אחת ולתמיד: האם סושי באמת בריא או שמדובר במלכודת בתחפושת?

בשנים האחרונות הפך הסושי לאחד המאכלים הפופולריים בישראל. הוא נתפס כבחירה מתוחכמת, קלה ובריאה יותר מפיצה, המבורגר או שווארמה. אבל האם המוניטין הבריאותי שלו באמת מוצדק? התשובה תלויה בשאלה אחת פשוטה: על איזה סושי אנחנו מדברים.

הפער בין סוגי הסושי השונים גדול מאוד. רול פשוט עם דג, ירק ואצה הוא לא אותו דבר כמו רול מטוגן, עם מיונז, גבינת שמנת, בטטה מטוגנת, רטבים מתוקים ותוספות פריכות.

מיכל סוקמן, דיאטנית קלינית במכבי שירותי בריאות, מפרקת כמה מיתוסים נפוצים, רגע לפני שמגדירים סושי כ"ארוחה בריאה".

מיתוס 1: סושי הוא בעיקר דג

כשאנשים חושבים על סושי, הם חושבים בדרך כלל על סלמון, טונה ואומגה 3. בפועל, ברוב הרולים המרכיב המרכזי הוא דווקא האורז. ברולים מסחריים רבים האורז מהווה את רוב נפח המנה, בעוד שכמות הדג קטנה יחסית.

המשמעות היא שסושי הוא לא רק מקור לחלבון, אלא גם ארוחה שמבוססת במידה רבה על פחמימות. זה לא בהכרח רע: אורז הוא חלק מדפוסי תזונה בריאים במקומות רבים בעולם. אבל זה מסביר מדוע מגש סושי גדול עשוי להכיל כמות פחמימות דומה לזו של כמה פרוסות לחם.

מיתוס 2: סושי תמיד דל בקלוריות

הדימוי של סושי כמזון דיאטטי נוצר בתקופה שבה רוב הישראלים הכירו בעיקר ניגירי, סשימי ומאקי פשוט. אלא שעולם הסושי של היום נראה אחרת לגמרי. רולים מטוגנים, רטבים עתירי סוכר ושומן, גבינת שמנת ותוספות פריכות יכולים להפוך מנה שנראית קלילה לארוחה כבדה למדי.

בחינת מנות סושי במסעדות מוצאת הבדלים גדולים מאוד בערך הקלורי בין סוגי סושי שונים. מנה אחת יכולה להיות מאוזנת יחסית, בעוד שאחרת עשויה להתקרב בערכה הקלורי להמבורגר. במילים אחרות: לא כל מה שמגיע עם מקלות אכילה הוא בהכרח קליל.

מיתוס 3: האם האורז הלבן הוא באמת הבעיה?

בשנים האחרונות הפך האורז הלבן ל"נבל תזונתי", אבל התמונה מורכבת יותר. ההשפעה של מזון בודד קטנה בדרך כלל מההשפעה של דפוס התזונה כולו. בסושי, האורז מגיע לרוב לצד דגים, אצות, ירקות ולעיתים אבוקדו, שילוב שמשפיע על תחושת השובע ועל קצב הספיגה.

הבעיה מתחילה בדרך כלל לא מהאורז עצמו, אלא ממנות ענק, רטבים מתוקים או שומניים, וארוחות שלא כוללות מספיק חלבון וירקות.

מיתוס 4: המרכיב הבריא ביותר בכלל לא נמצא בדג

הדג מקבל את רוב תשומת הלב, אבל אחד המרכיבים המעניינים בסושי הוא דווקא האצה. אצות ים מכילות מינרלים, סיבים תזונתיים ותרכובות ביואקטיביות - רכיבים טבעיים שעשויים להשפיע על תהליכים שונים בגוף.

אמנם הכמות ברול אינה גדולה, אבל היא ממחישה מדוע התזונה היפנית המסורתית מעוררת עניין בהקשרים של בריאות ואריכות ימים.

מיתוס 5: האם צריך לחשוש מכספית?

כאן יש מיתוס עם גרעין של אמת. דגים גדולים וטורפים, כמו סוגים מסוימים של טונה, עלולים לצבור יותר כספית לאורך חייהם. עם זאת, מרבית הסושי הנצרך בישראל מבוסס על סלמון או על סוגי טונה שבצריכה רגילה אינם מהווים בעיה לרוב האוכלוסייה.

ההמלצות נוגעות בעיקר לנשים בהריון, מניקות וילדים צעירים, שעבורם חשוב לגוון את מקורות הדגים ולהקפיד על הנחיות משרד הבריאות.

השורה התחתונה

סושי אינו מזון על, אבל הוא גם לא בהכרח ג'אנק פוד. הוא דוגמה מצוינת לכך שהערך התזונתי של מזון לא נקבע לפי המדינה שממנה הגיע או לפי המוניטין שצבר, אלא לפי הרכב המנה כולה. סושי פשוט עם דג, ירקות ואצה יכול להשתלב היטב בתזונה מאוזנת.

רולים מטוגנים, עמוסים ברטבים ובתוספות - הם כבר סיפור אחר לגמרי, ומומלץ להימנע מהם.