אם תטיילו בשווקים הציוריים של דרום צרפת בשיא הקיץ, סביר שתבחינו במראה מסקרן שפים ממסעדות מובילות, בשלנים מקומיים וחובבי קולינריה בוחנים בקפידה ארגזי עגבניות צבעוניות. הם אינם מחפשים כמהין או פטריות נדירות, אלא זן מיוחד של עגבנייה שזכה למעמד כמעט מיתולוגי בקרב חובבי התוצרת העונתית עגבניית האננס.
בעידן שבו עגבניות הסופרמרקט נבחרות בעיקר בזכות עמידותן וחיי המדף הארוכים שלהן, עגבניית האננס מייצגת גישה אחרת לגמרי: זן מורשת ותיק, עונתי, גדול במיוחד, שנבחר בזכות טעמו העשיר והמראה יוצא הדופן.
כבר במבט ראשון קשה להתעלם ממנה. עגבניית האננס שייכת למשפחת עגבניות ה"ביפסטייק" הגדולות, וצבעיה משלבים גוונים של צהוב עמוק, כתום וזהב, לצד עורקים אדמדמים. כל עגבנייה נראית מעט אחרת, ואין שתיים זהות.
גם השם שלה מעורר סקרנות. למרות הכינוי, אין לה טעם של אננס. מקור השם הוא דווקא במראה הפנימי לאחר החיתוך מתגלה בשר צהוב זהוב עם עורקים אדומים ומרקם צפוף ובשרני, שמזכיר לרבים פרוסת אננס טרי.
יצירת אמנות של הטבע
הייחוד האמיתי של הזן מתגלה בטעמו. עגבניית האננס מתאפיינת במתיקות טבעית, חמיצות עדינה ועסיסיות גבוהה, עם ארומה עשירה שמורגשת כבר בזמן החיתוך. בזכות תכולת הגרעינים הנמוכה יחסית והמרקם הבשרני שלה, היא נחשבת לאחת העגבניות המבוקשות ביותר להגשה טרייה.
שפים רבים בדרום צרפת מעדיפים שלא לבשל את עגבניית האננס כלל. חימום ממושך עלול לטשטש את טעמה העדין, ולכן היא מוגשת לרוב בצורה הפשוטה ביותר.
כך נהוג ליהנות ממנה:
- חותכים לפרוסות עבות.
- מניחים לה לעמוד כמה דקות בטמפרטורת החדר.
- מתבלים בעדינות בשמן זית איכותי, מעט מלח ים, וכמה טיפות של מיץ לימון טרי או חומץ עדין, שמדגישים את המתיקות הטבעית של הפרי.
View this post on Instagram
זן עונתי שמבוקש במיוחד
עגבניית האננס מבשילה בעיקר בחודשי הקיץ, והיא רגישה יחסית להובלה ולאחסון ממושך. לכן היא נפוצה בעיקר בשווקים מקומיים ובחנויות מתמחות, ופחות ברשתות השיווק הגדולות או בייצוא למרחקים.
מי שמבקר בקיץ בדרום צרפת עשוי למצוא אותה בדוכני החקלאים לצד זני מורשת נוספים. אם תיתקלו בה, בחרו פרי כבד, ריחני ובעל צבעים עזים ותגלו מדוע חובבי עגבניות רבים רואים בה אחת מעגבניות הקיץ המרשימות והטעימות ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו