף השתכללה. איזה כיף לחיפאים.
פיצה סאנפלאואר, יעקב כספי 19, חיפה
ראשון-חמישי ושבת 16:00-22:00, שישי סגור
המקום שהצדיק את ההייפ
והשני בבת גלים, איך לא, היה כמובן "מפגש בת גלים". ותנו לי להתחיל מהסוף: ההייפ מוצדק בהחלט. ועכשיו מההתחלה. מאחורי המסעדה עומדים כמה פרצופים מוכרים מאוד בסצנה החיפאית. על המטבח אמון השף אורי צור ("טרטוריה מקומית"), והבעלים הם אייל מנצור, המסעדן ואיש היין החיפאי; איתן חזן, מסעדן ואושיית קולינריה חיפאית; גל שאול, יזם חברתי ואיש הייטק; ומעיין לזר, איש יין חיפאי.
עם רשימת שמות כזאת אין פלא שכבר בערב הפתיחה הראשון השתרכו תורים מחוץ למסעדה. הווייב יווני-לבנטיני-ים תיכוני, ובעיקר מאוד חיפאי. הסגנון הוא טברנה: לבוא, לפתוח שולחן עם חברים, לשתות טוב, לאכול טוב ולחגוג את החיים.
האוכל, כצפוי כשמדובר באורי צור, מבוצע נפלא לכל אורך התפריט, אבל מעבר לכך הוא חכם, מעניין ומספר סיפור. יעידו על כך שתי מנות שהצליחו, כל אחת בדרכה השונה מאוד, להעתיק את נשמתנו.
הראשונה היא הבוסייאטה, שכבר יצא לי לטעום אצל אורי יותר מפעם אחת בעבר, אלא שכאן היא קיבלה שידוך של פירות ים עסיסיים, ציר פירות ים עשיר, עגבניות לחות ומפוצצות אוממי ותערובת פירורי לחם, מה שמכונה "פרמזן לעניים". יחד הם יצרו ביס מאוזן ומלא טעמים.
השנייה היא מנה שלא רק שלא טעמתי אצל אורי בעבר, אלא שלא נראה לי שטעמתי כמוה מעולם: מנת זיכרון מבית הסבא הרוסי, בלינצ'יקי במילוי שפונדרה, שמוגשים שוחים בציר צלול ועז טעמים לצד תלולית שמנת חמוצה וחזרת ירוקה ובועטת.
זו מנה מופלאה שהצליחה לעשות את המעבר מזיכרון מרגש וסיפור יפה לאחד הביסים הטובים והמנחמים שטעמתי השנה, ואולי אפילו אי פעם. אז כן, כפי שאמרתי בהתחלה, ההייפ אכן מוצדק. וגם ההמתנה בתור לא נוראית כל כך כשבסופה מחכה ביס שכזה.
מפגש בת גלים, שדרות בת גלים 11, חיפה
שני-שישי 18:00-22:30
המקום שעוד נשאר לי לטעום
רגע לפני סיום, אני לא יכולה שלא לציין מקום נוסף שנפתח מאז הביקור האחרון שלי בעיר, ושטרם הספקתי לדגום. אבל מהיכרותי עם הנפשות הפועלות מאחוריו, ולפי העניין שהוא כבר מעורר, שווה לשים אליו לב.
אני מדברת על בר הראמן "UMI", שפתח הראמניסט והשף טל דמוזה יחד עם יונתן דגן ואדי שטוקגולד בנמל 27 בחיפה. אחרי שטעמתי מהראמן המצוין שלו בימים שבהם עוד הכין אותו בבית, אני כבר לא יכולה לחכות להגיע למקום החדש.
וזה גם הזמן להגיד תודה למלון "קולוני" חיפה, שבכל ביקור שלנו בעיר מארח אותנו בנדיבות. למי שלא מכיר, המלון שוכן במושבה הגרמנית, למרגלות הגנים הבהאיים, במיקום שמספק נוף מרהיב.
ארוחת הבוקר מפנקת במיוחד, ובכלל, השהייה שם היא בכל פעם מחדש תענוג של ממש, הרבה בזכות הצוות המקסים שגורם לנו להרגיש בבית, הרחק מהבית.
בסופו של דבר, פעם נוספת מתברר שאין כמו חיפה. ומה שבטוח הוא שעוד נחזור, כי נשאר עוד כל כך הרבה לגלות ולטעום בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו