הקבב הזה היה טעים. לא האמנתי כמה שהוא משתלם

לאורך שני העשורים האחרונים גבעתיים מנסה להפוך לרלוונטית בסצנה הקולינרית. זה קורה בצעדים קטנים, אבל בעקביות. העלייה המטורפת במחירי השכירות ייבאה לעיר פליטים רבים מתל אביב, מסעדות ובתי קפה נפתחו וחיי הלילה ברחוב כצנלסון לא מפסיקים לצבור תאוצה. ובכל זאת, במציאות של היום לא פשוט לתחזק עסק, אפילו בעיר שממשיכה לטפח את ניצני הפריחה שלה.

כך, לדוגמה, בכיכר נוח, ממש ליד סניף טיב טעם, הוקמו בשנים האחרונות באותה משבצת שתי מזללות שפינו את מקומן במהירות הבזק. לפני פחות משלוש שנים הפציעה שווארמה מאמוש, שהתיימרה לשאת בשורה. כמו עסקים רבים, גם היא הוכרעה על ידי מלחמת "חרבות ברזל", ובמקומה נפתח סניף של "פיתה בשר". הוא לא האריך ימים ובחודשים האחרונים נעשה ניסיון נוסף, הפעם אחד שנושא את השם "הבוכרי בגבעתיים".

אוכל קווקזי אינו זר לרמת גן-גבעתיים. פחות מ-100 מטר מהבוכרי שוכן הסניף הראשון של "דדה", רשת המסעדות הגאורגית הוותיקה. ברחוב ביאליק פועלת בהצלחה כבר מספר שנים מעדניית "האדון הבוכרי". ככלל, הבוכרים על שלל מטעמיהם החלו לשלוט בזירות רבות במרכז. האם הפינה החדשה הזאת בסירקין 11 יכולה להצליח היכן שקודמיה נכשלו?

ניגשתי לשם עם אשתי בחשד שמאפיין כל מי שפוסע למקום עם 11 חוות דעת בגוגל. המחירים צדו את עינינו, הם נראו נוחים באופן מחשיד. מתוך ההיצע הרחב, ההתלבטות לגבי העיקרית לא הייתה קשה מדי. החלטתי לקחת את מנת הקבב בצלחת (59 שקלים). אשתי דווקא הסתפקה במנות צד ובחרה את המנטו – כופתאות מאודות ממולאות בבשר כבש טחון, שישייה ב-45 שקלים. יחד חלקנו גם צ'יבורקי (16 שקלים), כיסון בצק מטוגן ממולא בבשר בקר.

כיסוני המנטו יצאו ראשונים. אין לדעת אם זה היה התכנון מראש או שפשוט יצא כך, אבל זה הרגיש נכון, מהסיבה שמדובר במנה שתפורה על חימום הקנה. המרקם העדין של הכופתאות ברוטב עגבניות (אמיתיות, לא רכז) יצר תחושת וולקאם נעימה. זה היה עשוי בטמפרטורה פושרת, ודווקא כאחד שאוהב את האוכל שלו רותח ברמת כוויות בלשון, אני חייב לציין שהתחברתי, יש משהו לא נכון בין טמפרטורה מהבילה לעדינות כזאת. ביחס בין כמות, מחיר ואיכות המנה הזאת היא 10.

• הסקר שיכניס לכם הטבות לכיס - תגידו לנו מה אתם באמת צריכים

הצ'יבורקי הגיע שני ובמהרה התגלה כחוליה הפחות חזקה של הערב. זה לא שהוא היה רע, אבל היבשושיות שלו, יחד עם העובדה שלא הצליח להחליט אם הוא אמור להיות קריספי או נימוח, הפכו אותו לסתמי. מעט לאחר שסיימנו לעבוד עליו הגיעה צלחת הקבב עם צ'יפס בצידה. הופתענו מכך שהוגשה לנו עם המנה צלחת נוספת, גדולה, של סלט קצוץ היטב. אם קודם חשבתי ש-59 שקלים לצלחת קבב זה מחיר זול, הסלט בכלל הפך את ההזמנה למשתלמת.

במבט ראשון התאכזבתי מכך שמגיעה רק רצועת קבב אחת, אבל מהר מאוד גיליתי שמדובר ביחידה שמנה, עסיסית וגדולה במיוחד. זו לא הקציצה האוורירית שאותה התרגלתם להכיר ממקומות שונים, אלא יחידה מגובשת ודחוסה, כבדת משקל, מתובלת בצניעות וטעימה מאוד.

הצ'יפס היה איכותי, אבל הגיע עם כמות עודפת של מלח, ברמה כמעט בלתי אכילה. אולי כדאי להבא לתת ללקוחות לבחור את המינון. 

את כל זה סיימנו עם 130 שקל (כולל פחית שתייה אחת) וחיוך בלב. זה היה טעים, לא יקר ומשביע. כעת נותר רק לקוות שבניגוד לקודמיו, "הבוכרי בגבעתיים" יחזיק מעמד. לפחות מההתנסות שלנו – מגיע לו.