יין אורגני-יהודי? הכרם שמוכיח שיש דבר כזה

בין שאתם מאוהדי האסכולה הסביבתית ובין שלא, נראה שהנושא הזה כבר מזמן אינו נחלתם הבלעדית של קומץ "משוגעי בריאות", אלא הוא חלחל לכל שכבות האוכלוסייה בכל המגזרים. בענייני איכות הסביבה, מהכלים החד-פעמיים ועד התוצרת החקלאית שאנחנו צורכים, נראה שכבר יהיה קשה לחזור לאחור.

• הלוחשים לחביות: הכירו את האנשים שאחראיים ליינות הישראליים הכי המשובחים

• כל מה שרציתם לדעת על עולם היין הספרדי

• המלצה ליינות שיעיפו לכם את הסכך

בכל הקשור ליין, כרמים אורגניים יש בארץ כבר שנים (מי אמר רמת הגולן?), אבל היין האורגני של ממש עדיין בחיתוליו פה. אחד החלוצים בתחום הוא בחור חובש כיפה בשם משה אלול, המחלק את חייו בין התפוח הגדול לבין מושב יציץ שבדרום הקרוב. "אני מאמין שיין, כמו כל מוצרי המזון שאנחנו צורכים, צריך להיות הכי טבעי וקרוב לאדמה שיש - בלי תיעוש ובלי תוספות", הוא מסביר.

אלול גדל ולמד בבית הספר החקלאי המיתולוגי "מקווה ישראל". אחרי שירות צבאי ממושך בלבנון, הוא פרש בדרגת סגן אלוף ונישא ליהודייה אמריקנית. הוא פיתח קריית נדל"ן מרשימה בניו יורק, אבל השורשים והלב נשארו פה.

לכן, כשהוא על הקו שבין ארה"ב לישראל, מטפח אלול מאות דונמים של כרמים אורגניים ואף ביו-דינמיים (חקלאות שרואה באדמה אורגניזם חי, ולכן מזינה ומחזקת את התפתחותה האורגנית, ר"פ) בסמוך לכרמי יוסף שבאזור שפלת יהודה - אחד מאזורי היין הגדולים אך המפוספסים, שטרם זכו להערכה הראויה בישראל. על ייצור היין מופקד יוני צבי, שלמד את רזי המקצוע ביקב שורק והשתלם במגוון יקבים.

כרמים אורגניים אינם מרוססים מפני מזיקים או צמחייה שוטה, ואף לא מדושנים בדשנים כימיים. את היין מכינים ללא שמרים מלאכותיים - אלא רק באמצעות שמרי פרא, כאלה שגדלים באופן טבעי על הענבים, ואף לא מוסיפים לו ביסולפיט - אותו חומר משמר המבוסס גופרית.

"זה בטח יקר יותר לגדל את הענבים באופן אורגני", אמרנו. "כן", עונה אלול, "עלות טיפוח הכרמים גבוהה יותר, כמות היבול נמוכה מאשר בכרמים רגילים וזה מתבטא גם במחיר היין, אבל בסוף אתה מקבל יין טבעי באיכות מעולה". לשאלתנו למה לו כל כאב הראש הזה, השיב: "כי זו הדרך שבה גם ייצרו אבותינו פה את היין שלהם, לפני אלפי שנים".

נאמן לאמירה הזו, הוא מקפיד גם על קיום כל דרישות ההלכה המחמירות ביותר בכל הקשור לגידול הכרמים ולניהולם. המשמעות היא שבבציר האחרון, שנת שמיטה, הוא שמט לגמרי את הכרמים ולא בצר את ענביהם. כל מי שרצה לבצור בעצמו, יכול היה להגיע לכרם ולבצור כאוות נפשו ענבים לייצור יין עצמי.

שוק חדש ולא מוכר

ואם כבר יין אורגני, בעולם הגדול הוא הולך והופך נפוץ יותר. אז מצאנו את היינות של יקב "לה קנטינה פיצולאטו" האיטלקי על מדפי חנויות הטבע בארץ.

