טעמנו את "לחם חביתה" בעזריאלי - האם הוא באמת ממכר כמו השיר?

פופ אפ הכריך הכי מפורסם במדינה נפתח בתל אביב וסביבו יש כבר תור מטורף של סועדים רעבים לאוכל או לסלפי • האם משהו באותנטיות של דוכן הבאגטים מנתניה אבד כשהגיע לעיר הגדולה והאם החביתה באמת שווה את ההייפ?

ויקי עזרא. צילום: הילה דודאל

בשבועות האחרונים כל מדינת ישראל סוערת בעיקר סביב שלושה נושאים: המצב הביטחוני, המצב המדיני וסנדוויץ' חביתה. כן, אין כמעט אדם שלא מכיר היום את דוכן הסנדוויצ'ים הצנוע בנתניה של ויקי עזרא. מקום שמגיש סוגים שונים של כריכים עם חביתות בתצורות שונות, במחירים סבירים.

כולם ממתינים לאכול מידיו של עזרא // צילום: הילה דודאל

ההייפ התחיל כשיר שעלה לטיקטוק לפני מספר חודשים והפך ויראלי, עד שבין השאר זכה אפילו להשמעות ברדיו. אתמול (רביעי) דיווחנו כי הכריך המפורסם מגיע לפופ אפ של שבוע לפחות במתחם DNA בקניון עזריאלי בתל אביב. מתחם בילוי והסעדה בו נמצאים פוד טראקים מגוונים הממוקם בקומת הקרקע של הקניון (כשר). אז יצאנו לבדוק על מה כל המהומה ולהבין אם המנה ממכרת כמו השיר שהפך אותה לכריך סלב.

בהגיענו למתחם DNA בקניון עזריאלי, נגלה לפנינו תור ארוך של אנשים - בעיקר בני ובנות נוער וחיילים - שהמתינו לפתיחת הדוכן. סביבם אנשי אבטחה ויחסי ציבור. מבעד לחלון הפתוח לרווחה של הפוד טראק נראה ויקי עזרא, כמתבקש, עסוק מאוד ואולי גם מעט מתוח. עם זאת מדי פעם, בין מתן הסבר לטבח זה או אחר והכנת חביתות על הפלנצ'ה, הוא מצא גם כמה דקות לחייך למעריצים לטובת סלפי.

כריכים בדוכן "לחם חביתה" בתל אביב, צילום: הילה דודאל

האם משהו באותנטיות של דוכן הבאגטים "סנדוויץ' חביתה" מנתניה אבד ברקע המוזיקה המתנגנת, המאבטחים ואנשי יחסי הציבור שעמדו סביב הפופ אפ במרכז תל אביב? כאן הטעם אמר את דברו.

התפריט הלקוני שהתנוסס על המשאית הציע חמישה סוגי כריכים: באגט חביתה קלאסי או ירק (36 שקלים), באגט חביתת קבב (50 שקלים), באגט חביתת נקניק (40 שקלים), באגט חביתת פלפל צ'ומה (38 שקלים) ובאגט חביתת מרגז (46 שקלים).

חביתה נקניק,

ראשון טעמנו סנדוויץ' חביתת נקניק. מדובר היה בכריך גדול וארוך שנראה עשיר ומשביע. בביס הראשון התגלו טעמים פיקנטיים (יש שיאמרו חריפים) ממרח אדום על בסיס פלפלים ופפריקה אדומה. מיד אחריו הגיעה לפה גם מתקתקות מהמיונז שאיזנה את החריף. את החביתה הכין לנו עזרא, ככל הנראה, על בסיס שמן סטנדרטי כמו קנולה. היו בה בצל לבן, פטרוזיליה ופרוסות דקות של נקניק סלמי צרובות במידה טובה. הלחמנייה הייתה רכה בפנים ומעט קשיחה מבחוץ בדיוק במידה הנכונה. היא ספגה את הרטבים ואת השומניות של החביתה. טעמים ישראלים מנחמים, שכיף לאכול בצהריים ומחזירים לרבים מאיתנו זיכרונות מרגעים של בית.

הכריך השני שאכלנו היה סנדוויץ' חביתה קלאסי עם בצל לבן ופטרוזיליה. הוא הכיל בדיוק את אותם רכיבים למעט הנקניק' לכן גם היה קליל יותר. הייתה בתוכו מן אווריריות. היינו שמחים לקבל בו יותר מהחביתה או חביתה עבה יותר. בשלב מסוים הוא כבר לא ממש ריגש.

בקיצור (כי התפלספנו כבר די על סנדוויץ' חביתה), בסך הכל נחמד מאוד. יכול להיות גם שנחזור להתרפק. תיהנו במהלך ההמתנה בתור הארוך ואל תשכחו לבקש סלפי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר