במרוקו טעמתי את אחד השמנים היקרים בעולם

אני ממשיך במסע במרוקו, והפעם עם אחד מחומרי הגלם המיוחדים ביותר: שמן ארגן. אם ביקרתם באסווירה, עיר הנמל היפה שנמצאת לא רחוק ממרקש, בטח נתקלתם בעשרות דוכנים שמוכרים שמן צהבהב ושקוף למחצה, במחיר גבוה מאוד.

השמן הזה מופק מהזרעים של פרי הארגן, פרי צהוב ומריר מאוד שגדל על עץ קוצני. 

בעבר נעזרו בעיזים שהיו מטפסות על העצים, אוכלות את הפירות ומפרישות את הגרעינים בצואה שלהן. אלא שכבר שנים רבות כמעט שלא משתמשים בשיטה הזאת, ובמקום זאת מאפשרים לפירות ליפול על הקרקע ואוספים אותם.

לאחר איסוף הפירות מייבשים אותם עד שציפת הפרי מצטמקת לגמרי ומשחירה. לאחר מכן מקלפים את הפרי ונשארים עם הגרעין הקשה, שאותו מפצחים כדי להגיע לזרעים הלבנים שבתוכו, המזכירים שקדים דקים.

אם רוצים להפיק שמן לשימוש קוסמטי, טוחנים את הזרעים ללא קלייה ומפיקים מהם שמן בעל ריח וטעם עדינים מאוד.

לעומת זאת, כשמפיקים שמן למאכל, קולים תחילה את הזרעים עד שהם מקבלים גוון חום. לאחר מכן טוחנים וסוחטים אותם, וכך מתקבל שמן ארגן לשימוש קולינרי.

הטעם האגוזי שמשתלב במטבח המרוקאי

שמן הארגן מכיל ויטמין E, המשמש כנוגד חמצון, ומתאפיין בטעם עדין ומיוחד עם ניחוחות אגוזיים. בזכות טעמו הוא משתלב היטב במאכלים מרוקאיים, כמו טאג'ין עם בשר, ממרח גזר מתקתק עם קינמון, וגם ממרח אמלו, שמכינים משקדים טחונים, דבש ושמן ארגן.

לאמלו יש טעם מתקתק ועדין, מרקם חלק אך מעט גרגירי, ולא חלק לגמרי כמו חמאת הבוטנים שאנחנו קונים בסופר. יש לו גם ארומה אגוזית נעימה מאוד.