היקב ממוקם בצמוד לטרוויזו שבצפון-מזרח ארץ המגף, לא רחוק מוונציה, ומייצר כ-9 מיליון בקבוקים בכל בציר - רובם המכריע מבעבעים. מיותר לציין שכל הכרמים, ואף היקב, עומדים תחת התקנים המחמירים של הארגונים האורגניים.

משה אלול ובקבוק יין // צילום: כרמי אלול

בשנים האחרונות, חלק קטן מתוצרתו זוכה לתעודה נוספת על האורגניות - כשרות. לפי הצהרת בעלי היקב, זו פשוט דרך חייהם - לחיות קרוב לאדמה ולטפל בה באופן הטבעי ביותר.

מי שמביאה את יינות פיצולאטו לארץ היא חברת נטורפוד, שמתמחה במוצרים אורגניים. "פעם היה דימוי נחות ליין מבעבע, בעיקר בישראל, אבל בחו"ל יין מבעבע כבר נחשב מאוד מיינסטרימי ופופולרי, וגם בישראל הצריכה שלו נמצאת בעלייה", מסביר מנכ"ל החברה, יוסי פנן. "אם פעם אנשים היו מלווים את הארוחה שלהם ביין לבן יבש, היום אתה מוצא יינות מבעבעים גם ליד הצלחת, ולא רק במסיבות סוף שנה ודומיהן".

"תגיד, לא הספיקו לאיטלקים ההקפדות והחוקים האורגניים, שהם היו צריכים להיכנס גם לתחום חוקי הכשרות?", שאלנו. "הם אנשים עם מעוף", עונה פנן. "אמנם הם מייצרים עבורנו כמות מצומצמת של יין, אבל מבחינתם זו היתה הזדמנות להיכנס לשוק חדש שהם לא הכירו. ובאמת, כבר מהבציר הבא אנחנו מתכוונים להגדיל את הכמויות של היין הכשר שהם ייצרו עבורנו, מכל מגוון היינות שלהם".

רשמי טעימה

קיץ רוזה 2020, כרמי אלול: רוזה חינני, שהותקן מ-94% קברנה פרנק ועוד השלמה קלה של מוסקט המבורגי, שמעניק לו פירותיות וחיות. באף ארומת אפרסק צהוב, תות גינה ופטל אדום טרי. בחך הוא חנפן, פירותי מאוד ועל גבול החצי יבש. האמת? כיף גדול. נהדר בכל קנה מידה (99 שקלים).

לקש, קברנה סוביניון 2020, כרמי אלול: קברנה אורגני מכרם יחידני, שהותסס על שמרי פרא בלבד והתבגר בחביות כשנה תמימה. צבעו סגול עמוק, בוהק ויפה, ויש לו ארומות שזיף כהה, דובדבן ופלפל שחור ומעט לבנדר. בלגימה הוא עסיסי וצעיר, אלגנטי ורענן, עם פוטנציאל יישון של כמה שנים נוספות (129 שקלים).

פרוסקו 2021, פיצולאטו (איטליה): מבעבע קלאסי, שמגיע מיקב פיצולאטו הסמוך לטרוויזו שבצפון איטליה. צבעו צבע קש מבריק, עם השתקפויות ירקרקות. הארומה שלו פירותית (תפוח ירוק) ופרחונית. הבועות קטנות, והוא חומצי, רענן ובעל נגיעת שמרים קלה ואלגנטית. הסיומת יבשה ומאוזנת (65 שקלים).

רוזה מבעבע 2021, פיצולאטו (איטליה): עוד מבעבע איטלקי נהדר בקנקן חגיגי במיוחד. עשוי 90% ענבי גלרה (כן, אלו שפעם קראו להם פרוסקו), והיתר פינו נואר שאחראי לצבע הוורוד. באף ניחוח עז של זר פרחים לבנים, ורמזי תפוח ואגס האופייניים לפרוסקו, שמתמזגים עם פירות יער אדומים. הבעבוע עדין ויש לו טעם טרי וקטיפתי עם חמיצות טובה ומרעננת, וגם אחלה מחיר (65 שקלים).