בלב ג'ונגל עבות במחוז קראבי בדרום תאילנד, לצד נחל זורם וגשר חבלים רעוע, מעל מפל מים, נמצאת "מדי ג'ונגל", החומוסיה של שי ושני מורד, סניף של קולינריה ישראלית במקום שנראה לגמרי לקוח מסצנה מסרט.
המסעדה נמצאת במשולש בין יער גדול, מטעים של קוקוס ופארק פילים תיירותי מצפון לעיר או-נאנג במחוז קראבי. מהירידה הקצרה מהכביש קשה לראות את הספוט המושלם שתפסו בני הזוג מורד, בשותפות עם אזרח מקומי.
"חיינו במשך הרבה מאוד שנים בהרגשה של 'מה? זהו? זה כל מה שיש לחיים להציע?", מספר שי. "אני הייתי בהייטק, שני עובדת עיריה, רצים על הגלגל כמו אוגרים, בקושי יש זמן לילדים. תמיד חלמנו על דברים אחרים. הייתה פנטזיה, לא מגובשת, על מקום אחר", הוא מספר.
אך נדרש אירוע מרעיש עולמות בשביל לשכנע את בני הזוג לצאת לדרך ולנסות להגשים את החלום. "אחרי השבעה באוקטובר הבנו שזה הזמן לשינוי. הוצאנו חסכונות ונסענו לטייל", מספרת שני.
"מכרנו, השכרנו ויצאנו לשנה של טיול. אחרי שבועיים היה ברור לי שאני לא חוזר לזה. חיפשתי להשתקע ולמצוא את המקום הנכון. ואז הגענו לקראבי ופתאום הכל הסתדר. הילדים התאהבו בבית הספר, ואנחנו הבנו שאנחנו רוצים להתעסק באירוח. אמרתי לעצמי שנמצא את השטח הנכון".
שי מספר כיצד המקום התגלגל מרעיון למסעדה: "חברה מקומית, שהיא גם המורה של הילדים התארחה אצלנו והתאהבה באוכל הישראלי. היא החליטה להציע לנו את השטח שלה. הגענו למקום שהיה מאוד מלוכלך אבל כשראינו את המפל הבנו שזה המקום שאנחנו רוצים, נכנסנו לשיפוצים ולהכנות ותוך שלושה חודשים כבר הגשנו את צלחת החומוס הראשונה".
לצד הקושי הבירוקרטי של עבודה מול תאילנדים במדינה זרה לגמרי, גם המרחק עושה את שלו. "לכל החלטה יש מחיר. יש המון געגוע למשפחה, לחברים, לישראל. אבל אנחנו חלק מקהילה של 15 משפחות שהיא קהילה קרובה ותומכת", מספרת שני.
לידה יושבים ילדים של חברים מהקהילה, בני משפחה יושבים על שולחן סמוך ועוזרים. ניכר שבני הזוג אמנם רחוקים מהבית, אך הם ממש לא לבד.
מפל, קופים וחומוס טרי
הירידה ל"מידי ג'ונגל", החומוסייה של שי ושני היא תלולה במיוחד וקצת קשה לראות בהתחלה מה נמצא במעבה היער. שביל בטון תלול מוביל בין העצים למגרש חנייה זעיר, שמאחוריו מתחיל הג'ונגל. קול של מים מפכפכים וציוץ ציפורים טרופיות הוא הסימן הראשון שהגעת למקום הנכון.
המסעדה היא בעצם מרפסת גדולה, לצד מטבח מקורה, שנשענת על מפל מים ובריכה גדולה שנקוות תחתיו.
"אנחנו חיים פה ממש בתוך הג'ונגל, יש פה להקות של קופים וכל מני סוגים שונים של חיות", מספר שי. לבריכת המים הצלולים יש אפשרות לרדת במדרגות וניתן להתרחץ בשלווה, רצוי לפני צלחת החומוס ולא אחריה.
הנוף הקסום עודד אותנו להתחיל את החוויה בקוקטייל טרופי וצונן, מרגריטה קפואה (250 באט) עם אנס וליים (ופרח דקורטיבי שמשמח את הלב) שהיה סיפתח מושלם לארוחה ישראלית כבדה.
את הארוחה התחלנו עם "סלט המלכים" סלט ירקות קצוץ דק, עם כמה כדורי פלאפל טריים ורותחים ביצה קשה וטחינה (280 באט). אחרי כמעט חודש בדרום הקסום של תאילנד, חלק מאיתנו התגעגעו קשות לסלט ירקות כמו בבית וזה היה בדיוק זה.
הפלאפל היה נהדר, גם אם מעט שונה בתיבול מהגרסה הישראלית, דבר שרק הוסיף קצת קסם אקזוטי. המשכנו לחומוס גרגירים ומסבחה (שניהם 260 באט) שהיו קרמיים, מעלי ניחוחות והתיישבו היטב בבטן כמו שרק מנת חומוס יכולה. על פי ההסכמה הכללית בשולחן, שכלל ארבעה ישראלים, ארבעה צרפתים ותינוקת אחת, נראה שנקודת החוזק של המקום היא מנת המסבחה שהייתה רמה אחת מעל.
על אף שכבר היינו מלאים למדי, הרגשנו שהמעמד מחייב והזמנו עוד מנת סביח (240 באט) , ארוחת הבוקר העיראקית המסורתית שהפכה למנת אוכל רחוב בראשית ימיה של מדינת ישראל ומאז היא אולי אחד הכריכים המזוהים ביותר עם ישראל בעולם.
"הגיעו אלינו לפני כמה שבועות קבוצה של תיירים מעיראק. הם לא הכירו את מנת הסביח בכלל אבל אמרו שיש לזה טעם מאוד עיראקי. אני חושב ששם הם הבינו שאנחנו מישראל ומיהרו לשלם ולהתקפל במהירות בזק", אמר שי בחיוך של גאווה, על שזכה להאכיל תיירים ממדינה ערבית. הסביח היה נהדר. הפיתות שבני זוג אופים במקום עשויות היטב והחצילים התאילנדים הטריים כמו נועדו לשרת את המנה.
את הארוחה חתמנו עם כרובית מטוגנת (200 באט) שהגיעה במטבל של טחינה ולימון, סיום שמנוני וקראנצ'י לארוחה שכולה הוקדשה ליציקת הבטון שהיא החומוס. מאז ביקורנו במקום נוספו מגוון מנות כמו ג'חנון (260 באט), שקשוקה (320 באט) ודגים חריפים של שישי (360 באט).
במקום אפשר אפילו לקנות חבילת אוכל ביתי לשבת שכוללת חלה,דגים חריפים ושישה סלטים ב-1800 באט. למקום יש תעודת כשרות בהשגחה של חב"ד והוא סגור בשבת.
לאתר המסעדה לחצו כאן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו